זכויות עובדים מתחת לגיל 18 באולם אירועים: הגבלות וחובות

לטענת התובע, בחודש 11/2010 לאור הלחצים בהם היה שרוי עבר ארוע מוחי ולאחר שהתאושש ממנו המשיך לידרוש מחאתם ועו''ד ג'באלי להשלים את העברת יתרת חובו לבנק בסך 700,000 ₪ וזאת על חשבון עסקת המכר, אולם הם לא ענו לשיחותיו.

כמו כן הובהר לו כי בהסכם המכר החדש יעמוד סכום הממכר ע''ס של מיליון ₪ ו – 600,000 ₪ ישולמו לו "מתחת לשולחן". התובע הודיע לנוכחים כי לא הסכים למכירת הנכס לחברת פרח אולם כאשר יצא מחוץ למשרד עם עו''ד ג'באלי הסביר לו הלה כי בשל הסתבכות כלכלית בניסיון לגייס את סך של 700,000 ₪ לשם רכישת הנכס, ראה לנכון לערוך הסכם מכר חדש בשם שותף שלו ושל חאתם, חברת פרח.

לדבריו בסעיף 36 לתצהירו, בזמן ההמתנה לקבל את אישור המנהל, "עו''ד ג'באלי גילה לי לראשונה ולתדהמתי כי עימאד מסר לו רק 200,000 ₪ במזומן .... רק אז אני הודעתי לעו''ד ג'באלי כי בשל החשש שהיה לי שהם לא יצליחו לארגן את הכספים אני כבר הצלחתי לארגן סך 500,000 ₪ ואשר נמצאים איתי". בסעיף 37 לתצהירו הוא טוען כי עו''ד ג'באלי העביר את סך 200,000 ₪ שברשותו והתובע העביר את סך 500,000 ₪ מטעמו לפקיד הבנק והבנק פעל למחיקת יתרת חובו של התובע ובטול השיעבוד.

עם זאת, התובע "אינו מתחייב" שזו אינה חתימתו וטוען כי ייתכן ומדובר בחתימתו והמסמך "הושחל" בין שאר מסמכים אחרים: "יכול להיות שהשחילו אותו מתחת לניירת ויכול להיות שחתמתי עליו " (עמוד 25 שורות 7 – 8; וראה גם עמוד 20 שורות 17 – 18; עמוד 93 שורות 33 – 34).

אולם, גם ללא מיגבלות אלו לא עמד התובע בנטל ההוכחה ביחס לעוקץ שביצעו הנתבעים כלפיו ולא שוכנעתי כי התובע עצמו סבר או האמין כך טרם הוגשה התביעה.

טענת התובע בתצהירו כי עו''ד עספור הסביר לו כי יקבל סכום נוסף מעבר לסכום הנכס המוצהר בחוזה וזאת מתחת לשולחן נסתרה בחקירתו הנגדית של התובע שטען כי הדבר לא נעשה בנוכחותו של עו''ד עספור והוא לא ידע על כך. גם טענותיו של התובע כי עו''ד עספור הרגיע אותו בעת עסקת המכר כי אין לו מה לדאוג והוא שומר על זכויותיו לא הוכחו, ונסתרו.

...

איני מקבל את טענת התובע בסיכומיו שלא הוצג המסמך המקורי משאין כל החלטה המורה לנתבעים לעשות כן, וממילא לא הוגשה בקשה שהתובע עמד עליה.

סוף דבר משהתובע כשל בהוכחת גרסתו, אני מורה על דחיית התביעה.

על כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 1 – 3 שכ''ט עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪, לנתבעים 4 – 6 שכ''ט עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪ ולנתבע 7 שכ''ט עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪.

כמו כן, העדר המיגבלות על הפירסום ברשת החברתית מוביל לריבוי קולות אנהרנטי באופן שמפרה את שוק הדיעות ומאפשר למשתמשים להגיב במהירות על תכנים שעל-פי הנטען פוגעים בהם ("התרופה לדיבור הפוגע – היא דיבור נוסף" (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פסקה 17 לפסק דינו של השופט א' ריבלין (12.11.2006).

כאמור לעיל יש לבחון את ההקשר שבו נאמרו הדברים - "כאשר פונה בית המשפט לבדוק האם פירסום מסוים כולל בחובו לשון הרע עליו לבחון את הפירסום בכללותו. משמעות הפירסום נבחנת לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפירסום" (ע"א 751/10 הנ"ל, פיסקה 84).

הדברים באים לידי ביטוי בדברים שאמרה ספיר בעדותה כי התובעת " פסיכופטית חד משמעית. בחורה ששמה לי שירים מחוץ לבית. היא פסיכופטתית. אשה שנעצרה והיתה באבו כביר כי הטרידה אותי והרימה עלי ידיים היא פסיכופטית מי ששרפה לי רכבים היא כזו. אבל לא כלפי הבנות שלי אלא בכללי היא לא מזיקה לילדים כי אבא של הילדים ישחט אותה היא יודעת עם מי יש לה עסק..." (עמ' 24, שורה 18) יוער כי, במכלול טענותיה, העלתה ספיר טענות הנוגעות לאלימות כלפי רכוש מצד ישראל ואור ואף צרפה לכתב הגנתה הראשון תמונות של רכבים ואופנוע אשר נזוקו, לטענתה, על ידי השניים.

עמד על כך המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, בבג"ץ 8926/08 הנזכר בפסק דינו של הדיין עמוס: "...אין להעניש אדם על חלקו בפרוק היחסים על ידי סנקציות כלכליות במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג. פירוק התא המשפחתי הוא ארוע קשה וכאוב עד מאד. במקרים מסוימים ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק היחסים מזו שנושא בה בן הזוג השני. אולם, אין להיתמודד עם הקושי שבפרוק, ועם אשמתו של מי מהצדדים, בדרך של פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני הזוג. יתרה מכך, תכופות יש קושי לדבר בהקשר זה במונחים של 'אשמה'. פירוק הנישואין הוא תוצאה של נסיבות מורכבות ובגידה כשלעצמה אינה הופכת את אחד מבני הזוג לאשם הבלעדי"."

(בנספח ד' לתצהיר התובעת , מתחת לפוסט השני נרשם : "מוריה נחמיאס שיתף פוסט בקבוצה: אימהות עם מהות- הבית הם הדימונאי " ומתחת לכך נרשם "אור כהן מדימונה תתביישי לך") מנגד טענה מוריה בסיכומיה כי הניסיון מלמד שפעמים רבות שתוף של פוסט ניכשל וכי העובדה שאור לא הציגה כל ראיה לכך שהשיתוף צלח, מעידה על כך שניכשל.

אולם התובע, אשר עומד פעם אחר פעם על זכותו להתבטא בלשון בוטה ולהשתמש בביטויים שנויים במחלוקת, איננו זכאי לידרוש ממשתתפים אחרים בשיח הצבורי להמנע מלבקר את עמדותיו שלו, ואף אינו יכול לצפות מהם להשיב ללשונו המושחזת בכפפות של משי.

לאור העובדה כי ספיר היא מחוללת הפרסומים, אשר תכליתן להציג את התובעת בציבור כהורסת מישפחות תוך הטחת עלבונות ביחס למראה החצוני של התובעת, גילה והוספת התארים לרבות ביחס למצבה הנפשי של התובעת, מצאתי כי בגין כלל הפרסומים יש לחייב את הנתבעת 1 בפצוי של 15,000 ₪.

...

עניינה של התביעה בשיח נחות ומזלזל בין כל הצדדים להליך, "שפת ביבים" של ממש, אשר לצורך בחינת השאלות השנויות במחלוקת אין מנוס מלהציג את עיקרי חילופי הדברים כלשונן, למרות הסגנון הבוטה והירוד של כל הנוגעות בדבר.

התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית הואיל ואין בפרסום מטעמה משום לשון הרע או חוסה הוא תחת הגנת הבעת דעה.

על כן, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪.

בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעת 4, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 4 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

הנזקים לנפגע: בראשית הדברים, נציין שהסניגורית המלומדת ביקשה והזהירה, שלא להטיל על כתפי הנאשם את האחריות לכלל צרותיו של הנפגע, שלרבות מהן שורשים הקודמים בזמן לארוע התקיפה.

[3: בדין העברי, הוא ההלכה, מוכרת הסוגיה של "עביד איניש דינא לנפשיה", כלומר זכותו של אדם לעשיית דין עצמית, לצורך הגנה על עצמו או על רכושו [בבלי, בבא קמא כ"ז, ב].

פגיעת העונש בנאשם: הנאשם, כבן 51, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 14 עד 18, עובד כיום בשיפוצים כשכיר, ומתגורר עם משפחתו בבית אביו הקשיש.

עוד יש להביא בחשבון את קשייה הכלכליים של המשפחה, השקועה בחובות כספיים, כאשר יציאתו של הנאשם ממעגל העבודה והפרנסה, בעת ריצוי עונשו, עתידה להחמיר את מצב המשפחה.

יינתן איפוא משקל למובא לעיל, שיוטל לכף הזכות, יחד עם היתחשבות בתקופת שהותו במעצר בפקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים.

בדברו לבית המשפט לאחר טיעוני הצדדים לעונש, גילה הנאשם תובנה מעטה-בלבד לחומרת מעשיו וחזר על השמצות והאשמות שכוונו לנפגע שנכח באולם, כפי שעשה בעדותו במהלך המשפט.

ולא למותר להביא את עיקר דבריו של הנאשם, בלשונו: "אני מתחרט על המקרה על מה שעשיתי. אני רק אתן דוגמא אחת, אני לא רוצה לערבב, אבל האדון (מצביע על המתלונן), אני אישית מצטער על מה שאני עשיתי לו, אבל יש את בתו ויש עוד 2 מקרים שעכשיו הם מטופלים בדרך הכי נכונה שיש, הם הועברו למישטרה, הכול בשקט, מתחת לרדאר. הבת שלו תבוא להעיד או שהיא כבר נחקרה, אני לא יודע. בכנות, זה כאילו מקרה ממש מתחת לרדאר. הלכנו ומטפלים במקרה הזה. בתי כבר לא רלוואנטית, היא לא יכולה להעיד כרגע. אבל מה שאני עשיתי, אני מתחרט, בשביל העולם, בשביל שיראו וייראו". עינינו הרואות: הנפגע לא זכה גם עכשיו מצד הנאשם לחרטה אמתית, לצער כן ולאמפתיה.

...

בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את גילו הצעיר (24) של הנאשם, את הודאתו ואת חרטתו הכנה, את נסיבות חייו "הלא קלות", ואת מסקנת שירות המבחן כי המעשה בוצע על-רקע "תחושת יתמות וחוסר אונים מתמשך". נגזרו על הנאשם 11 שנות מאסר בפועל, הוא חויב בפיצוי הנפגעת בסך 20,000 ₪, וערעורו נדחה.

לא הוגש ערעור; קביעתו של מתחם העונש ההולם: סקרנו לעיל את חשיבותם העליונה של הערכים החברתיים עליהם מגינה העבירה של ניסיון לרצח, שבראשם קדושת החיים ועמה גם שלמות הגוף והבריאות הפיזית והנפשית, האוטונומיה של אדם על גופו, ותחושת הביטחון האישי; מצאנו כי פגיעת הנאשם בערכים אלה היתה ישירה וחמורה, במידת פגיעה גבוהה ביותר; שוכנענו כי יש לתת משקל שלילי הולם לתכנון שקדם לביצוע; נחרדנו מעוצמתם החריגה של הנזקים שגרם הנאשם לנפגע, בכל היבט שהוא, כשהותיר אותו שבור ומרוסק, פיזית ונפשית, וגזר עליו חיי אומללות ללא תקווה ממשית לשיקום; דחינו את עתירת ההגנה לראות בסיבת המעשה נתון מקל וסברנו כי לפעולתו של הנאשם, שנטל את החוק לידיו וניסה להוציא להורג את הנפגע, יש משמעות מחמירה; דחינו גם את טענת ההגנה לפגם במידת שליטתו של הנאשם על מעשיו וביכולתו להימנע מביצועם.

הגם שלא נמצאו לנו פסקי-דין בהם נדונו נסיבות בעלות דמיון מלא לענייננו, נחה דעתנו כי ההנחיה הפסיקתית הרלוונטית מובהקת דיה ומחייבת ענישה מחמירה.

לא מצאנו כל עילה טובה להחריג את עונשו של הנאשם ממתחם העונש ההולם, והעונש ייקבע אפוא בגבולותיו של המתחם.

באין מנוס ממאסר משמעותי ולנוכח מצבם הכלכלי של הנאשם ושל משפחתו, נימנע מהטלת קנס.

סוף-דבר: אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 12 שנות מאסר בפועל; אנו מפעילים את המאסר המותנה בן ארבעה חודשים שהוטל ביום 25.11.19 בת"פ (רחובות) 62344-02-18, בחפיפה מלאה לעונש שהטלנו, כך שסך הכל ירצה הנאשם 12 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מאחורי סורג ובריח, לפי רישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת אלימות נגד הגוף, ו-6 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת אלימות אחרת; פיצוי הנפגע בסך 160,000 ₪, שיופקד בקופת בית המשפט עד ליום 17.03.24 ויועבר לנפגע; הוראות נלוות: עיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל בלבד: על הנאשם להתייצב לריצוי עונשו ביום 10.03.24 עד לשעה 10:00, במקום עליו יורה לו שב"ס. תנאי שחרורו של הנאשם יעמדו בתוקפם עד להתייצבות הנאשם למאסרו, לרבות צו עיכוב יציאה מהארץ שהוטל ביום 07.02.22 במ"ת 28199-09-21.

אולם בעדותה בפני ציינה התובעת כי אכן הייתה מועמדת לניתוח, אולם היא חוששת מן הניתוח שבכל מקרה יגביל אותה לתקופה ממושכת, ואין היא רוצה ליפול לנטל על משפחתה.

גרסת הנתבע 3 אסעד אסעד העד והנתבע 2 הם הבעלים והמנהלים של אולם האירועים.

לטענת העד, לא הבחין אומנם בארוע הנפילה עצמו, אולם לאחר מעשה הבחין בתובעת כשהיא שרועה בין המפלס העליון לבין השירותים, במקום שסימן ב-X על נ/5.

ריצפת האולם בשתי הרחבות, זו העליונה וזו מתחתיה, עשוי מאותה ריצפה ואותו גוון בדיוק, וכך גם דופן הרום של ה"מדרגה" היוצרת את הרחבה העליונה.

גם לגופו של ענין, עיון בסע' 51-53 לסיכומי התובעת אינו מגלה שהוכחה עילה להרמת מסך כלפי נתבעים 2-3, בחלופות הנטענות שם (שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לקפח נושה של החברה או להונות אדם, או נטילת סיכון לא סביר באשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה.

כאמור, איני רואה רלבאנטיות בעיניין זה. עזרת צד ג' – עבר ועתיד א. לפי אישורי המל"ל שהוגשו (נ/2 ואישור נוסף מ 23.12.20), החל מחודש לאחר התאונה, למעשה מ-8/17 ועד 3/18 הייתה התובעת זכאית לקיצבת סיעוד ברמה 05, המשקפת עזרה ברמה של 25 שעות שבועיות (בדמות תשלום של המל"ל לנותן השרות – המטפלת מטעם חברת הסיעוד).

אולם השאלה כלום יש להביא בחשבון הקטנה רעיונית של נכות בשל אי ביצוע ניתוח מתקן נענית לכאן או לכאן לפי שיקלול הפרמטרים של סכוני הניתוח, סכויי הצלחתו, ומידת אי הנוחות הכרוכה בו. מעוול הטוען לאי הקטנת הנזק - עליו נטל ההוכחה של טענה זו. לא ברור מה סכויי ההליך הניתוחי להחלפת המפרק בגילה של התובעת.

...

אני סבור שלתקופה זו עיקר העזרה הנדרשת כוסה ע"י המל"ל, אולם יש להכיר בתוספת צנועה של עזרה, של בני המשפחה.

יש לקבוע אפוא כי הצורך היה קיים כל העת.

התביעה כנגד נתבעים 2-3 נדחית בלא צו להוצאות.

בכלל זה, על המשיב לשהות עם המלווה גם בשעה שהוא יוצא מאולם האירועים לצורך כלשהוא, וגם בשעה שהוא ניגש לשירותים להתפנות .

המסגרת הנורמאטיבית כידוע, חוק הפיקוח מסמיך את בית המשפט להוציא מתחת ידיו צו פקוח ומעקב לגבי עבריין מין מורשע, אם השתכנע שרמת הסיכון כי ישוב ויבצע עבירות מין "אינה נמוכה ")סעיף 12)א( לחוק הפיקוח(.

הצורך בהגבלות אלה, שהן חריגות באופיין, במובן זה שיש בהן כדי לפגוע בזכויותיו של אדם שסיים לרצות את עונשו וכבר "שילם את חובו" לחברה, נובע מטבען של עבירות המין ,המאופיינות ברצדיביזם, בקשיי היתמודדות מצד רשויות החוק ובשכיחות גבוהה )ראו בש"פ 578/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 )24.2.2015(; בש"פ 7248/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 )26.9.2016(; בש"פ 9587/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 )22.1.2018((.

בין השיקולים שיישקלו במסגרת בחינה זו, ייבחנו חומרת המעשים ואופי העבירות שבהן הורשע עבריין המין; קיומן של הרשעות קודמות, בפרט בעבירות מין; חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ואם בוצעו עבירות נוספות במהלך תקופה זו; גילו של העבריין; יחסו לעבירות שבהן הורשע; קיומם של עיוותי חשיבה; מידת התובנה למעשים ;המידה שבה הוא מגלגל את האחריות למעשים על אחרים; קיומה של היתנהגות מניפולטיבית; מוטיבציה לקבל טפול ושתוף פעולה עם גורמי הטיפול; רקע התמכרותי ;מעגל התמיכה סביב המפוקח; וכיוצא באלה )ראו ע"ח 20-10-13246 מדינת ישראל נ 'פלוני, פסקה 18 )12.9.2021((.

...

צו הפיקוח מטיל על העבריין תנאים ומגבלות שונים, במטרה להגן על הציבור או על קורבנות מסוימים; למנוע חשיפה של עבריין המין המורשע לגורמים מגבירי סיכון ולאפשר קיום מעקב אפקטיבי של קצין פיקוח )בש"פ 8017/16 שאלתיאל נ 'מדינת ישראל, פסקאות 15-17 )6.11.2016((.

עם זאת, דווקא בשל ייחודו האמור של חוק זה, שומה על בית המשפט, קודם שהוא מטיל צו פיקוח, לערוך איזון בין זכויותיו של העבריין המורשע לבין הרצון להגן על החברה ועל האינטרס הציבורי, ולהחיל בגדר כך את מבחני המידתיות המקובלים .

במובן זה, הבקשה מתקבלת באופן חלקי.