בענין עאמר שמא שהוזכר לעיל, קבע בית הדין הארצי כי "אף אם המעסיק הוא זה שהיה מפטר את העובד בעקבות המעשים שיוחסו לו, על פני הדברים מעשיו החמורים של העובד היו מצדיקים את אי חיוב המעסיק בהשלמת פצויי פיטורים".
אנו סבורים, שבנסיבות מקרה זה משהוכחה גרסת המעסיקה לעניין השמוש שהעובד עשה במשאית שבבעלותה לצורך פינוי פסולת מגורם שאינו לקוח שלה וללא ידיעתה ואישורה, הוא אינו זכאי לפצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו בקרן ושוחררו לו וכן אינו זכאי לקבלת יתרת תשלום בגין הודעה מוקדמת.
...
על כן, אנו סבורים שבנסיבות אלה, אין מקום לחייב את העובד בפיצוי ממוני בגין מעשי הגניבה, אך יש לחייבו בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪.
גם כן נציין כי בחקירתו מנכ"ל המעסיקה כלל לא נשאל בעניין זה. בנסיבות אלה ומשלא הובאה ולו ראשית ראיה לטענות העובד, תביעתו ברכיב זה נדחית.
לא מצאנו לנכון לפסוק לעובד פיצוי בגין הלנה ברכיב זה.
דמי הבראה:
הצדדים הסכימו בדיון המוקדם כי העובד זכאי לסך של 2,686 ₪ בגין דמי הבראה[footnoteRef:50].
סוף דבר:
התביעה העיקרית מתקבלת חלקית באופן כזה שאנו קובעים כי על העובד לשלם למעסיקה סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 17,364 ₪ להם זכאי העובד במסגרת התביעה שכנגד בגין הרכיבים דמי הבראה (2,686 ₪), הפרשות פנסיוניות- תגמולי מעביד (2,700 ₪) ופדיון ימי חופשה (11,978 ₪).
תביעת העובד בגין רכיבים –הפרת חוק הגנת השכר, אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה, אי עריכת שימוע כדין, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, נדחית הכל כמפורט לעיל.
