זכויות עבודה מגן בתקופת עבודה בענף המתכת

בעיניין רעא 544/89‏ אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ''ד מד(1) 647 נאמר מפי כב' הש' ש' לוין כך: "בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השמוש בשקול-דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש...". יצוין כי תקנה 116 א לתקנות בית הדין הותקנה בחודש ספטמבר 2016, ועד למועד זה קבעה ההלכה הפסוקה, כי הכלל הוא שאין להורות על הטלת ערובה נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות בכל הנוגע לזכויות משפט העבודה המגן (ראו: ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU (6.7.2003)).

הדברים נכונים בהתאמה גם בהסדר החל בענף הבניין וקל וחומר שעה שמדובר באתרי עבודה שונים.

התובע בחקירה נגדית אישר, כי בזמן עבודתו בנתבעת 1 לא היה לו כל קשר לדימה ולאיגור שהן הדמויות הנזכרות בתביעה ככאלו שהבטיחו לתובע שכר גבוה יותר מכפי שנירשם בתלושים (פרו' עמ' 6 ש' 1 – 11).

...

אשר לטענת התובע בתגובה, כי טרם התקיים שלב גילוי המסמכים שיכול לסייע לו להוכיח את טענותיו ומטעם זה אין הצדקה לבחון את המצב בשלב הנוכחי - דינה להידחות.

לאור כלל הנתונים שפירטתי אני סבורה, כי סיכויי התביעה בשלב הנוכחי נחזים להיות נמוכים עד קלושים, קל וחומר ביחס לסכום התביעה.

לסיכום, שילוב הנסיבות של בעל דין שהוא תושב זר ללא כל נכס בישראל וללא כתובת ידועה בחו"ל, שהגיש תביעה בסכום אסטרונומי ביחס לתקופת העבודה בגינה קיימים תלושי שכר של נתבעת 1 ואשר סיכוייה נראים לכאורה קלושים עד אפסיים (בוודאי שביחס לסכום זה כלפי נתבעת 1) מצדיק חיוב בערובה.

סוף דבר: נוכח מסקנתי, כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה נותר לדון בגובה הערובה.

אני מורה, כי התובע יפקיד סך 8,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת 1 וזאת בתוך 30 ימים ולא יאוחר מיום 1.9.21 שאם לא כן תימחק התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא התראה נוספת.

נדמה כי לשני הצדדים היה עניין לסיים את ההיתקשרות ביניהם, אלא שבטווח עמדה שאלת זכאותו של אורי לפצויי פיטורים, על רקע תקופת עבודתו הארוכה ועל רקע תחושתו של טביב כי במשך שנים רבות השתמש אורי בעיסקו שלו כפלטפורמה לניהול עסק עצמאי "שחור", תוך גניבת לקוחות, גניבת כספי לקוחות וציוד.

לסיכום דברים אלו צוין במכתב כי: "ככל שיתברר כי אלה הן העובדות, ונראה כי אכן זה המצב, מדובר במעילה חמורה באמון: מצב בו יצרת עסק מתחרה בעסק שלי הלכה למעשה, תוך כדי שאתה עובד בעסק, תוך שאתה גוזל את לקוחות העסק, משתמש במשאבי העסק, בשם ובמוניטין שלו ברחובות ובסביבתה, וכל זאת ללא דיווח על ההכנסות (לא לי ולא לרשויות המס), על כל המשתמע מכך..". במכתב, מיום 29.10.12, שמהוה למעשה תגובתו של בא כוחו של אורי לטענות שהופנו כנגדו בשימוע, צוין כי: "לשיטתו של מרשי, מר טביב מעליל עליו עלילות וממציא כלפיו טענות כמפורט במכתבים שבסימוכין בשל העובדה כי עמד ודרש את זכויותיו כעובד מכוח משפט העבודה המגן ולאחר שלא נעתר מרשכם לדרישותיו נאלץ הוא להגיש תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה הנכבד כנגד מרשכם..

בעניינינו, בהתאם לסעיף 16 לחוק פצויי פיטורים, ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף הינו ההסכם הקבוצי לתעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה (מלאכה ותעשיה זעירה) (7032/03) מיום 10.7.2003 (להלן: "ההסכם הקבוצי") בהתאם לפרק ז' להסכם הקבוצי, שעניינו "סדרי פיטורים והתפטרות", תקנון העבודה הכללי בתעשייה הינו נספח מחייב להסכם הקבוצי על כל סעיפיו.

...

לסיכום דברים אלו צוין במכתב כי: "ככל שיתברר כי אלה הן העובדות, ונראה כי אכן זה המצב, מדובר במעילה חמורה באמון: מצב בו יצרת עסק מתחרה בעסק שלי הלכה למעשה, תוך כדי שאתה עובד בעסק, תוך שאתה גוזל את לקוחות העסק, משתמש במשאבי העסק, בשם ובמוניטין שלו ברחובות ובסביבתה, וכל זאת ללא דיווח על ההכנסות (לא לי ולא לרשויות המס), על כל המשתמע מכך..". במכתב, מיום 29.10.12, שמהווה למעשה תגובתו של בא כוחו של אורי לטענות שהופנו כנגדו בשימוע, צוין כי: "לשיטתו של מרשי, מר טביב מעליל עליו עלילות וממציא כלפיו טענות כמפורט במכתבים שבסימוכין בשל העובדה כי עמד ודרש את זכויותיו כעובד מכוח משפט העבודה המגן ולאחר שלא נעתר מרשכם לדרישותיו נאלץ הוא להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה הנכבד כנגד מרשכם..

עם זאת, במקרה דנן, לאור המעשים החמורים שנעשו על ידי אורי שפעל מאחורי גבו של טביב, ומתוך הבנה למצוקה אליה נקלע טביב ולגילו המבוגר, מצאנו שלא לחייבו בהוצאות בגין דחיית התביעה שכנגד.

סוף דבר: טביב ישלם לאורי, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פיצויי פיטורים בסך 72,315 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.12 ועד לפירעון.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

הוראות ההסכם הקבוצי בענף המתכת, החשמל האלקטרוניקה מתייחסות לתקנון העבודה בענף המתכת, בעוד שהתקנון החל מכח ההסכם הקבוצי הכללי לתעשיית המתכת (מלאכה ותעשיה זעירה) הוא תקנון העבודה הכללי בתעשייה (פרק ז' (א)(2) להסכם הקבוצי).

התובע נימנע מלהישמע להוראות הבטיחות, נימנע מלהשתמש באוזניות מגן והשתמש באוזניות שמע במהלך העבודה (סעיף 12 לתצהיר שפיץ).

לטענת הנתבעת, שפרטה את ימי החג בתקופת עבודתו של התובע, בשים לב לימי החג שחלו ביום המנוחה השבועית וימי חג שהתובע לא עבד בסמוך להם (יום לפני החג או יום אחרי החג), הוא זכאי לדמי חגים בגין חמישה ימים (סעיפים 48-50 לתצהיר שפיץ).

...

לסיכום, התובע זכאי לשבעה ימי חג, בסך 2,100 ₪.

לסיכום האמור לעיל, התובע זכאי לדמי מחלה בסך 1,650 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי דמי הבראה בסך 981 ₪; ב. פיצויי פיטורים בסך 8,706 ₪; ג. שכר עבודה בסך 2,700 ₪ נטו; ד. דמי מחלה בסך 1,650 ₪; דמי חגים בסך 2,100 ₪; תמורת עבודה בשעות נוספות בסך 6,762 ₪.

פתיח עניינה של תובענה זו בשאלה, האם זכאי התובע, מר אמיר בן עקון (להלן: התובע), לזכויות שונות מתחום משפט העבודה המגן - פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת חלקית, גמול שעות נוספות, הבראה, פידיון חופשה, דמי "חגים", הפרישי הפרשות לגמל ותוספת ותק - בגין תקופת עבודתו בנתבעת, עמיאל תעשיות צל בע"מ (להלן: הנתבעת ו/או החברה).

שנית - ס' 31 לחוק חופשה שנתית קובע תקופת היתיישנות של 3 שנים לכל תביעה על פיו, ומכאן, שניתן היה לתבוע פידיון חופשה במועד בו הוגשה התביעה, כשנה לאחר סיום יחסי העבודה - מאחר שהזכות לרכיב זה מתגבשת עם סיום העבודה - אולם, החוק אף קובע, בס' 7, כי אין החופשה ניתנת לצבירה, אלא, בתנאים מסוימים.

סיכום בהתאם לתחום עיסוקה של הנתבעת - חל על הצדדים בתקופה הרלבנטית לתביעה, צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה והיו אמורים לשלם לתובע את זכויותיו בהתאם לקבוע בו. השינוי בשכרו של התובע, החל מחודש 9/07, נעשה בידיעתו ובהסכמתו, ובהיתחשב בהפחתה בשכר, יש לחלק את תקופת העבודה, לצורכי חישוב פצויי הפיטורים, לשתי תקופות.

...

בכל הכבוד, עובד שלא ניצל זכות בחירה, צריך להראות מקור נורמטיבי, המאפשר לו לפדות את אותו יום בכסף - כזאת לא עשה התובע, ולפיכך - תביעתו ברכיב זה - נדחית.

אנו סבורים, כי יש לדחות את התביעה לפצותו בגין "תשואה" כלשהי, שניתן היה לקבל עבור הפרשות תגמולים לקופת פנסיה, לו היו מופרשות במועדן, גם בשל העובדה שציינו, שבמהלך השנים היו אמורים לנכות לשם כך גם תשלומים משכרו, והוא נהנה מהעובדה שהסכום המצטבר של חלקו נותר בידו, ויכול היה להשקיעו כרצונו וליהנות מהתשואה עליו.

כאשר לפי הצהרת התובע, כן נצברו לזכותו תשלומים בקרן הפנסיה, מהפרשות המעביד, שצברו רווחים והוא לא הבחין בין הקרן שהופרשה לבין התשואה עליה, ואף לא הפחית את הסכום הכולל מהתשלום שתבע ברכיב זה [ת/1, ס' 29] - אנו סבורים, כי למרות שלפי צו ההרחבה, חלקו של העובד בהפרשות לגמל צריך להיות 5.5% ואין הוא זהה במלואו לחלקו של המעביד - 6%, אזי, במקרה הנוכחי הדברים שצוינו לעיל מאיינים אלה את אלה.

כאמור לעיל, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נסובה על נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת, האם כטענת התובע, ביום 18.7.05 הוא פוטר לאלתר על ידי מנהל הנתבעת, וכפעל יוצא מכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, או שמא כטענת הנתבעת, במועד זה, היה זה התובע שהתפטר מעבודתו בנתבעת לאלתר, כך שלא רק שאינו זכאי לפצויי פיטורים, אלא שיש לקזז מכל סכום המגיע לו מאת הנתבעת את דמי ההודעה המוקדמת שהיה עליו למסור בטרם התפטרות.

וכך, נקבע בין היתר בפסיקה: "לעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי – יש לראות את 'המפעל' את 'מקום העבודה' לא רק בנושא של "בעלות" אלא גם כנשוא של "זכויות", כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל.

ברכיב זה לכתב התביעה עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בגובה סך הפרשות המעביד בגין תגמולים לפנסיה מקיפה בסך כולל של 26,147 ₪ מחושבים לפי 6% חלק המעביד בתגמולים מסך השתכרותו במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת, וזאת מכח חובתה הנטענת של הנתבעת להפריש עבור התובע לקרן פנסיה מקיפה לפי הוראות צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה, אשר לטענתו חל על יחסי הצדדים.

...

סוף דבר-אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, התוצאה היא שתביעותיו של התובע לתוספת וותק ופצוי בגין אי עריכת ביטוח פנסיוני-נדחות.

כמו כן טענת הקיזוז של הנתבעת נדחית.

לגבי יתרת התביעות, אנו מורים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 49,213 ₪ דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,870 ₪ משכורת חודש 7/05 בסך של2,332 ₪ פדיון חופשה בסך של 5,248 ₪ דמי הבראה בסך של 4,896 ₪ הסכומים כאמור לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.05 ועד לתשלום המלא בפעל.