[16: עמ' 10 ש' 4-30] [17: עמ' 11 ש' 15-17]
ממילא, כאמור, הנתבעים נימנעו מלהציג דוחות נוכחות שחובה על מעסיק לערוך בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, ואף לא ניתן לקבל את טענת הנתבע 2 כי לא ידע שמוטלת עליו החובה לשמור דיווחי נוכחות של עובדים[footnoteRef:18] (מה גם שאי הידיעה אינו פוטר מאחריות), בה בעת שהצהיר, כי הוא שותף ובעל מניות במסעדות רבות המעסיקות כ- 600 עובדים[footnoteRef:19], ונתבע בתביעות נוספות בבית דין זה. [18: עמ' 8 ש' 30-31] [19: סעיף 4 לתצהיר הנתבע 2]
לבסוף, הנתבע 2 אישר כי היה צריך לשלם לתובע דמי מחלה ואינו יודע להשיב מדוע לא שולמו[footnoteRef:20], ואף לא עלה בידי הנתבעים לסתור את גרסת התובע באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים.
[26: ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין– G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.2011); ע"ע (ארצי) 26295-01-16 Tesfalem Tekel - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (25.12.2017); ה' בר מור, שם, בהערת שוליים 22 ] [27: חביב סגל, שם, בעמ' 365 וההפניות שם]
הרמת מסך בבתי הדין לעבודה מהוה גם ביטוי לעיקרון תום הלב ביחסי עבודה, מאחר שמטילה על בעלי המניות או על נושאי המשרה הבכירים בחברה את האחריות המוטלת על החברה כמעסיקה[footnoteRef:28], וכפי שנפסק: [28: חביב סגל, שם, בעמ' 306-307]
"העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול עינייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו.
[37: מועד ההעברה המדויק אינו ידוע אך ביום 24.4.2022 כבר הופעלה המסעדה על ידי חברת רמז יהוד]
בהקשר זה נבהיר, בפרט על רקע קביעתנו כי תלושי השכר שהופקו לתובע לא שיקפו את שכרו והקף משרתו בפועל אלא נתונים וסכומים נמוכים יותר, כי הפניית עובדים להפרע מהמוסד לביטוח לאומי עקב הליך של פירוק כרוכה בהכרח, בפגיעה בזכויותיהם של העובדים, מאחר שתשלומי המוסד לביטוח לאומי מוגבלים ואף נעשים בהתאם לשכר המדווח בתלושי השכר ולא בהתאם לשכר ששולם בפועל (ובהיעדר הכרעה שיפוטית לא הוכח).
יפה לעניין זה האמור בספרה של ד"ר חביב סגל בהתייחס למה שהגדירה, כ"ההבחנה בין מקימי חברות סדרתיים לבין מקימי עסקים ממשיים":
"אכן, כאשר מתגלגל המקרה הקונקרטי לפני בית המשפט, יקשה עליו לברר את תכניה של הפעילות העסקית המסתתרת מאחורי מסך ההיתאגדות. כתוצאה מכך, עלול בית המשפט להתקשות בניסיון ליישם את ההבחנה המתוארת בפיסקה הקודמת. על רקע זה ראוי להדגיש כי המציאות מלמדת על סמן ברור ופשוט להקמתן של חברות חסרות כל תשתית כלכלית, הוא סמן התדירות: מקימי חברות סדרתיים נוטים לשוב ולהקים חברות חדשות לעיתים קרובות. החובות הלא נפרעים של החברה האחת באים בעקבותיו של שובל חובות שלא ניפרעו של חברה קודמת וחוזר חלילה. אין זה אומר שכל פרט המקים חברות רבות ראוי לחשדנותו של בית המשפט; אלא שאם התובע מסוגל להצביע על רצף של חברות שכשלו בטווחי זמן קצרים, תוך שהן מותירות אחריהן שובל של נושים, הרי שיש להרים את מסך ההיתאגדות גם במקרה הקונקרטי. לחילופין, במצבים אלה יוכל בית המשפט להעביר את נטל ההוכחה אל קברניטי החברה להוכיח קיומו של עסק ממשי"[footnoteRef:40] [40: חביב סגל, שם, בעמ' 355-356, ההדגשה הוספה]
דברים אלה יפים ביתר שאת, כאשר מדובר בעובדים שהם נושים מיוחדים כמפורט לעיל, באופן המגשים גם את עיקרון תום הלב ביחסי עבודה, וכן בענף המסעדנות המאופיין ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, בהעסקה זמנית ומזדמנת של עובדים אשר רבים מהם החלו את דרכם בשוק העבודה לא מכבר, ותחלופת העובדים בענף זה גבוהה יחסית, באופן המקשה על מימוש זכויות.
...
[39: סע"ש (ת"א) 10665-09-16 GERMAI TAWELDE – קפה חברים בע"מ ואח' (18.4.2021), ערעור לבית הדין הארצי נדחה – ע"ע (ארצי) 33929-05-21 GERMAI TAWELDE – קפה חברים בע"מ ואח' (13.1.2022)]
רוצה לומר – העובדה כי בהליכים משפטיים אחרים הגיעו בתי הדין למסקנה, כי לא הונחה תשתית מספקת להרמת מסך ההתאגדות חרף התנהלותם הפסולה של הנתבעים או מי מהם, אינה מחייבת כי כך יש לקבוע גם במקרה שלפנינו ואף נהפוך הוא, שהרי משקלם המצטבר של ההליכים המשפטיים שאליהם הפנו הנתבעים עצמם, אומר דרשני.
סוף דבר
לאור כל המפורט לעיל השתכנענו, כי הנתבעים 2 ו-3 עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות של הנתבעת מתוך כוונה לקפח את התובע ולחמוק מתשלום זכויותיו, ואף הוסיפו להעסיק עובדים נוספים בתקופה שבה ידעו לא יוכלו לשאת ו/או אינם מתכוונים לשאת, בתשלום זכויותיהם, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של הנתבעת לפרוע את חובותיה.
בהקשר זה מובהר כי משהתובע התפטר בטענה כי התפטרותו מזכה בפיצויי פיטורים, לא מצאנו לפסוק לו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אלא הפרשי הצמדה וריבית בלבד;
חלף הפרשות לפנסיה בסך של 4,450 ₪; פדיון חופשה בסך של 3,500 ₪; דמי הבראה בסך של 2,268 ₪; דמי חגים בסך של 2,400 ₪; דמי נסיעות בסך של 3,444 ₪; ודמי מחלה בסך של 2,250 ₪, כשסכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2019 ועד לתשלום המלא בפועל.
