המשיב קיבל את כל השכר המגיע לו על פי דין, הוא אינו זכאי למענק שנתי ולתוספת וותק שכן לא היה עובד קבוע ובהתאם לצוו ההרחבה בענף החקלאות, תשלום זה ניתן לעובד קבוע בלבד.
לסיום, עם הגשת התביעה הציע ב"כ המשיב למבקש לסיים ההליך בתשלום שהוא מהוה פחות מ- 10% מהסך הנתבע, הצעה שיש בה כדי להעיד על היתנהלות נפסדת של המשיב ועל כך כי אין בתביעה ממש.
הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי כתב האישום מתייחס לחודשים 1-2-3/2006 בעוד המשיב עבד במשקו של המבקש עד 8/2008.
המשיב הוסיף כי אשתו ושני ילדיו בגילאי 13 ו- 3 מתגוררים בבית-חמו וחמותו, יחד עם אחותה של רעייתו, ב"אודון" שבתאילנד, על פי הכתובת שפורטה בכותרת התצהיר, כי הוא עובד בענף הבניה בצפון המדינה והוסיף כי הוא מישתכר 8,000 באט לחודש, ורעייתו כ- 6,500 באט לחודש, וכי אין ברשותו חיסכונות או פיקדונות וכי לצורך הגעתו לארץ למתן עדות הוא מתעתד לנסות ליטול הלוואה.
]
"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה".
בעיניין בוצ'ימן נקבע[footnoteRef:2]: [2: ע"ע 1459/02 דן בוצ'ימן נ' בסט ייזום ובניה בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל"ג (31), 35.
]
"הינה כי כן, אמות המידה לדיון ולהכרעה בבקשה להטיל על התובע ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אינן משתנות בשל כך בלבד שהמדובר הוא בעובד זר, גם אם לא המציא את כתובתו בישראל דוקא. כפי שפסק בית דין זה בעיניין פטרצקו הטלת ערובה איננה הכלל. בדונו בבקשה להטלת ערובה, יקדים בית הדין וישמע את הצדדים ואת עדותו של התובע תוך שייתן דעתו, בין היתר, לאלה: עד כמה יש לעדותו של התובע ובראיות לכאורה שהובאו לפניו כדי לבסס את התביעה; שיעור ההוצאות הכרוכות בתובענה; האם נפרע סכום הוצאות שהוטל על התובע במסגרת התובענה; האם התובע מסר מען שאינו נכון או לא המציא כלל מען כלשהוא; האם די במסירת מענו של בא-כוח המערער כחלופה למענו של התובע; תחולתן של תקנות הבצוע לאמנת האג על המקרה הספציפי; האינטרסים השונים של בעלי הדין ומשקלם ; סכום הערובה כמרכיב העלול לפגוע בזכות הגישה לבית הדין ומנגד כאמצעי למניעת תביעות סרק. בסופו של דבר ינמק בית הדין את החלטתו בבקשה לאור המשקלות והאיזונים שעשה במכלול הגורמים שהיו בפניו".
בפרשת פתחי אבו נסאר[footnoteRef:3] רכז בית הדין הארצי את הכללים בהתייחס לעובדים ברשות הפלסטינאית: [3: ע"ע 1424/02 פתחי אבו נזאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי, כרך ל"ג (54), 38.
...
]
"הנה כי כן, אמות המידה לדיון ולהכרעה בבקשה להטיל על התובע ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אינן משתנות בשל כך בלבד שהמדובר הוא בעובד זר, גם אם לא המציא את כתובתו בישראל דווקא. כפי שפסק בית דין זה בעניין פטרצקו הטלת ערובה איננה הכלל. בדונו בבקשה להטלת ערובה, יקדים בית הדין וישמע את הצדדים ואת עדותו של התובע תוך שייתן דעתו, בין היתר, לאלה: עד כמה יש לעדותו של התובע ובראיות לכאורה שהובאו לפניו כדי לבסס את התביעה; שיעור ההוצאות הכרוכות בתובענה; האם נפרע סכום הוצאות שהוטל על התובע במסגרת התובענה; האם התובע מסר מען שאינו נכון או לא המציא כלל מען כלשהו; האם די במסירת מענו של בא-כוח המערער כחלופה למענו של התובע; תחולתן של תקנות הביצוע לאמנת האג על המקרה הספציפי; האינטרסים השונים של בעלי הדין ומשקלם ; סכום הערובה כמרכיב העלול לפגוע בזכות הגישה לבית הדין ומנגד כאמצעי למניעת תביעות סרק. בסופו של דבר ינמק בית הדין את החלטתו בבקשה לאור המשקלות והאיזונים שעשה במכלול הגורמים שהיו בפניו".
בפרשת פתחי אבו נסאר[footnoteRef:3] רכז בית הדין הארצי את הכללים בהתייחס לעובדים ברשות הפלסטינית: [3: ע"ע 1424/02 פתחי אבו נזאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי, כרך ל"ג (54), 38.
מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד – לא תוטל הערובה.
נוכח האמור הבקשה נדחית, הוצאות בקשה זו ילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין שינתן בתביעה העיקרית.
