מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכויות עובדי חקלאות ביהודה ושומרון הכבושים

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2006 בעליון נפסק כדקלמן:

העותרים בבג"ץ 1845/06 הם ראש עריית יטא וראש עריית מסאפר-יטא, יישובים הסמוכים לאיזור בו ניבנה המעקה וכן תושבים פלסטינאיים המתגוררים בשטח שמדרום למעקה או שמתגוררים בישובים בסביבה ולהם אדמות בשטח זה. העותרת 30 היא עמותת "שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם". העותרים בבג"ץ 1856/06 הם עריית סמוע, ראש הערייה ותושבי סמוע, יישוב אשר עיקר אדמותיו החקלאיות מצויות בשטח שמדרום למעקה הבטון.
ואמנם, לדברי כותבי חוות הדעת, צה"ל מאבטח מאות קילומטרים של כבישים אחרים באיזור יהודה ושומרון ללא שימוש במעקי בטון מן הסוג הנידון בעתירה זו. סיכום טענות העותרים בעיניין הוא, כי מעקה הבטון פוגע באופן קשה בזכויות יסוד של התושבים הפלסטינאים וזאת  בהעדר צורך צבאי שיכול להצדיק פגיעה זו. אשר על כן מדובר, לטענתם, בפעולה משוללת סמכות, ולכל הפחות פעולה בלתי מידתית אשר יש לבטלה.
...
בנסיבות אלה, החלטנו (ביום 31.7.2006) כי אין מקום להיעתר לבקשה.
התוצאה היא, אפוא, שהקמת מעקה הבטון עומדת במבחן המשנה הראשון של המידתיות.
      משכך מצאנו, המסקנה היא שמעקה הבטון אינו עומד בדרישת מבחן המשנה השני של המידתיות.
      התוצאה היא שאנו עושים את הצו-על-תנאי למוחלט בנוגע לבניית מעקה הבטון.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2001 בעליון נפסק כדקלמן:

להסתדרות הציונית העולמית (להלן: "ההסתדרות הציונית") ניתנה מאת הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי ביהודה ושומרון (להלן: "הממונה") הרשאה לשימוש במקרקעין.
בשנת 1989 חתם המנוח על כתב התחייבות עם ההסתדרות הציונית, בו נאמר כי המנוח קיבל רשיון שנתי להשתמש במקרקעין לעיבוד חקלאי או למרעה, תוך שמירת זכותה של ההסתדרות הציונית להביא את הרשיון לקיצו.
בית המשפט המחוזי - מפי השופט א' בן-זימרה - דחה את מרבית התביעה; בית המשפט זיכה את התובעים אך ורק בפיצוים חלקיים בגין החרמת הקרוון של אודי ומכולה של המנוח, אשר הגיעו כדי 27,500 ש"ח. תחילה דן בית המשפט, בהחלטה מיום 25.11.99, בשאלת הזכויות של התובעים והאחריות של המשיבים כלפיהם.
...
מסקנתי היא כי בהתחשב בעדויות בדבר גודל העדר ומספר הכבשים שנפגעו, יש להעמיד את הפיצויים על סך 15,000 ש"ח, נכון ליום פסק הדין המחוזי.
מסקנתי היא, איפוא, כי בנסיבות המקרה הנדון, אין צידוק להפחית את חובת תשלום הפיצויים של המדינה, על יסוד רשלנות תורמת מצד התובעים.
התוצאה היא כי ערעור אזרחי 291/00 מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהפיצויים למערער 4 יועמדו על סך 45,000 ש"ח (נכון ליום 19.3.00) והפיצויים למערער 1 יועמדו על סך 25,000 ש"ח (נכון ליום 19.3.00).

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2009 בעליון נפסק כדקלמן:

באותו מקרה, לא ראה בית המשפט להכריע בשאלה אם ועד כמה חלים באיזור יהודה ושומרון עקרונות המשפט החוקתי הישראלי והאמנות הבין-לאומיות בדבר זכויות האדם, בקבעו כי "די שנאמר כי במסגרת חובתו של המפקד הצבאי להפעיל את שיקול-דעתו בסבירות עליו להביא בגדר שיקוליו גם את האינטרסים והזכויות של האוכלוסיה המקומית, לרבות את הצורך למזער את מידת הפגיעה בחופש התנועה שלה" (שם, בעמ' 756-755); וראו גם עניין דיר סאמט בפיסקה 17).
בפרט, מציינים הם כי לא רק שלא ניתן לאתר מגמה של מעבר תושבים מהכפרים לרמאללה, אלא שניתן לאתר מגמה של הגירה חיובית לכפרים מאזורים אחרים באיו"ש. לשיטתם, ניתוח נתונים הנוגעים למספר בתי הספר, התחבורה הציבורית ועלותה, מספר תאונות הדרכים ומצב שירותי הרפואה, אינו מלמד על הבדלים משמעותיים בין הכפרים העותרים לבין אזורים אחרים באיו"ש. כן נטען כי אין קשיי גישה לאדמות חקלאיות, וכי ממילא, נוכח אופיו של כביש 443, ניתן לחצותו במקטע הרלוואנטי במעברים תת-קרקעיים בלבד (למעט בקצותיו, באיזור מחסום מכבים או באיזור בית חורון).
...
הפעלתה – לעולם תלוית נסיבות היא, ואין המסקנה הנגזרת ממנה ניצבת קפואה ומונוליתית כנגד השתנות העתים.
           עמדת חברי, השופט פוגלמן, מקובלת עלי אף באשר לתוצאת הבחינה בשלב הבא, זה התר אחר אמצעי פוגעני פחות מזה שננקט.
סבורני, כי מסקנתו של חברי ולפיה מצוי אמצעי שכזה, עמה אני מסכים, צריכה לסמן את חתימתו של הליך הבדיקה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2024 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

] "ראינו כי המחוקק ביקש להחמיר בעונשם של גנבי בקר ומקנה מעבר לגניבה ה'רגילה', וגניבה זו הייתה לעבירת פשע. תיסכוליו של החקלאי המוצא בהשכימו בבוקר, ולעתים באמצע היום, כי בקרו או צאנו נגנבו בולט במיוחד, כיוון שלא תמיד ניתן לנעול 'רכוש חי' כזה, הרועה בשדה, באופן הרמטי - וגם הביטוח לכך ככל הנראה יקר... על בית משפט זה ליתן ידו ליישום על פי תכליתו...". אשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות נתתי דעתי לתיכנון המשמעותי שקדם לעבירות.
עם זאת, בנוגע לאישום השני, גם אם הנאשם אינם יוזם הארוע, הרי שעובדות כתב האישום מלמדות על כך שנטל חלק פעיל בגניבה והיווה חלק משמעותי שאין בלתו בבצוע.
  לצורך גיבוש מיתחם הענישה ההולם הופניתי על ידי המאשימה לרע"פ 323/19 פלוני נ' מדינת ישראל (‏20.1.2019) שם דובר במבקש, תושב איזור יהודה ושומרון ששהה בישראל שלא כדין, שחבר לשמונה אנשים נוספים, וגנב איתם בצוותא 59 כבשים בשווי כולל של כ-120,000 ש"ח, ממשק משפחתי בשעות הלילה.
לזכותו של הנאשם זקפתי את היותו נעדר הרשעות קודמות וכן את הודייתו בכתב האישום אשר הביאה לחסכון בזמן שפוטי ובזמנם של העדים.
...
בהתחשב בעקרון ההלימה, במידה הפגיעה בערכים המוגנים העומדים ביסוד העבירות בהן הורשעו הנאשמים, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות ומדיניות הענישה הרווחת אני קובעת את מתחם העונש בענייננו כנע בין 14 ועד 30 חודשי מאסר, בצירוף עונשי מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לקורבן העבירה.
התוצאה היא שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר אולם הנאשם לא יישא בעונש זה, אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת רכוש מסוג פשע.
בהסכמת הצדדים אני מורה על חילוט רכב סוברו 73-300-58 אשר שימש את הנאשם בביצוע העבירות.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2024 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 16.11.202 הוגשה העתירה, שבה נטען, בעקרם של דברים, כי מדיניות הגבלת התנועה של המשיב סותרת הוראות מהדין הבנלאומי, ופוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם, ובהן חופש התנועה, הזכות למים ולתזונה ראויה, הזכות לפרנסה ולקיום בכבוד, זכות הקניין, הזכות לבריאות והזכות לחיי מישפחה; כי הגבלת התנועה הגורפת עומדת בנגוד ל"נוהל מיגבלות תנועה" שנקבע מכוחו של סעיף 88(א) לצוו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), התש"ל-1970 (להלן: הנוהל) – מאחר שלא נשמר העקרון לפיו יש להמנע מהטלת מיגבלות תנועה גורפות (סעיף 4 לנוהל); הקף הפגיעה לא מידתי (סעיף 6 לנוהל); ולא הוצג בפני העותרים צו חתום על ידי המפקד הצבאי המורה על הטלת החסימה (סעיף 7 לנוהל) – ומשכך הגבלת התנועה נעשית בחוסר סמכות; כי החסימה הגורפת מהוה ענישה קולקטיבית אסורה; כי מדיניות המשיב גורמת הלכה למעשה להעברה בכפיה של תושבי הכפר; כי ההגבלות מבוססות על מדיניות של הפליה על בסיס לאומי-אתני; כי מהתנהלות המשיב עולה החשש כי לא קיים צורך צבאי אמיתי המצדיק הטלת כתר על הכפר; וכי מדיניות המשיב נגועה בחוסר סבירות קצוני.
ביום 10.1.2024 הוגשה הודעה מטעם המשיב, שבה עידכן כי ביום 27.12.2023 נערך דיון אצל מפקד החטיבה המוצבת בגיזרה, יחד עם הייעוץ המשפטי לאיזור יהודה ושומרון, שבו נסקרו מימצאי הסיור המשותף; כי המח"ט חידד את ההנחייה לפיה יש לאפשר מעבר רגלי ומעבר של בעלי חיים וכלים חקלאיים בדרך החקלאית, לצד שמירה על הצרכים הבטחוניים; כי יצא "דף הנחיות ללוחם" עבור החיילים המוצבים בגיזרה; וכי החלו פעולות להסדרת המעבר הרכוב ויישור הדרך כך שניתן יהיה לעבור בה עם רכב פרטי.
...
משכך, לא מצאתי פגם בהחלטת המשיב ודינו של סעד זה להידחות.
בהינתן שכבר עתה מתאפשרת גישה רגלית לכפר, וכי גישה רכובה תוסדר גם כן, הרי שמגבלות התנועה על כפר קרע הוסרו, וגם דינו של הסעד השני להידחות.
סוף דבר, שהעתירה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו