זכויות עובד לאיש מחשבים שעבד מטעם חברה

סוגיית החבות : טענות הצדדים : התובעת טוענת כי מעדותו של מר קורמן בביהמ"ש וכן גם מדרישת הצעת המחיר אשר הועברה אליה, עלה כי הוא הוליך שולל את אנשיה, בכך שהתחייב בפניהם לגרום לכך שמכון התקנים יאשר את התיכנון והביצוע של מערכות כיבוי האש של הקניון בהתאם לתקן מספר ת"י 1569 משנת 2012, ובכך לייתר את קבלת ההיתר מטעם רשות הכבאות, אשר מסתמכת על האישור אשר ניתן על ידי מכון התקנים ובכך לחסוך סכומי כסף ניכרים לתובעת.

האם התובעת זכאית להחזרי תשלומים אשר שולמו לחברת "כרבצ'קו" לאחר חודש ספטמבר 2016 : אשר לדרישת התובעת לשפותה בגין כלל הסכומים אשר שולמו "כרבצ'יכו" בגין עבודות התיכנון שאותן ביצעה בעבורה הרי שהדרישה מתבססת על סמך פלט מחשב אשר הודפס על ידי התובעת ביום 7.9.2017, ואשר מיפרט לכאורה פירוט של תשלומים אשר שולמו לחברת כרבצ'יכו בין התאריכים 31.1.2014 ועד 31.12.2016 (ראה : עמוד 93 לכתב התביעה).

יתירה מכך, עיון בפלט המחשב מיום 7.9.2017 מעלה כי התובעת שילמה לחברת כרבצ'יכו סכומי כסף ניכרים בעבור התקנת משאבה ובעבור תיכנון העבודה, ברם בהנתן העובדה שהתובעת בחרה שלא לזמן לעדות מי מנציגי החברה ובהיתחשב בכך שהנתבעת אינה חלוקה על כך שטרם ההיתקשרות בין הצדדים בוצעו עבודות התקנה ותכנון מטעם חברה זו (ראה : סעיפים 22 ו – 56 לכתב ההגנה), הרי שהנני מוצא לנכון לשפות את התובעת בגין ראש תביעה זה בגין הסכום אשר שולם לחברת "כרבצי'כו" בתאריך 31.12.2014 לצורך ביצוע תיכנון מאגר המים בסך של 45,298 ₪.

...

לטענת התובעת, הנתבעת השתהתה בביצוע עבודות התקנת הספרינקלרים ובקבלת האישורים בנוגע לתקינות המערכת, ולא השלימה את העבודות בתוך חודש ימים כפי שסוכם עמה, ולכן התובעת הבהירה לנתבעת כי השיהוי בביצוע עבודות התקנת הספרינקלרים גורם לתובעת לנזק כספי בשיעור של כ - 150,000 ₪ בשבוע, אולם הנתבעת התנתה זאת בכך שהתובעת תשלם לה סכומי כסף נוספים מעבר לסכום הכולל אשר הוסכם מלכתחילה.

עם זאת, במקרה דנן לא הוצגה שום ראייה בכל הנוגע למעמדה פיננסי של התובעת לפני ההתקשרות עם הנתבעת ולאחריה ואף לא הובאו ראיות לכך שלקוחות נמנעו להגיע לקניון בעקבות העיכוב בפתיחת הקניון ו/או לכך ששוכרים פוטנציאליים חששו לשכור חנויות במבנה ומשכך התובענה בגין רכיב תביעה זה נדחית.

אשר על כן, הנני מוצא לנכון לדחות את התובענה בגין ראש תביעה זה. סוף דבר : התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לנתבעת בתוך שלושים יום את הסך של 220,798 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

· לעניין תביעות שעילתן הפרת זכות השויון, ראו: סעיף 9 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988; סעיף 13 לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998; סעיף 6 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996; סעיף 6א לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

השאלה העומדת להכרעה היא האם החברה באמצעות מי מטעמה הבטיחה לעובד וסיכמה עמו על שכר בשיעור של 30 ₪ נטו לשעה, על מנת לגרום לו להסכים לעבוד בחברה, אולם לא קיימה את היתחייבותה כיוון שפיצלה באופן חד-צדדי ומלאכותי את השכר השעתי המוסכם לרכיבים של שכר וזכויות סוציאליות, ולא שילמה זכויות סוציאליות על בסיס השכר השעתי שסוכם עם העובד.

מיוני 2017 הופקדו כספים בפקדון מסתננים (חלק מעסיק 16% ו – 20% משכר העובד), וכן מפורט ניכוי "מס פיצויים". כמו כן, הגישה החברה דו"חות נוכחות, כשחלקם ממוחשבים וחלקם ידניים וכן אישור הפקדה לפקדון ואישור עריכת ביטוח רפואי בתצהיר מטעמה ובסיכומיה, כפי שאפרט להלן.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת הנתבעים, תשובתו של אולג במהלך דיון ההוכחות כי לא פרצו לתיבת הדוא"ל שלו (ע' 52 ש' 36; ע' 53 ש' 1-8), ניתנה ביחס לסעיף 25 לתצהירו ולתיבת האיחסון בלבד; וכי הבקשה לפסילת מסמכים נוגעת לפריצה לתיבת הדוא"ל המקצועית של אולג, וליתר דיוק לשתי הודעות הדוא"ל הנזכרות בסעיפים 34 ו-35 לעיל בלבד (ג/2 לתצהיר אמנון) ולא למסמכים אותם שחזרה החברה מסל המחזור במחשב ששמש את אולג בעבודתו.

רביעית, אמנם מיכאל הבהיר כי התובע "איש מיקצוע על" (ע' 30 ש' 4), אך בד בבד טען כי "מדובר במוצרים בטכניקות גבוהות ונדרשת מיומנות על מנת שהוא יעבוד ולא סתם יהיה מותקן, אין הרבה כאלה ועל כאלה שיש אין יבואנים (ע' 31 ש' 15-17). אך בהמשך מיכאל הדגיש כי "אני לא מתווכח על הנושא הזה כי יש עוד כמה בעלי מיקצוע כאלה בארץ. אם אתה לוקח את המידע שעליו אנו מדברים (המידע הרוחני) והטכני ומאחד את זה עם כל האינפורמציה המסחרית שאותה הוא הוציא אז אתה עושה מזה חגיגה אדירה" (ע' 32 ש' 16-20).

ראשית, אמנם החברה מציינת בסעיף 148 לכתב התביעה כי היא "לא מבקשת למנוע את העסקת הנתבע בנתבעת, אם כי בהפסקת הפגיעה המתמשכת בתובעת ע"י הנתבעים". ברם, הלכה למעשה, היא מבקשת לצמצם באופן משמעותי את הקף העסקתו של אולג בתחום האלומיניום, כאשר אפילו אם היתה מוגשת מטעם החברה בקשה לצוו מניעה בסמיכות לסיום עבודתו, ובית הדין היה סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, אזי צוי מניעה מגודרים היו ניתנים, לכל היותר, לתקופה בת ששה חודשים –תשעה חודשים (ראו בהתאמה חוות דעתם של כב' הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ בעיניין הר זהב).

שכן, בסעיפים 139 ו- 140 לכתב התביעה נתבקש תחת הכותרת "סעד כספי", לאמור: "...ניזקי התובעת עומדים על 1,000,000 ₪...מאחר ומדובר במעשים רבים נפרדים ובמקרי קיצון של חוסר תום לב ופעולות אשר נעשו בכוונת מכוון, תטען התובעת למען הזהירות, כי אף מכוח סעיף 13 לחוק...זכאית היא להפרע מהנתבעים בגובה 700,000 ₪ אף ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 13 לחוק". אכן, למקרא כתב התביעה קשה לחלץ את העילה הקונקרטית בהיבט זה הנוגעת לסעד המבוקש.

...

סוף דבר נוכח כללם של דברים, אנו סבורים, כי במקרה שלפנינו קמה החזקה, שלפיה אולג עשה שימוש בדוח אקסל באופן המהווה גזל של סוד מסחרי, שכן התנהגותו אינה עולה בקנה אחד עם חובות האמון והסודיות ביחסי עבודה היונקים את כוחם מעקרון תום הלב.

אשר על כן, אנו קובעים כדלקמן: תביעת התובעת כנגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה.

תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2 בכל הנוגע לסעדי הציווי נדחית, ובכל הנוגע לסעדים הכספיים והנזקיים להסתלק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

הנתבע מוסיף וטוען כדלקמן; החל בשנת 1987, עת שולמו דמי המפתח לרכישת זכויות הדיירות המוגנת בחנות ולמן היום הראשון לעבודתה, הוא מפעיל את החנות בסיוע בני משפחתו מקירבה ראשונה – תחילה רעייתו ובהמשך גם בניו – וזאת בהסכמת ובידיעת התובעת וללא כל טענה מצידה בעיניין זה. החנות הנה עסק משפחתי המהוה את מקור הפרנסה שלו ושל רעייתו והזכות להעזר בבני משפחתו לשם הפעלתה, היא זכות קנויה שלו.

משכך, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. המסגרת הראייתית מטעם התובעת העידו היא עצמה (תצהיר עדות ראשית מטעמה סומן ת/2); מר צחי צפריר, חוקר פרטי (להלן: "החוקר") (תצהיר עדות ראשית מטעמו, הכולל גם את דוח החקירה סומן ת/1).

מעדויות בניו של הנתבע עולה בבירור כי העסק מנוהל בבלעדיות ע"י הנתבע וכי נוכחותם בחנות היא לצרכי סיוע בלבד, הואיל ולכל אחד מהם עבודה מסודרת המנותקת מקיומה של החנות: "העד, מר ג. להב: ... אבא שלי בודאות מנהל את העסק למרות שכל אחד מאתנו .. עובד בחנות מאז שאנחנו ... כל קיץ אנחנו מגיעים, סוחבים, עושים. מדי פעם כמו כל דור צעיר אנחנו מנסים להגיד לו בוא נעשה ככה ובוא נעשה ככה אבל אבא שלי, מבחינתו החנות זה הילד הששי שלו והוא שמר עליה איתן ולא מוכן לתת לאף אחד להכנס או לגעת וגם כשנכנסנו לסייע ולעזור זה הכל במסגרת התנאים שלו ובמסגרת התקציב שלו. אנחנו לא הכנסנו שום דבר. לראייה לכך גם את רואה שכל אחד מאתנו בנוסף לעבודה בחנות עובד בעבודה אחרת, מתפרנס ממקור אחר. אני מנהל חברה של כימעט 100 עובדים. מנהל אטרקציות, החלקה על הקרח וכו' וכדומה. אחי, בן, הוא איש מחשבים. עבד בכאן תאגיד השידור, אחר כך עבד בחיל כימיקלים." (תמליל הדיון עמ' 27).

...

אני דוחה אפוא גם את טענתה זו של התובעת וקובעת כי לא קמה לה עילה לפינוי הנתבע מן המושכר בשל שינוי מטרת השכירות.

סוף דבר התובענה נדחית לאחר שמצאתי כי הנתבע לא נטש את החנות ואף לא שינה ממטרת השכירות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

התובע ניסה לעשות שימוש ביצירת מערכת עסקית לא סדורה ולא מאורגנת על מנת להמנע מחד מתשלומי המס, ומאידך להמנע מלקבל אחריות כלפי עובדיו, שהוא עצמו הביאם כעובדים שלו, תוך רצון לבסס זכויות שלא מגיעות לו. למען הסר ספק ומשנכון ליום הנפילה לא שולמו עבור התובע דמי ביטוח, ולמקרה שבית הדין יקבע כי אחת משתי החברות העסיקה אותו - הגיש הנתבע בקשה למשלוח הודעות צד ג' הן לחברת קובי בית בע"מ (צד ג'1) והן לחברת גלנור (צד ג'2).

בכל מקרה, גלנור לא יכולה לשלוט בכל העובדים, ולא הייתה יכולה לדעת בודאות מה הם עושים עם היתרי הכניסה שהנפיקה להם בימים בהם לא עובדים עם קבלן המשנה שלה (דבר שכיום, בעקבות התביעה של התובע הם עושים בדרך ממוחשבת).

ש. אז איך איש מיקצוע כמוך עובד עם קובי, מסכם איתו בעל פה, בלי חוזה עבודה, למה לא רצית תלושים? ת. התלוש יוצא על פי אישור הכניסה, לפי ההיתר.

לכך נוסיף את העובדה כי התובע הוסע על ידי מי מעובדי החברה פעמים רבות, גם בהלוך וגם בחזור; וכי למרות ניסיונות ההכחשה, היו שיחות טלפוניות לא מעטות גם בבקרים וגם לקראת סיום יום עבודה; כשלטענת טרשן, עד מטעם קובי בית – מרסל היה נותן את הוראות הבצוע לתובע.

...

יחד עם זאת, ולאור עדותו של טרשן כי הוא קיבל 500 ₪ ליום – אנו קובעים כי שכרו היומי בחברת קובי בית עמד על 500 ₪.

סוף דבר: בית הדין מכיר בכך שהתובע נפל במדרגות באתר הבניה ברח' חגי ב-9/1/18, כאשר נשא בידיו דוד שמש – וכי יש לראות אירוע זה כתאונה בעבודה (מבלי להתייחס לחומרת הפגיעה ולמידת מוגבלותו).

לגבי התובע, ואף שתביעתו מתקבלת חלקית - לאור התנהלותו והתנהלות עדיו, כמפורט לעיל, (כשבין השאר עשה ביודעין שימוש בהיתר כניסה לישראל שלא בהתאם לאמור באישור), גם בעניינו איננו פוסקים הוצאות לטובתו, וכל צד יישא בהוצאותיו.