כשנה וחצי לאחר התאונה השנייה, ביום 30.05.11 רשם האורתופד בהפניה למרפאת כאב ולמרפאה ברפואה משלימה: "היתגברות הכאב בצואר בישיבה ממושכת. בדיקה – ע"ש צוארי - רגישות עפ"י שרירים אחוריים וטרפציוס דו"צ. תנועות מוגבלות בסוף הטווח".
בשנים הבאות מ-2011 ועד 2016 (בדילוג על 2014) התובעת חוזרת ומבקרת אצל הרופאים ומתלוננת על כאבים במיוחד בעמ"ש צוארי, כשהיא מופנית לטיפולים ברפואה משלימה.
מסיבה זו, גם אינני רואה שיש ליתן משקל להערכתה הכוללנית של המנהלת, שמתבססת כאמור על הכרותה את התובעת עד יוני 2012, שלולא החבלות בתאונות "הקריירה המקצועית של התובעת היתה מצליחה יותר".
רק ביוני 2012 [נספחים ט' ו-יב' לתצהירה], כשנתיים ו-6 חודשים לאחר מועד התאונה השנייה, התפטרה התובעת מעבודתה במשרד רואה החשבון.
התובעת טוענת בסיכומיה, כי לצורך קביעת בסיס השכר יש להסתכל על העדים מטעמה אשר עברו מסלול דומה למסלול הלימודים אשר עברה התובעת, וכן טוענת כי על בסיס השכר להיות מדורג בהתאם להתקדמותה בותק המקצועי, ותחת ההנחה כי אילמלא התאונה הייתה צפויה להישתכר בשכר דומה לשכר אשר מרויחים חברים לספסל הלמודים; טוענת כי יש להעמידו על 20,000 ₪ לחודש.
בנסיבות, ברור כי לתובעת זכות לפנות למל"ל בדרישת החזר הוצאות רפואיות לפחות מאז התאונה השנייה; ולפי עדותה - לא מימשה זכות זו.
התובעת הצהירה כי בעקבות התאונה נגרמו לה הוצאות רפואיות עבור טפולי פיזותרפיה, טיפולים משלימים, ביקורי רופאים, וצירפה קבלות חלקיות שנשמרו בעלות כוללת של 11,000 ₪.
...
על רקע האמור לעיל, טוענת התובעת כי הואיל ובענייננו עמד המומחה בחקירתו על הדעה שנתן בחוות הדעת, אף אם ביסס את קביעותיו גם על תלונות התובעת לגבי כאבים בעמ"ש צווארי ומותני - שלא מפורשות כאינדיקציה לנכות שבסעיפי הליקוי שקבע בחוות דעתו, ראוי שבית המשפט יאמץ את ממצאיו וקביעותיו.
אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כאשר סכום הפיצוי הכולל שאני קובע לתובעת בגין תאונה זו, לאחר ניכוי התשלומים התכופים, הינו 423,756 ₪ [430,000-6,244].
סוף דבר
אני פוסק כי:
התביעה הנדונה מתקבלת, בסכומים שמפורטים להלן.
עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 64,453 ₪, וכן - תישא הנתבעת 2 בהחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון, ובהחזר הוצאות ששולמו לעדים לפי החלטות בית המשפט (בכפוף לאסמכתא לעצם התשלום).
