זכויות עובד שלא השלים תקופת ניסיון

נוכח שוני זה, הרי שביחס לעובדים עליהם חל הסכם השמירה ושלא השלימו את תקופת הניסיון נפסק, כמתחייב מלשון סעיף ד(3) להסכם השמירה – כי אינם זכאים לזכויות הנובעות מן ההסכם, לרבות הזכות להפקדות פנסיוניות.

...

בייצוגם המשותף של חברי הקבוצה מצאנו אף מזור לניסיונו המצומצם יחסית, לכאורה, של ב"כ המבקשת בכל הנוגע לייצוג בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות במשפט העבודה ו/או בירורן (טענות החברה בהקשר זה לא הוכחשו או נסתרו).

אלא שפסק הדין בהליך המקביל ניתן ביום 30.8.20 ולא מצאנו כי המבקשת טענה מאז, בהליך הנוכחי, כי בוצעו בעניינה הפקדות בשיעור הנמוך מ-5% על ידי החברה.

סוף דבר הבקשות לאישור תובענה ייצוגית מתקבלות בחלקן, בתנאים המפורטים להלן: חברי הקבוצה: כמפורט לעיל; התובעים המייצגים: גב' שני ויסלבט מזרחי ומר מאיר ספיר; באי כוח המייצגים: עוה"ד משה וקרט ועוה"ד אריק שלו; עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה הייצוגית: אי ביצוע הפקדות לתגמולים מכוח ההסכם הענפי באיזה מששת חודשי העבודה הראשונים (מר ספיר); אי ביצוע הפקדות לתגמולים בגין מלוא השכר, לרבות העמלות במלואן, ולגבי התקופה שבין 2011-2013 – אי ביצוען גם בשיעורים המתחייבים מן ההסכם הענפי (גב' ויסבלט מזרחי); אי הכללת עמלות בחישוב דמי החופשה ודמי המחלה עד לחודש דצמבר 2016 (כולל) (גב' ויסבלט מזרחי); אי הכללת עמלות בחישוב ההפקדות לפיצויי פיטורים מכוח הצו המשקי עד לחודש יולי 2017 (כולל) (גב' ויסבלט מזרחי).

עמדתו בעיניין זה תמוהה בעיני הנתבעות, בסיכומיהן טענו כי המייל הנו ראיה לכך, המייל שנשלח למר יוסף עזרי ומר אבי לקח "בזמן אמת". באשר לטענת התובע כי לא היה מכותב במכתב סיכום הפגישה ומעולם לא ראה סיכום שיחה ולא ניתנה לו הזכות להתייחסות, ועוד טוען התובע כי הנתבעות לא עמדו בדרישת הכתב המופיעות בהוראות ס' 13.832 לתקשי"ר. הנתבעות טוענות כי טענה זו אינה נכונה, כי המייל שנשלח הנו סיכום פגישה בכתב והעברתו לאחראי ממונה אמרכליות מרחב חיפה, לפי המייל העובד מבקש לסיים את תפקידו ומבקש לא להשלים תקופת הניסיון בלישכה וחוזר לתפקידו הקודם.

...

נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה נדחית.

סוף דבר התביעה על כלל מרכיביה נדחית.

אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות הוצאות בסך של 5000 ₪ וזאת תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת לא חלקה על עצם הזכאות של התובע לפצוי בגין ביצוע הפרשות לפנסה אלא על התחשיב שערך התובע בהתייחס לשעור ההפרשה במהלך כל התקופה ולהפחתת הסכום ששולם במהלך תקופת העבודה.

כך גם המונח עובד קבוע בצו ההרחבה מתייחס להשלמת תקופת ניסיון בת 6 חודשים.

...

על בסיס הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה לחיוב התובע בגין נזקים כלכליים שנגרמו לנתבעת בעקבות סיום עבודתו של התובע – נדחית.

אשר על כן, התביעה לחיוב אישי של הנתבע מכח הרמת מסך – נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת ברובה, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: הפרשי שכר וגמול שעות נוספות בסך 127,650 ₪; דמי הבראה בסך 1,019 ₪; פדיון חופשה בסך 9,458 ₪; חלף הפרשות לפנסיה בסך 11,513 ₪ מענק שנתי בסך 5,027 ₪; דמי כלכלה בסך 70 ₪; דמי חגים בסך 5,125 ₪; חלף הפרשות לפיצויי פיטורים בסך 13,042 ₪ שכר מרץ 2019 בסך 6,634 ₪ פיצוי בגין תלושים לא תקינים בסך 10,000 ₪ לרכיב הפרשי שכר וגמול שעות נוספות הנקוב בס"ק א' לעיל יתווספו פיצויי הלנה בסך 25,000 ₪.

בכל הנוגע לחיוב הכספי נקבע בפסק הדין כך: "בהתאם לקביעתנו לעיל, ממועד השלמת תקופת הניסיון בת 24 חודשים ושנה נוספת, כהוראת סעיף 6.9 להסכם משנת 2010, היו התובעים 1 – 8 צריכים להחשב כעובדים קבועים. תובעים אלה החלו עבודתם בתקופה השנייה ביום 1.9.09 ולפיכך היו צריכים להחשב לעובדים קבועים מיום 1.9.12. לאור מיגבלות תקופת ההתיישנות מתקבלת עמדת התובעים, לפיה הם זכאים להשלמת תשלום שכר וזכויות כשל עובדים קבועים מיום 1.5.13.

בכל הנוגע לענייננו, הוא חישוב זכויות התובעים לעבר, נקבע כך: "לאחר בחינת הטענות הננו סבורים כי משך התקופה הנכון לתשלום מלוא הזכויות למשיבים הוא החל ממועד תחילת תוקפו של הסכם 2014 (1.1.2014), ולא מיום 1.5.2013. קביעתנו זו מתבססת על כך שההסכם הראשון שעליו היו יכולים המשיבים לבסס את תביעתם כיוצר את העילה לזכאות לקביעות הוא הסכם 2014. זאת, מאחר והתביעה לקביעות מחודש ספטמבר 2012 על פי הסכם 2010, היתיישנה. כעולה מכתב ההגנה, אף המערערת ראתה בהסכמים הקבוציים שנחתמו לאורך השנים כי הצדדים ליחסי עבודה הסכימו "פעם אחר פעם" כי המשיבים אינם עובדים קבועים.

...

על כן, לטעמנו במקרה הזה ובנסיבות המיוחדות בענייננו, כל הסכם קיבוצי שנחתם במהלך השנים בקשר למעמדם של העובדים הקבועים והעובדים הארעיים יצר עילת תביעה חדשה" עתירה שהוגשה לבג"צ על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נדחתה אף היא.

חלפה כשנה וחצי מן המועד בו נדחה ערעורה ל הנתבעת.

הבקשה מתקבלת בזאת.

לפיכך, מתבקש בית הדין להצהיר כי התובעת הנה עובדת שאינה בעלת שליטה שזכאית לביטוח אבטלה בהתאם לחוק, ולהורות לנתבע לחשב מחדש את דמי האבטלה להם זכאית התובעת בגין 2 תקופות האבטלה.

(ו)   מבוטח מיוחד, שלא מיצה את זכותו לדמי אבטלה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, רק מחמת עסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אם חדל לעסוק במשלח ידו ושב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו חדל לעסוק במשלח ידו כאמור (להלן – מועד סגירת העסק) – (1)   מסר הודעה לרשות המסים בדבר הפסקת עסוקו במשלח ידו כאמור, בהתאם להוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 61 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; (2)   נרשם במוסד כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לפי סעיף 345; בסעיף זה, "התקופה המיוחדת" – 12 חודשים שלאחר התאריך הקובע שבמניינם לא תובא בחשבון התקופה הקצרה מבין אלה: (1)   התקופה שבין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו; (2)   24 חודשים.

לאור האמור לעיל אנו סבורים, כי התובעת מועסקת כעובדת מן המניין והעסקתה נעדרת כל סממן של בעל שליטה; אין לתובעת השפעה כלשהיא על פעולות התאגיד; שכרה של התובעת אמנם גבוה אולם הוא ניתן לה בהתאם לנסיונה ומקצועיותה.

...

לאור האמור לעיל אנו סבורים, כי התובעת מועסקת כעובדת מן המניין והעסקתה נעדרת כל סממן של בעל שליטה; אין לתובעת השפעה כלשהי על פעולות התאגיד; שכרה של התובעת אמנם גבוה אולם הוא ניתן לה בהתאם לנסיונה ומקצועיותה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים שהתובעת הינה עובדת שאינה בעלת שליטה שזכאית לביטוח אבטלה בהתאם לחוק.