זכויות עדים מוזמנים ע"י הצד שכנגד

הראשון, אין כל מניעה כי בעל דין יוכיח טענותיו באמצעות תצהירי הצד שכנגד, ר' לכך סעיף 7 לפקודת הראיות הקובע כי "במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו או להיות מוזמן להעיד ליריבו". בפועל, התובעים הוכיחו את זכותם להשבה מכוח הוראות הדין, כך שהנטל ממילא מוטל לפתחי הנתבעות.

...

למעלה מכך, סבורני כי טענה זו אינה עומדת בדרישת תום הלב.

אף דין טענה זו להידחות, משני טעמים עיקריים.

סיכומו של דבר, לטעמי בשלב הרשות להתגונן זכאים התובעים לשיעור השבה של 25% וככל שיעמדו על יתר התביעה שיעור ההשבה הסופי יעמוד על 40% מהפרש שכר הטרחה, כאשר הסכום נושא ריבית והצמדה מיום דרישת כל שורד ושורד, או מועד הגשת התביעה – לפי המוקדם מבין המועדים.

בהודעה כתבה בין היתר: "ככל שהמהנדס המוסכם, מר מוטי בס, אינו מוזמן ע"י התובע למתן עדות על חוות דעתו (הוגשה במסגרת ראיות התובע) הנתבעים מבקשים לזמנו כאמור". ב"כ התובע ציינה בהודעתה, כי אין מקום להעיד את המומחה המוסכם.

למבקש לא ייגרם נזק שכן ככל שביהמ"ש המחוזי יקבל את הבר"ע ויקבע כי חוות דעתו של מר בס תשמש להוכחת תוכנה מבלי שלמשיבים עומדת זכות לחקירתו הנגדית, ניתן יהיה להיתעלם בפסק הדין מעדותו בחקירתו הנגדית".

גם אם אקבל את עמדת ב"כ המבקש ולפיה "חוות הדעת המוסכמת לא הוגשה כעדות אלא כמסמך מוסכם מכח דיני החוזים" (ראה סעיף 14 לבר"ע), אין מקום לקבוע בשלב זה ובטרם התבררה המחלוקת העובדתית שבין הצדדים בנוגע למהות ההסכמה, כי חוות הדעת יהיו קבילות גם מבלי שהן מוגשות באמצעות עורכן – המומחה; ומבלי שניתנת אפשרות לחקור את המומחה על חוות דעתו.

...

ובהחלטה מיום 20/12/16 נקבע: "הבקשה נדחית.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה (לאחר שנסרקו באיחור 124 עמודי הבקשה והנספחים) הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ההלכה הפסוקה והמושרשת קובעת באופן עקבי, כי השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, ככלל , במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

תקנה 178(א) לתקנות הישנות קובעת את סמכותו של בית המשפט, לבקשת בעל דין, לזמן עדים - ובלשון התקנה: "178. (א) נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים; ההזמנה תפרש את הזמן ואת המקום שבהם נידרש המוזמן להתייצב ולשם מה הוא נידרש; ואם נידרש להציג מיסמך יתואר המסמך בהזמנה בדיוק סביר ויפורש בה שהמוזמן רשאי להביא לידי הצגת המסמך בלי שיבוא להציגו בעצמו. ההזמנה תומצא באחת הדרכים האמורות בתקנה 475." לצד זאת, קובעת פקודת ראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן – פקודת הראיות) בסעיף 1 את התנאים לזימון אדם לעדות: "1. (א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו. (ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת" עוד נקבע בסעיף 7 לפקודת הראיות כי בעל דין יכול להיות מזומן לעדות מטעם הצד שכנגד: "7. במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו או להיות מוזמן להעיד ליריבו". ברע"א 4197/06 היתייחס כב' השופט גרוניס לסוגיית זמונו של בעל דין על ידי בעל הדין שכנגד: "לסיכום, מדיוננו עולים הכללים הבאים: א. בעל דין רשאי לזמן לעדות את בעל הדין שכנגד; ב. אף על פי כן, אם בעל דין מודיע כי הוא יעיד מטעמו, אין להתיר זמונו כעד על ידי הצד שכנגד; ג. היה ובעל הדין שהודיע כי יתייצב למתן עדות מטעמו אינו עושה כן חרף הודעתו, אין מניעה שיזומן כעד מטעם יריבו" מכאן שבעל דין יכול להעיד את בעל הדין שכנגד, כל עוד בעל הדין שכנגד אינו מעיד מטעם עצמו, וכל עוד מדובר בעדות קבילה ושייכת לעניין – הכל, בהתאם לשיקול של בית המשפט.

מר פסו הנו אחד ממנהלי הנתבעת 2 (ביחד עם הנתבע 3) ועל פי הנטען בכתב התביעה, לקח חלק במיזם המשותף לרכישת האופציה לרכישת זכויות המקרקעין הידועים כ"מיתחם בית העמודים".

...

אולם בעניין שלפניי, אחר ששקלתי אלו מול אלו, באתי לכלל מסקנה כי מכח עקרון הצדק ושאיפה לאמת בבירור המחלוקת שלפניי, יש מקום להורות על זימונם של העדים כמבוקש.

אולם, חרף קשיים אלה, מצאתי להיעתר לבקשה, תוך קביעת סייגים כפי שיפורט להלן.

זאת, מן הטעם שאילו הייתה מוגשת הבקשה במועד, הדעת נותנת שבית המשפט היה נעתר לה. סוף דבר על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על זימונם של הנתבע 4, מר עידו פסו, ושל מר שמואל יגיל קורן, ת"ז 25044355, כעדים לדיון ההוכחות שייקבע במהלך החודשים יוני - יולי 2022.

בנוסף, יש להראות כי באיזון האינטרסים שבין מניעת חשש לשיבוש לא הוגן של הצגת טיעוני הצד שכנגד והפגיעה האפשרית בחסיון עו"ד - לקוח לבין הזכות להציג את כל הראיות הרלוואנטיות לביסוס התביעה, גוברת האחרונה.

אלא, שאין בסעיף 36(ב) לכללים, כדי לאיין את הקשיים הכרוכים בזימון של בא כוח מייצג לעדות, כאשר הוא מוזמן להעיד על ידי היריב (רע"א 6668/20, לעיל).

...

בנסיבות אלה, יש לדחות את הבקשה גם במתכונתה מצומצמת.

    סיכומו של דבר, הבקשה לזמן את ב"כ הנתבעים לעדות נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים 3 ו - 4 את הוצאות הבקשה בסך של 1,200 ₪.

לכן, לא ניתן כעת לעקוף את תקנה 62 ואת החובה להגיש בקשה בעיניין זה עד קדם המשפט הראשון, ובודאי שלא ניתן לעשות כן ע"י היתנגדות להוצאת הזמנה לעד.

עוד טוענת התובעת, כי תקנה 83 לתקנות מסדירה את הפרוצידורה של זימון עדים בלשון ברורה ומתייחסת למערכת יחסים משולשת, בעל הדין מול בית המשפט והעדים, כאשר הצד שכנגד כלל אינו צד להליך הפרוצידורלי של זימון עדים, שכן כל תקיפה מהותית של זימון עד אמורה להעשות עד לקדם המשפט הראשון.

עוד מוסיפה התובעת, כי אין חובה או דרישה בדין כי על עד המוזמן לעדות לפי תקנה 83 למסור עדותו בתצהיר אלא מלשון תקנה 83(ד) ניתן ללמוד כי עדותו של עד המוזמן לפי התקנה יעיד בעל פה. בכל מקרה טוענת התובעת שאין מדובר בעדים שבשליטתה, וממילא המועד להגיש כל בקשה בעיניין זה חלף זה מכבר.

ושוב אדגיש, הזכות לזמן עדים במועד הקבוע בתקנה 83 לתקסד"א (עד 14 יום לפני מועד שמיעת הראיות) עומדת לבעל דין כל עוד לא ניתנה החלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית והמועד להגשתם.

...

איני מקבלת גם את הטענה לפיה "המועד להגיש כל בקשה בעניין חלף זה מכבר". וכי איזו בקשה יכול היה הנתבע להגיש? במועד הגשת רשימת העדים לא היתה לו כל עילה להתנגדות, ובמועד הגשת תצהירי העדות הראשית לא גילתה התובעת שבכוונתה לזמן עדים מבלי להגיש תצהיר מטעמם.

על מנת למנוע פגיעה בנתבע, אני מורה כי התובעת תקדים ותגיש תצהירי עדות ראשית מטעם שני העדים, לא יאוחר מיום 22.11.23.

על מנת לאפשר הגשת תצהירי עדות ראשית, אני מורה על דחיית מועד ההוכחות ליום 22.1.24 בשעה 10:00 עד השעה 16:00 או עד תום שמיעת הראיות.