לדידי התובע, הנתבעת היא מזמינת השרות אשר התובע הוצב בחצריה ברציפות לאורך כל תקופת ההעסקה ומשכך יש לראותה כמעסיקתו בפועל או במשותף ומשלא פיקחה הנתבעת על העסקתו דרך החברות השונות, יש לחייבה בסכומים הנתבעים בהתאם להוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 (להלן: "חוק הגברת האכיפה").
לדידי הנתבעת, החל מחודש יולי 2017 היא הפסיקה להעסיק באופן ישיר עובדי ניקיון והתקשרה בהסכם אותנטי למיקור חוץ לאספקת עובדי ניקיון עם חברת אקסלנט פור יו בע"מ (להלן: "אקסלנט"); בחודש פברואר 2019 הופסקה ההיתקשרות עם אקסלנט לאחר שזו נקלעה לקשיים כלכליים וביום 8.2.21 ניתן צו פירוק כנגדה והחל מחודש מאי 2019 היתקשרה הנתבעת עם קבלן עובדי ניקיון בשם שירותי פאינל טאצ' (להלן: "פאינל טאצ'") – היתקשרות שהופסקה בחודש פברואר 2022.
הנתבעת ציינה, כי התובע לא צירף כל מיסמך לתמיכה בטענותיו ואין לראות בה כמעסיקה ו/או מעסיקה במשותף של התובע לאחר ה- 30.6.17, וכי החוק להגברת האכיפה אינו חל על הנתבעת הואיל ושרותי הניקיון ניתנו לנתבעת באמצעות שני עובדים בלבד וכן מחמת העובדה שהתובע לא פנה לנתבעת במהלך הצבתו בחצריה בטענה להפרת זכויותיו וכן מחמת העובדה שהנתבעת עומדת בתנאי סעיף 26(א) לחוק.
הנתבעת הוסיפה שהיא אינה בגדר מעסיקה של התובע מכח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996, זאת משלא הועסק התובע בחצריה במשך תשעה חודשים רצופים לאחר ה- 30.6.17.
...
הכרעה
לאחר שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את נסיבות העניין שלפני, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהתובע נמנה עם קבוצת עובדים מוחלשת הגעתי לכלל מסקנה, כי מתקיימים 'טעמים מיוחדים' להעדר חיובו בהפקדת ערובה.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל – הבקשה נדחית.