זכויות עובדים זרים סיעודיים בביטוח לאומי

ודוק - בדומה לטיעונה של הנתבעת בהליך זה, באותה עתירה (העוסקת בזכות לבריאות ולביטוח סוצאלי במוסד לביטוח לאומי, של עובדי סיעוד השוהים שנים ארוכות בישראל), נטען שמהוראות חוק הרלוואנטיות יש ללמוד על כוונת המחוקק שלא להתקין הסדר מיוחד עבור עובדים זרים המקיימים זיקה חזקה לישראל.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל וכי יש לדחות את טענות הנתבעת.

עוד בעניין מטין אילינדז, שהוזכר בפסיקת בית הדין הארצי שהובאה לעיל, נפסק ש"אין לאפשר למעסיק 'לזכות' ממצב הדברים בו לא התאפשרה הקמתה של הקרן, ולא על העובד הזר לשאת בתוצאות אי הקמתה".

גישה זו עולה גם מפסיקת בית המשפט העליון (בג"צ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה, 22.6.14), לפיה לגבי עובדים זרים (ובתנאים מסויימים המפורטים בפסק הדין) ראוי להחיל "הסדרים המקרבים אותם להסדרים הסוציאליים החלים על תושבים ככל שמדובר בזכויות בסיסיות וחיוניות יותר המוענקות לתושבים". גם מקביעה זו עולה אותה המסקנה ולפיה - לא בכל מקרה, מחדל של הרשות המבצעת יתפרש ככוונה למנוע מקבוצות מסויימות של עובדים זרים זכויות המוקנות לתושבי הארץ.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

המבקשת גורסת כי מאז שנת 2008 חברות הסיעוד מקבלות תשלום מלא מהמוסד לביטוח לאומי בגין תשלום הפרשות לפנסיה לעובדים, ואולם, במהלך השנים חלק מחברות הסיעוד ובכלל זה גם המשיבה פעלו בנגוד להנחיות המוסד לביטוח לאומי, נימנעו מלשלם לעובדים הזרים בענף הסיעוד תשלומים בגין הפרשות לפנסיה (גמל + פצויי פיטורים) ובכך התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור והעובדים, כאשר העובדים ,שבחלקם עזבו בנתיים את ישראל ,כלל לא ידעו על זכויותיהם.

זאת ועוד, מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי עד להתקנת התקנות בשנת 2016, על יסוד הסכם ההיתקשרות שבין המשיבה למל"ל ועל יסוד הפסיקה המקובלת בעיניין זכאות עובדים זרים לחלף הפרשות לפנסיה, החובה שהיתה מוטלת על המשיבה ביחס לתשלומי פ"פ וגמל לעובדים הזרים, היתה לשלם "חלף הפרשות" (בשיעורים שנקבעו בהסכם עם המל"ל) בעת סיום העסקתו של כל עובד סיעוד זר. מדובר בעילת תביעה אשר מתגבשת בעת סיום יחסי העבודה ולכן על פני הדברים תביעתו של מי שסיים את העסקתו אצל המשיבה למעלה משבע שנים עובר להגשת התביעה ממילא היתיישנה.

...

אבהיר כי בשלב זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת כמפורט לעיל, לפיה התובעת פוטרה מעבודתה ("לא נתנו לה להכנס לבית") שכן טענה זו סותרת את גרסתה הראשונה של התובעת (כפי שפורטה במכתביה למשיבה ובכתב התביעה לפיה "עזבה" את מקום עבודתה), סתירה אשר כשלעצמה עשוייה לעורר קושי בהליך מסוג זה. עוד אציין, כי מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי מיד לאחר שהמבקשת הודיעה למשיבה באמצעות ב"כ כי היא נמצאת בישראל וביקשה לבצע "גמר חשבון" ולקבל את זכויותיה לגמל ולפיצויי פיטורים נשלחו אליה המחאות על מלא הסכום.

כללו של דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל : הן לעניין סיכויי התביעה, הן לעניין הספק ביחס לקיומה של עילת תביעה אישית והן לעניין הקשיים בניסוח הבקשה והתביעה, אני סבורה כי בשלב זה של ההליך לא עלה בידי התובעת להציג תשתית ראייתית ראשונית להוכחת טענותיה.

משבקשתה לגילוי מסמכים נדחתה על כל חלקיה, המבקשת תשלם למשיבה בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

טענת השהוי שהעלו המוסד והכללית נדחתה, היות ולא נמצא כי "המקרה שלפנינו בא בגדר אותם המקרים החריגים והנדירים המצדיקים את קבלת הטענה". עוד הבהיר בית הדין האיזורי, כי הכרעתו תתייחס אך ורק לתשלומים ששולמו למר בגו עד ליום 1.1.2016, שכן החל מיום זה חל הסכם 2016, שאינו חלק מהתביעה, וכל טענותיו של מר בגו ביחס להסכם זה שמורות לו. בית הדין חזר על האמור בעיניין עורקבי [עב"ל (ארצי) 419/06 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2010); להלן – עניין עורקבי] על מעמד ההסכמים שנחתמו בין המוסד לבין קופות החולים, שלפיו הסכמים מעין אלה הם בבחינת "הסדר נורמאטיבי המשלים את הוראות חוק הביטוח הלאומי בכל הנוגע לזכאות נפגע עבודה לגימלאות בעין מסוג טפול רפואי", וכי החלטות המוסד והקופות בהקשר זה "נתונות לביקורתו השיפוטית של בית הדין". בית הדין ציין, כי ההסכמים הרלבאנטיים לתובענה (הסכם 1990 והסכם 2003) חסרים היתייחסות ספציפית למצב בו המטופל הסיעודי מעסיק עובד זר בביתו, ועל כן יש להדרש לסעיף 26 לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים), הקובע כי העדר פרטים מסוימים בחוזה יכול שיושלם באמצעות נוהג הקיים בין הצדדים.

...

אשר על כן, אנו קובעים כי מר בגו זכאי בחודשים אוקטובר 2012 עד דצמבר 2015 להפרשים כמפורט להלן: סך הכל זכאי מר בגו להפרשים בסך של 11,857 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה – 1.6.2014 עד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, דין שני הערעורים להידחות בעיקרם, למעט לעניין תחשיב סכום השתתפות קופת החולים במימון העסקת העובד הזר.

נוכח העובדה שהערעור התקבל בחלקו הקטן לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות בשלב הערעור.

המשיבה זכתה בשנים האחרונות במכרזים לנותני שירותים שפירסם הביטוח הלאומי, מכוח הוראות פרק י' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ותקנותיו, שעניינו "ביטוח סיעוד" (נוסחי המכרזים משנת 2008 ו-2011 צורף כנספחים 7-8 לבקשה, לרקע לפירסום המכרזים ראו: עתמ 54088-05-11 עמותת חברות הסיעוד נ' המוסד לביטוח לאומי (19.2.12, כב' השופט (כתוארו אז) יורם נועם)).

למעלה מן הנידרש ובהערת אגב נעיר שבהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי מותב אחר של בית דין זה, באותה הסוגיה ממש – אופן תשלום חופשה לעובדים זרים המועסקים בסיעוד – דוקא הוצגה עמדה הפוכה של הביטוח הלאומי, דהיינו עמדה התומכת בעמדת המבקשת דכאן.

מכל מקום, המשיבה לא טענה וממילא גם לא הוכיחה, כי המבקשת שייכת לתת-קבוצה מתוך קבוצת הזרים שהיא מעסיקה שלה שלהם תנאי העסקה מיוחדים ושונים, והיא גם לא טענה, ודאי לא באופן מפורש ומוסבר, כי דפוס ההעסקה הספציפי של המבקשת היה שונה מזה של שאר העובדים הזרים שהיא מעסיקה כעובדי סיעוד; שנית המבקשת צרפה לבקשתה תלושים לדוגמא של עובדי סיעוד של המשיבה (נספחים 10 עד 17 לבקשה), אך מעיון בהם, ואף שפרטים מזהים אודות העובדים הושחרו, עולה שמדובר בתלושים של עובדים זרים.

לאחר שקילת הטיעונים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהתשובה על כך חיובית, וננמק בקצרה: ראשית בהנתן המספר הגדול של העובדים הזרים בתחום הסיעוד במשיבה, אין לצפות מכל עובד ועובד להגיש תביעת פרט לצורך אכיפת זכויותיו.

...

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה שיש לדחות את הבקשה לאישור על הסף, לאור הוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, המחריגה מגדר התובענות בין עובד ומעסיק שניתן לאשרן כייצוגיות כל "תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, הינו צד להסכם הקיבוצי". איננו מקבלים את טענת הסף, ולהלן נפרוש את טעמינו לכך: ראשית סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי דנן מחריג מגדר תחולת ההסכם הקיבוצי שלעיל, בין היתר, "עובדים המועסקים במתן שירותי סיעוד". מכאן, שבניגוד לטענת המשיבה, ההסכם אינו מסדיר את תנאי העסקת המבקשת, כמו גם את תנאי העסקת שאר חברי הקבוצה שהיא מבקשת לייצג (ונחזור ונציין בקשר לכך שבמהלך הדיון שהתקיים ביום 25.4.17 הבהיר ב"כ המבקשת כי הבקשה מתייחסת רק לעובדי הסיעוד מקרב עובדי המשיבה); שנית למעלה מהנדרש נוסיף ונבהיר, כי על פי הלכת איגוד מפעלי שמירה (בגץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה נ' בית הדין הארצי (30.8.15)), המניעות הסטטוטורית לפי סעיף 10(3) לתוספת השניה קמה רק מקום שבו ארגון העובדים החתום על ההסכם הקיבוצי הינו ארגון מתפקד, הפועל הלכה למעשה לאכיפת זכויות העובדים על פי ההסכם.

משהגענו לכלל מסקנה כי המבקשת הוכיחה את קיומה של קבוצה שהיא שייכת אליה, היא קבוצת העובדים הזרים המועסקים על ידי המשיבה בתחום הסיעוד, וש"קיימת אפשרות סבירה" ששתיים מעילות התביעה – האחת שעניינה פדיון חופשה שוטף שלא כדין במהלך תקופת העבודה, והשניה שעניינה ביצוע הפרשות פנסיוניות בחסר, בלא להביא בחשבון חלפי שכר – תוכרענה לטובתה, נעבור לדון בקצרה בהתקיימותם של שאר התנאים לאישור התובענה כייצוגית.

לאחר שקילת הטיעונים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהתשובה על כך חיובית, וננמק בקצרה: ראשית בהינתן המספר הגדול של העובדים הזרים בתחום הסיעוד במשיבה, אין לצפות מכל עובד ועובד להגיש תביעת פרט לצורך אכיפת זכויותיו.

שלישית אשר למורכבות הכרוכה בחישוב זכותו לפיצוי של כל עובד ועובד, לעניין זה השתכנענו שיש במערכת השכר של המשיבה את מלוא הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע התחשיבים, ועל כן התחשיב אינו צפוי להיות מורכב במיוחד; ורביעית השתכנענו שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב, וזאת על ידי עורך דין שהינו בעל נסיון רב בייצוג בתובענות ייצוגיות בבית דין זה. לסיכום 27.

ואולם, בפועל, חלף עבודת סיעוד, והגם שהמנוחה קיבלה גמלת סיעוד מביטוח לאומי במהלך התקופה שבין יום 4.11.2013 לבין יום 31.8.2018 (להלן- התקופה הראשונה), התובעת לא סעדה את המנוחה, אלא עבדה בניקיון הדירה של בלומה (להלן- הדירה) בו התגוררה המנוחה, פעמיים בשבוע, 5 שעות כל פעם (ע' 4 ש' 22-23; ע' 5 ש' 21-23; ע' 6 ש' 28-34).

זאת תמורת ויזת העבודה אשר השיגה המנוחה במירמה מהרשויות, לרבות מהביטוח הלאומי, וללא ששולם לתובעת שכר עבודה וזכויות סוציאליות בעד עבודתה ואף לא ביטוח רפואי.

אכן, הן התובעת והן המנוחה (וליתר דיוק בלומה), כל אחת בתורה, נהגו שלא כדין בתקופה הראשונה עת התובעת אשר נדרשה לעבוד בסיעוד עבדה בניקיון הדירה (בה התגוררה המנוחה), מחד גיסא, ועת המנוחה (וליתר דיוק בלומה) העסיקה את התובעת בניקיון בלבד, שלא בהתאם לרישיון להעסקת עובד זר, מאידך גיסא.

...

ביום 2.6.2022 הגישה התובעת בקשה לצרף את בעלה של המנוחה, מר צבי לוריא, כנתבע נוסף בתיק, וביום 14.6.2022 נעתר בית הדין לבקשתו.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין לקזז מהסכומים שהנתבעים חייבים לתובעת, למעט סכום של 10,000 ₪ ששולם לתובעת בגמר חשבון.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: שכר עבודה בסך של 47,391 ₪.