זכויות עובדי מדינה בבתי חולים בנוגע לשעות עבודה

בשאר זמן המשמרת, חופשיה היתה לעסוק בענייניה בחדרה האישי אשר הוקצה לה לשם כך. הנתבעת טוענת, כי בשל היות המוסד אותו היא מנהלת, בית חולים סיעודי פסיכיאטרי, קרי עבודה בענף הסיעוד, יש לגזור גזירה שווה אף לענייננו, ובהתאם לפסיקה, בכל הנוגע לשעות לינה, הן אינן מוגדרות על פי הדין כשעות עבודה, ובעניין זה הפניתה הנתבעת לתיקון ההיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטפול בזקנים או בילדים, וכן הפניתה לבג"צ 1678/07 גלוטן נ' ביה"ד הארצי לעבודה.

זוהי טענה אבסורדית שאין לקבלה, מהטעם - שהנתבעת היא זו שקבעה את הקף השעות בכל משמרת, שהרי אם הייתה זקוקה לתובעת רק ל-4 שעות במשמרת, מדוע אם כן דרשה מהתובעת לעבוד במשמרות של 16-24 שעות, ובכל השעות הללו להמצא במיתחם בית החולים.

באשר לפצויי הלנת שכר על שעות נוספות, נפסק להלכה בפסק דין לה/59-9 ד"ר מרקו מיטראני ואח' נ' מדינת ישראל, פ''ד ז(1) 302, כך: "1. "שכר מולן" הוא "שכר עבודה שלא שולם במועד הנקוב בסעיפים 9 עד 12 או במועד שנקב לפי הסעיפים 13 או 14" (סעיף 1 לחוק הגנת השכר).

דין טענות הנתבעת בעיניין זה להדחות, שכן איננו סבורים כי היתה מחלוקת אמיתית בין הצדדים באשר לעבודתה של התובעת בשעות נוספות ואיננו סבורים שהעסקתה של התובעת כפי שהייתה, מבלי ששולמו לה זכויות סוציאליות כלל, לאורך השנים הרבות שיעבדה, נבעה מתוך טעות כנה ובתם לב. במיוחד שעסקינן במעסיקה אשר שימשה מנהלת משאבי אנוש בנתבעת, ובין שלל תירוציה היה: "כשאני קבלתי הנחיה ממשרד הבריאות להביא רופא תורן, נימסר לי שהמישרה הזאת היא נטולת כל תנאים סוצאליים." (עמ' 37 שורה 10 לפ').

...

התנהלות זו תואמת את התנהלות הנתבעת גם בעניין אי תשלום זכויות סוציאליות לתובעת כדמי הבראה וחופשה כפי שמחייב החוק ואף לא בהתאם למסקנה אליה הגיעה בעצמה, בשנת 2006 לדבריה, כי יש לשלם זכויות סוציאליות בגין שעות עבודה בפועל, קרי, 4 שעות במשמרת לשיטתה.

משכך, אין בידינו לקבוע כי התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות ביטול פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן התובעת הייתה זכאית להתפטר כדין מפוטרת בשל נסיבות שביחסי העבודה, שהרי אין מצופה מהתובעת, מקום בו לא משלמים לה את זכויותיה על פי חוק שתמשיך להשלים עם התנהלות זו, ולכן זכאית הייתה להתפטר כדין מפוטרת.

סוף דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לתובעת הסכומים מטה בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: א. פיצויי פיטורים בסך 47,110 ₪ ב. שעות נוספות בסך 62,449 ₪ ג. דמי הבראה בסך 3,966 ₪ ד. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ₪ בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

האם זכאית התובעת לפצוי בגין פגיעה שאירעה לה עת החליקה ונפלה בבית חולים "איכילוב", ואם כן מהו שיעור הפצוי בגין כך? כללי התובעת, ילידת 1954, הגיעה ביום 4.9.16 לבית חולים "איכילוב", על מנת לבקר את בתה שהתאשפזה שם אותה עת לרגל ניתוח.

כך למשל, לא הוכח שעובדי התאמה נהגו דרך קבע לפעול בדרך בו נהגה הגב' עמאש במקרה דנן, ולא הוכח כי למדינה, באמצעות עובדיה, היתה היכולת לצפות מראש היתנהגות מסוג זה. הנתבעות 2-3 טענו בסיכומיהן כי אחריות המדינה טמונה בכך שאיפשרה ביצוע עבודות ניקיון בשעות בהם מבקרים מסתובבים במחלקה.

אלא שמעדות העדה מטעם התאמה, הגב' עמאש, עולה כי שעות הביקור בבית החולים התחילו, למצער, בשעה 9:00, כאשר ב"כ הנתבעות 2-3 בעצמו הטיח בתובעת כי הביקור מתחיל בסביבות השעה 10:00, כך שמראיות הנתבעות 2-3 עולה כי פעולות הניקיון שבוצעו ע"י הגג' עמאש בסביבות השעה 8:30 לא היו בשעות הביקור.

כל האמור לא הוכח כדבעי, כאשר הנטל בנידון הוטל על התובעת, וכאשר התובעת יכולה היתה בנקל להציג אישורים של רפאל אודות כל הנ"ל. אשר לתקופה שמיום 12.2.17 ועד לפרישת התובעת לפנסיה בחודש מאי 2021, הרי שהתובעת לא הוכיחה הפסד ממון או חסרון כיס בכל הנוגע להפסדי שכר בתקופה זו. התובעת אישרה, הלכה למעשה, שהיא עבדה בהקף מלא בתקופה הנדונה.

...

התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית בזאת.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות בסך 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

אשר להודעה לצד שלישי לא היה צורך לדון ולהכריע בטענות שבה, נוכח דחיית התביעה נגד שולחת ההודעה, ואני מורה בזאת על דחייתה ללא צו להוצאות.

עוד סוכם בין הצדדים שעבודת התורניות היא עבודה נוספת אשר "השכר והתנאים הנלווים של התובעים, בגין ביצוע תורנויות בבית החולים נהריה, ישולמו על פי הנחיות משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה אשר חלו בתקופה זו לגבי רופאים אשר הועסקו גם בשעות העבודה הרגילות במשרד הבריאות, דהיינו – התורנויות ייחשבו כעבודה נוספת." (ההדגשה שלי ס.א.) (כתב התביעה, פסק הדין והודעה על הסכם הפשרה צורפו בהתאמה כנספחים ה1, ה2, ה3 לתצהיר נעמי חשקובר).

[4: עס"ק (עבודה ארצי) 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי המדינה – הועד הארצי של עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים - מדינת ישראל, לה(2000) 103 (2000)‏‏] איננו סבורים כי ברור מאליו שהסכמי הרופאים בכללם חלים על התורנויות, או כי ברור מאליו שנובעות מעבודת התורניות זכויות קוגנטיות.

...

מעיון בהסכם עצמו, נראה כי הוא קובע עקרונית כי ינוהל משא ומתן לגבי העלאת הפקדת מעסיק בקרן השתלמות ל-7.5% ולרופאים מתמחים,[footnoteRef:10] אין בו קביעה לגבי תחולת קרן השתלמות על כלל התורנים ולכן לא הוכחה זכות זו. ממילא, אנו סבורים כי זכות זו הוחלה לגבי תורנים רק בהסכם 2012 (ראו הדיון בפרשת אבו אחמד, סע' 52 ואילך), וזה החריג מתחולתו את התובעים.

פיצוי בגין עגמת נפש – בנסיבות העניין היות ורכיבי התביעה לזכויות נדחו, ובשים לב להתנהלות הצדדים מהלך השנים כפי שפרטנו בהרחבה, החלטנו לדחות רכיב זה. נוסיף כי לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת פיצוי חריג זה. ולכן גם רכיב זה נדחה.

סופו של דבר התביעות נדחות.

נחקר הוא לא מעט אודות הרגלו להקלטה נרחבת של שיחות, גם עם לקוחותיו; נחקר הוא ארוכות ביחס לעובדה שגם לגירסתו ייצג במקביל הן את הנתבעות דנן והן את בית החולים הדסה ואף סבר שיכול הוא לחייב בגין אותה שעת עבודה שכר טירחה מלא כל אחד מלקוחותיו (מעמ' 505 שורה 18 לפרוטוקול ואילך); ונחקר הוא גם אודות רכיב בסיסי בגירסתו, שבכך שהציל את נכסי הנתבעות מהלאמה, בדגש על זכויות במקרקעין, הוסיף ערך לנתבעות באופן המחייב שכר טירחה הולם (ראה סעיפים 46 – 47 לתצהיר ספקטור וכן מעמ' 526 שורה 11 לפרוטוקול).

ואכן, אין חולקין, שהיה בהסכם ההבראה כדי לשמר את מעמדן הבסיסי של נשות הדסה, ומכאן טענת התובעת לנתבעות, לשכרה הראוי המגיע לה. רבות מאד טענו הצדדים וחקרו גם אודות השאלה האם היו נשות הדסה שורדות כגוף עצמאי בארה"ב, אף אם היו מאבדות את בית החולים לטובת המדינה או לטובת צד שלישי אחר.

...

לאחר ששקלתי בכך הגעתי למסקנה שבפרשתנו עומדות טענות הצדדים, זו כנגד זו. על בית המשפט לפסוק את ההוצאות המגיעות לתובעת אך נכון לסכום שיפסק שיתכתב עם סכומה של תביעה ריאלית, אילו היתה מוגשת כזו על ידי התובעת.

ומכאן, ועד המסקנה שנולדה טענת התובעת לשכר ראוי כאחוז מהתועלת הכלכלית שהניבה לנשות הדסה, שנים רבות אחרי הסכם ההבראה, כבר קצרה הדרך.

סוף דבר, ישלמו הנתבעות לתובעת סך כולל של 1,127,740 ₪.

עוד נטען כי אמנם לכאורה לאב יתרון כלכלי בכך שמתגורר בבית שבבעלותו אך ההפך הוא הנכון, האם זוכה לסיוע כימעט מלא בשכר דירה ומענקים נוספים מהמדינה, לרבות סיוע משפטי, בעוד שהאב צריך לשאת בכלל ההוצאות.

הנתבע אומנם הציג ראיות כי פוטר מעבודתו, אם כי במכתב הפיטורין אין אזכור לכך שהנתבע פוטר בשל תלונה במישטרה, אלא בשל "בעיות חוזרות עם הנהג לגבי שעות עבודה/ ימי עבודה שלא יכול לעבוד", אך לא ניתן כל הסבר מדוע הנתבע אינו יכול לעבוד ולא הוצג מיסמך רפואי המונע או אוסר על הנתבע לעבוד כנהג הסעות.

הכנסות האם האם טענה בסיכומיה כי היא אינה עובדת ויש לה קושי למצוא מקום עבודה נוכח היותה מטופלת בשתי בנות קטינות, שאומנם נימצאות במסגרות חינוך, אך בכל מקרה של מחלה חופשה או חג היא זו שצריכה להיות זמינה לבנות.

ביחס למענקים והטבות להן זכאית התובעת ממוסדות המדינה הרי שאלה מופיעים בחשבון הבנק.

...

הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאם תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.