זכויות עובדים תביעה ייצוגית לתשלום פנסיה

] המבקש הגיש ביום 10.6.2016 בקשה לפי חוק תובענות ייצוגיות, בנושא זכאות עובדי המשיבה מ-5/2009, חברי הקבוצה, לביטוח פנסיוני בשיעור של 6% משכר היסוד החודשי, ללא תיקרת שכר, החל מיום עבודתם הראשון במשיבה ובשאלת זכאותם לפצוי בגין ימי בחירה, מכוח ההסכמים הקבוציים החלים על לשכות המסחר בתל אביב (יכונו להלן – "ההסכמים הקבוציים של לישכת המסחר").

על קצה המזלג יצוין כי המשיבה טענה, בין היתר, כי טענותיו של המבקש בנוגע לאמור בהסכמים עליהם חתומה לישכת המסחר לעניין תשלום הפנסיה שגויות מן היסוד משום שלשיטתה ההסכמים הקבוציים של לישכת המסחר לא קבעו חובת ביטוח המקנה זכות לפנסיה (ביטוח בקרן פנסיה) אלא איפשר ביטוח בכל קופת גמל, לרבות בהסדרים הוניים שאינם מעניקים זכות לפנסיה כלשהיא; במועד תחילת עבודת המבקש במשיבה (2014) חלו עליו הוראות ההסכמים הקבוציים לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפיהן הן באו במקום כל הסדר אחר שאינו בגדר "הסדר מיטיב"; הסכמת המבקש והמשיבה בעת קבלתו לעבודה בדבר ביטוחו בקרן פנסיה בהתאם להסכמים הקבוציים לביטוח פנסיוני מקיף במשק היא התקפה והמשיבה לא הייתה אף רשאית כלל לבטח אותו בביטוח אחר (לרבות בקופת תגמולים כלשהיא כאמור בהסכמים הקבוציים של לישכת המסחר); גם על פי ההסכמים הקבוציים של לישכת המסחר לא קמה זכאות לעובדים בותק נמוך מ-10 חודשים (שכן הם לא חלים על עובדים בתפקידים זמניים שלא השלימו 10 חודשי עבודה או עובדים בניסיון) ומרבית העובדים במשיבה הם עובדים זמניים; שיעור ההפרשות על פי ההסכם הקבוצי של לישכת המסחר הוא 5% (חלק מעסיק) ו-5% (חלק עובד) ולא 6% כנטען על ידי המבקש – זאת משום שהסכם קבוצי משנת 1988 (7036/88) וההסכם קבוצי משנת 1989 (שמספרו 7017/89), בהם הוגדלו ההפרשות לכדי 6%, חלו רק על מבוטחי קרנות הפנסיה הותיקות בביטוח פנסיוני והמבקש לא בוטח בקרן פנסיה שכזאת ואין האמור ישים או רלבאנטי לו. ביחס לתביעה למתן יום בחירה אחד בשנה בתשלום, המשיבה טענה, בין השאר, כי קיים אצלה הסדר מיטיב לעניין ימי הבחירה לעומת ההסכמים הקבוציים של לישכת המסחר.

...

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

משכך והואיל ואף היועמ"ש לא עמד על כך כי ימונה בודק, יש כדי להגיע למסקנה כי אין צורך במינוי בודק בנסיבות העניין.

סוף דבר מכל הנימוקים כמפורט לעיל, הסכם הפשרה המתוקן מאושר בזאת, בכפוף לשינויים כאמור לעיל.

מנהל המשיבה הורה למבקשת, כמו ליתר עובדי המשיבה, להחתים כרטיס נוכחות על חלק מהשעות בלבד, כאשר חלק מהשעות השתקפו בתלוש והיתר שולמו "בשחור". לאורך תקופת העבודה לא שולמו עבור המבקשת זכויות בהתאם להסכם הקבוצי אשר צד לו לישכת המסחר תל אביב/ צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון ובכלל זה לא בוצעו עבור המבקשת הפרשות פנסיוניות מלאות, לא שולמו תוספת וותק, דמי ביגוד, משכורת י"ג, דמי הבראה כדין והפרשות לקרן הישתלמות.

כאמור, לתיק הוגשו תלושי שכר חלקיים ואולם, משמעדות מצהיר המשיבה עולה שצו ההרחבה הוחל רק משנת 2020, ומשעל פניו עולה כי מספר ימי ההבראה ששולמו למבקשת פחותים מזכאותה בהתאם לצוו ההרחבה, ולא הוצגו כל ראיות לסתור, שוכנעתי כי המבקשת עמדה בנטל הנידרש בשלב זה, לצורך אישור התובענה כייצוגית לעניין העדר תשלום הפרש ימי הבראה שבין צו ההרחבה הכללי בדבר מימון הוצאות הבראה לבין הצוו הענפי המיטיב עם העובדים בענף.

...

[9: עע (ארצי) 59849-05-19  איגנה אוזואיגווי צ'ידיאברי נ' ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ (13.1.2020)] אשר לטענות המשיבה באשר לחובת הפניה המוקדמת – נחה דעתי כי המבקשת אכן פנתה למשיבה בפניה מוקדמת קודם לפניה לבית-דין זה, ועל כן אני דוחה את טענת המשיבה לפיה יש לדחות את הבקשה לאישור רק על שום פרק הזמן הקצר לשיטתה שחלף בין הפניה לבין הגשת הבקשה.

לאור ההלכה הפסוקה, לפיה העדר פנייה טרם הגשת תובענה ייצוגית כשלעצמו אינו מצדיק דחיית הבקשה, נדחית טענת המשיבה בהקשר זה. [10: ע"ע (ארצי) 33793-12-16 אביגל נ' באג מולטיסיסטם בע"מ (6.12.2020).

בהקשר זה יצוין כי מקובלים עליי דבריה של סגנית הנשיא, כב' הש' ברוינר ישרזדה בתצ (י-ם) 13586-09-13 נדרה עובדיה נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ (10.6.2019): "לשון החריג שבפריט 10(3) אינה מוציאה מתחולת החוק עובדים ומעסיקים שחלים עליהם צווי הרחבה אלא רק מי שחלים עליהם הסכמים קיבוציים. משכך החריג אינו נוגע כלל לאיזה מן המשיבות. הרציונל שביסוד החריג הוא האפשרות, כאמור לעיל, להביא לאכיפת זכויות עובדים בצורה אפקטיבית גם ללא המנגנון של תובענה ייצוגית. ברי, כי כאשר זכויות העובד אינן נובעות ממערכת הסכמית שבין ארגון עובדים למעסיק/ארגון מעסיקים, אלא מכוח הרחבת תחולת הוראותיו הנורמטיביות על מי שאין לגביו יחסים חוזיים, הרי שאותו אמצעי הסכמי שבין הצדדים להסכם הקיבוצי שמאפשר אכיפה, אינו ישים והעובדים נעדרי אמצעי אכיפה לבד מהליכים פרטניים שבהם יכולים לנקוט". לאור האמור, לא מצאתי שיש בשלב זה מקום לדחיית הבקשה מטעם זה. סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל עובדי המשיבה אשר הועסקו במשיבה מחודש 10/2013 ועד מועד אישור הבקשה, עליהם חל צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון.

כאמור בתגובה לבקשה, המשיבה השלימה את העברת התשלומים המגיעים לעובדים אשר עבדו נכון לאותה עת בחברה ואשר לא שולמו להם הפרשות פנסיוניות בגין רכיב קצובת נסיעות ובנוסף השלימה פתיחת קרנות הישתלמות לעובדים והעברת כספים נדרשים (כמפורט בנספח 2 לתשובה לבקשת האישור).

ה"חוב" הנטען על ידי המבקשים 1 ו-2 בגין זכויותיהם כעובדים, לא ישולם להם וזה יתברר במסגרת תביעותיהם האישיות שהוגשו לבית הדין לעבודה כאשר כל צד שומר על מלוא טענותיו בהקשר זה. הצדדים ממליצים כי המשיבה תשלם גמול לכל אחד מהמבקשים הייצוגיים בסך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת תוקף של פסק דין להסדר הפשרה.

...

המשיבים טענו מנגד כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מהטעמים העיקריים הבאים: לטענתם, בניגוד לנטען, המשיבה העניקה לעובדיה, בכל הזמנים הנדרשים שי לחג כנדרש בצו הרחבה בענף השמירה והאבטחה 2014 (לתמיכה צירפה הצהרות של מספר עובדים בעניין, כנספח 1 לתשובה לבקשת האישור).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועמדת היועמ"ש הגענו לכלל מסקנה כי אכן צודקת היועמ"ש שאין מקום לאשר דבר זה וכי מן הדין כי הסדר הפשרה יחול גם על המבקשים.

עם זאת, בהתחשב בכלל השיקולים כאמור בסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות – התועלת לחברי הקבוצה; הטרחה שטרחו ב"כ המבקשים והסיכון שנטלו על עצמם כי ההליך יסתיים ללא קבלת שכר כלשהו או החזר הוצאות (או אף חיוב בהוצאות על ידי בית הדין לו הבקשה הייתה נדחית); החשיבות הציבורית של התובענה לעניין ההשלכות שלה על המשיבה ואופן התנהלותה, הרי ששכר הטרחה למבקשים הייצוגיים כאמור בהסדר הפשרה הוא סביר.

סוף דבר לאחר שבחנו את הסדר הפשרה, מצאנו כי הוא סביר, הוגן וראוי בכפוף לשינויים כאמור לעיל.

בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה המבקשים והמשיבה יגישו נספח להסכם בדבר אופן פעילות ועדת האכיפה, כמצוטט: " נוכח הדיון שהתקיים היום, המבקשים והמשיבה יגישו לא יאוחר מיום 16.6.22 נספח להסכם בדבר אופן פעילות ועדת האכיפה ברוח הדברים שנשמעו בדיון על ידי ב"כ ההסתדרות, לרבות היתייחסות לאופן הדיווח של ביצוע ההסכם אל מול ביה"ד וכן היתייחסות נוספת, ככל שיידרש, בנושאים אלה. היועמ"ש יגיב לנספח זה וכן לדברים שעלו במסגרת הפרוטוקול, לרבות היתייחסות לכך שניתנה הבהרה כי כלל ההפקדות נעשות במזומן וכן ניתנה הבהרה בנוגע לכך שאין הסכמה במספר נושאים לרבות הפרישי ריבית והצמדה, תשואות ויתרה שלא תמומש ואי איתור חלק מחברי הקבוצה ותבהיר האם הוא מצמצם את ההתנגדויות מטעמה וזאת בתגובה שתוגש לא יאוחר מיום 6.7.22. לעיוני – 16.6.22. " ביום 3.7.22 הגישו המשיבה והסתדרות העובדים הכללית החדשה נספח מוסכם וחתום להסדר הפשרה ובו צויין כמצוטט: "... והואיל: ובמסגרת הסדר הפשרה סיכמו הצדדים לתובענה הייצוגית כי בדיקת זכאותם של חברי הקבוצה (כהגדרתם בהסדר הפשרה) לתשלום בגין הפקדות פנסיוניות לששת החודשים הראשונים בחברה... תיערך על ידי ועדת האכיפה וכי החברה תפעל בשיתוף פעולה עם ההסתדרות באמצעות הסדר לבדיקת הזכות ואכיפת הזכויות ( להלן:"מתוה האכיפה").

...

כמו כן אנו מאשרים את התשלום לצורך סילוק התביעות האישיות לכל אחד מהמבקשים בסך של 20,000 ₪ + 5000 ₪ בתוספת מע"מ שישולמו בתום 30 ימים לאחר אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין.

העובדה שלא הוגשו התנגדויות או בקשות שלא להיכלל בקבוצה, מחזקת את המסקנה כי ההסדר הוא לטובת חברי הקבוצה.

מכל הנימוקים כמפורט לעיל, ולאחר שבחנו את הוראות הסדר הפשרה הגענו למסקנה שהוא עומד בדרישות המפורטות בחוק לאישור הסדר פשרה ובשים לב לחובת הדיווח לבית הדין אחת לשלושה חודשים ותשלום שכר הטרחה כפי שפורט לעיל , החלטנו כי יש מקום לאשר את הסכם הפשרה המתוקן ולתת לו תוקף של פסק דין.

העובדות הצריכות לעניין ביום 5.8.12 הגישה המבקשת, אליונה ברניק (להלן: "המבקשת"), תובענה כשלצדה בקשה לנהל ההליך כתובענה ייצוגית כנגד המשיבים בבקשת האישור: המשיב 1 בבקשת האישור - עו"ד גל גורודיסקי (להלן: "המשיב"); המשיב 2 בבקשת האישור - עו"ד רם גורודיסקי (להלן: "המשיב 2") (להלן ביחד: "המשיבים"), במרכזה הטענה, כי המשיבים גבו סכומים שלא כדין מחברי קבוצה אותם ייצגו במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד "חברת מרחב אבטחה שמירה ניקיון ושירותים בע"מ (בפרוק)", שהעסיקה בעיקר עובדי ניקיון ושמירה, רבים מהם עולים, ואשר לא שילמה כדין לעובדיה רכיבים שונים בשכר להם הם זכאים.

בבקשת האישור מושא הליך זה הועלו טענות הקשורות למערכת היחסים שנוצרה בין המשיבים לבין חברי הקבוצה מכוח ייפוי הכוח וכתבי ההיתחייבות עליהם הוחתמו חברי הקבוצה (המהוים למעשה גם התחייבות לתשלום שכ"ט למשיבים) לאחר הסדר הפשרה הראשון שאושר על ידי ביה"ד האיזורי לעבודה ומכוחו הגישו המשיבים את תביעות החוב בשם חברי הקבוצה לביטוח הלאומי, וזאת ביחס לרכיבי התביעה שלא אושרו במסגרת ההליך הייצוגי בביה"ד לעבודה, כלומר כל הרכיבים מלבד דמי החגים ואי הפקדת פנסיה.

...

מנגד, טענו המשיבים כי דין בקשת האישור להידחות, הן על הסף והן לגופה מטעמים שונים.

כל אלה הובילו אותי למסקנה כי יש לאשר את תשלום שכ"ט בהתאם למוסכם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, בהתאם לשינויים כפי שמפורט לעיל.

בהתאם להסכמת הצדדים לקדם הליך בבית המשפט העליון בעניינו של המשיב 2, אשר יהא בו לסיים ההליך דנן בעניינו, אני מורה לצדדים לעדכן את בית המשפט בנדון עד לא יאוחר מיום 1.5.24.