זכויות סמויות בתקנון קרן פנסיה

היות ולא צברת 60 חודשי חברות רצופים בקרן הפנסיה "מבטחים החדשה", כנדרש בתקנות הקרן, אינך זכאי לקבל קצבת נכות מקרן הפנסיה "מבטחים החדשה". הנך רשאי לערער על החלטה זו בפניה בכתב אל "הנציבות לבירור מחלוקות... תוך 6 חודשים מיום משלוח ההחלטה." ביסוד ההחלטה לדחות את תביעת המערער לפנסיית נכות עמדה הוראת תקנה 64[footnoteRef:3] לתקנון קרן הפנסיה מבטחים החדשה, אשר קובעת כך: [3: הצדדים ובית דין נסמכו על נוסח התקנון מחודש 12/07.

בנוסף דחה בית הדין את כל טענותיו הרפואיות של המערער מהטעם שאינו מוסמך להתערב בקביעות מסוג זה. טענות הצדדים בעירעור בפי המערער מספר טענות: ראשית, המערער טוען כי מאחר ומחלתו אובחנה לאחר חיתום הפוליסה, הוא אינו צריך לעבור תקופת אכשרה שכן לא מדובר במחלה קודמת, אלא במחלה סמויה שלא הייתה בידיעתו, ואשר אובחנה ככזאת לראשונה לאחר החיתום.

...

השופט אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר פנחס לקריץ וגב' אביבה שור; ק"ג 50040-11-10) בו נדחה ערעורו של המערער על אי קבלת פנסיית נכות מאת המשיבה, משנקבע כי מחלתו החלה קודם למועד הצטרפותו לקרן הפנסיה.

לאור המקובץ, מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי לאור ההיסטוריה החקיקתית של התקנה החדשה, לשונה ותכליתה – אין לפרשה כטענת המערער, קרי, כך שתקופת האכשרה תהיה רלוונטית רק במקרה שהמחלה אובחנה אצל המבוטח קודם להפיכתו לעמית בקרן הפנסיה, וכי יש לפרשה כעמדת המשיבה – קרי, כך שתחילתה של המחלה הוא המועד שבו היא החלה לתת את ביטויה במבוטח אפילו טרם אובחנה ככזו.

משכך לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטתה.

סוף דבר לאור המקובץ, ערעור המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחה.

בחקירתה של גב' כהן ביקש התובע לברר האם מגיעה לו תוספת פיצול עבור יום עבודה מפוצל ונענה, כי הנתבעת מעניקה תוספת פיצול וכי "בתוך הנוכחות הוא מקבל תוספת של שעות" וחזרה על כך שתוספת הפיצול ניתנת "בהתאם להסכמי עבודה ותקנון העבודה באירגון" ולא על פי "המקובל במשק" (ר' פרוטוקול עמ' 67 שורות 33-19 ובעמ' 68 שורות 27-1).

כך, ביום 27.6.2017 ביצע נסיעה שלא לפי מהלך הקו או אז ניתנה לו התראה; ביום 11.12.2017 וביום 14.12.2017 יוחסה לתובע עבירה של עזיבת תחנה שלא בזמן, כאשר ביום 11.12.2017 צוין כי יצא מהתחנה באיחור של 10 דק' וביום 14.12.2017 צוין כי עזב שלא בזמן את התחנה בקוו 7א'; ביום 30.1.2018 צולם התובע על ידי מבקר סמוי ממחלקת הבקרה התפעולית ונימצא עושה שימוש בטלפון הנייד במהלך נהיגה בקוו מס' 7.

הנתבעת צירפה לתצהירה של גב' כהן (ר' נספח 21 לתצהירה) עותק מטופס 161 שהוצא לתובע ממנו עולה כי לזכות התובע נצברו במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה 5,005 ש"ח ומכתב שיחרור המופנה אל קופת הגמל ומורה לה לשחרר לזכותו של התובע את מלוא כספי התגמולים והפיצויים.

...

משלא נמצא בסיס להשוואה בין אותו מקום עבודה המשלם לעובדיו תוספת פיצול בשיעור שלוש שעות נוספות – ככל שקיים מקום כזה, אף שהטענה לא הוכחה בפנינו – מצאנו לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה. תוספת מחלה בגין החודשים פברואר ומרץ 2018 התובע טען שהסינוסיטיס שלו חזר לאור התנהגותו ה"גחמנית-קפריזית של מנהל הסניף" שמקיף את עצמו באנשים ש"אינם בוחלים באמצעים להשגת מטרותיהם, ואף מתנכלים לכל אדם אשר נוכחותו, בלי כל קשר לאיכותו, או מקצועיותו, עלולה להוות, לדעתם, איום על קידומם, המסחרר, קרי המפוקפק" (ר' סעיף 17 לתצהיר התובע).

כפי שציינו לעיל, שוכנענו כי התובע פוטר מטעמים עניניים ומקצועיים גרידא.

בע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ – א.ב.מ תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ נקבעו דברים אלה היפים לעניננו: "הכלל המנחה בעניין טענות קיזוז של מעסיק כנגד תביעה של עובד המוגשת נגדו לתשלום זכויות המגיעות לו הוא, שאין הוא זכאי להישמע בטענה שתשלום כל שהוא שולם בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות שכאלו המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד..." אף לעניות דעתנו, תשלום הזכויות הסוציאליות בגינן של שעות החופשה שנפדו על ידי הנתבעת מדי חודש בחודשו הינה הטבה שהפכה לחלק מחוזה העבודה של התובע ולא ניתן להורות על קיזוזה רק מן הטעם שהתובע הגיש תביעה זו. סיכום ומסקנות מצאנו, כי לא היה מקום להגשת התביעה כפי שהוגשה, על עשרות עמודיה.

ואולם לאור דחיית מרבית תביעתו של התובע (98%) מצאנו לחייבו בהוצאות הנתבעת בסך של 8,000 ש"ח. לאחר הפחתת הסכום אותו חויבה הנתבעת לשלם לתובע מסכום ההוצאות שנפסק לחובתו (מתוך הנחה ששיעור המס השולי של התובע הוא אפס), מחויב התובע לשלם לנתבעת 5,238.32 ש"ח בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

חלק מההטיות או התפישות כלפי נשים וגברים מבוססים על מנגנונים מוסדיים אשר פעלו מכוח דיעה קדומה והניעו תהליך שיצר פעמים רבות את האמונה - גם בקרב בני הקבוצה עצמה - כי פערים מסוימים הם "טבעיים", בעוד שלמעשה אין הם אלא שיקוף של דיעות קדומות אשר השתרשו בחברה (על הצורך בחשיפת מנגנונים מורכבים וסמויים כדי למגר את ההפליה כנגד נשים ראו: Catharine A. MacKinnon, Toward a Feminist Theory of the State, Harvard University Press (1989)).

עוד נקבעה בעיניין פידלמן בבית הדין הארצי לעבודה, בטלותה של הוראה הכלולה בתקנון האחיד שהכין המפקח על הביטוח הדומה להוראת תקנה 35 האמורה.

שנית, אף אם כטענת הקרנות הוותיקות היחס השונה והזכויות השונות לאלמנים אינם אלא בבואה של מציאות הדברים כהויתה והם נובעים מכך ששכרן של הנשים-העמיתות נופל בדרך כלל מזה של הגברים-העמיתים, נראה כי קביעת שיעור הפנסיה לאלמנים בהתבסס על אותה מציאות יש בה משום השלמה עמה.

...

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה שלפניי ונותנת לו תוקף של פסק דין.

הנתבעות ישלמו לתובע המייצג, מתן בכר, גמול בסך 24,500 ₪ ולבא כוחו, עו"ד רועי בכר, שכר טרחה בסך 38,889 ₪ בצירוף מע"מ. הגמול לתובע ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 7 ימים מהיום, ואילו מחצית שכר הטרחה הנוספת תשולם בתוך 30 ימים מהיום, לאחר דיווח הנתבעות על תשלום מלוא הפיצוי לקרן התובענות הייצוגיות.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

בין המערער לבין מינהלי הקבוץ שוררים יחסים מתוחים ומסוכסכים משך שנים רבות, במספר מישורים עיסקיים וחברתיים, אשר בעטיים, מצבו החברתי של המערער בקבוץ הורע בשנים האחרונות, ולטענת המערער חברים רבים בקבוץ מתנכלים לו בדרכים גלויות וסמויות.

ככלל, במקרים של הבעת דיעה, להבדיל מאמירה המתיימרת להציג עובדות, יגבר חופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב, וזאת בשל החשיבות המיוחסת להצגת עמדות מגוונות בשוק הרעיונות החופשי (ר' עא 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' אלי עזור , עמ' 18 – 19, 20 (2015) (להלן: "עניין עזור") וכן ר' דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פד"י נב(3) 1, עמ' 43 - 44) (1998).

כמו כן, העובדה שלא היתקבל אישור הקבוץ אינה מלמדת בהכרח כי אישור זה נידרש, ובעניין זה לא הוצגו הסכמים ותקנון, בין אם בין המערער והקיבוץ, ובין אם עם קרן הפנסיה ותקנון הקרן.

...

נוכח כל האמור, הנני סבור, כי הטחת האמרה "גנב" במערער בנסיבות שבהן נאמרה כמפורט לעיל, אינה ברף חומרה גבוה המכניסה את הביטוי להגדרת לשון הרע, כמשמעות מונח זה בחוק לשון הרע.

מלבד העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי המערער נטל את כספי הפנסיה שהיו רשומים על שמו בקרן הפנסיה ללא אישור הקיבוץ, לא הובאו כל ראיות ולא נקבעו על ידי בית המשפט קמא ממצאים עובדתיים כלשהם, אשר יש בכוחם להוביל למסקנה, כי התקיימו יסודותיה העובדתיים והנפשיים של עבירת הגניבה.

באשר לקביעת בית המשפט קמא, כי קיים עניין ציבורי בהטחת המילה "גנב" במערער, ובדבר קיומו של תום לב, קביעות אלה אינן נקיות מספקות, אך נוכח המסקנה אליה הגעתי, שאין מדובר בלשון הרע, איני רואה צורך להידרש לסוגיות אלה.

במהלכו, נחקרו שני המבקשים, ונחקר המצהיר מטעם המשיבות, מר ירון סימון, שהנו מנהל אגף תקנון מידע וזכויות ב"עמיתים" – האיחוד התפעולי של קרנות הפנסיה שבהסדר.

עם זאת, לנוכח ההכרעה הברורה בפסק דין פיורסט, הרי שאף אם נכונה אין משמעות הדבר כי התביעות התיישנו, ולכל היותר עשויה להיות לכך השלכה בהמשך החלטה זו – בכל הנוגע להתקיימות תנאים אחרים לפי החוק לאישור התובענה כייצוגית ביחס לעמיתים אלה – ונדון בכך בהמשך החלטה זו. לעומת כל שאמרנו עד כה לעניין ההתיישנות, ובהתאם לדעת הרוב בעיניין ויינגרט (שם) המבקשים לא יוכלו להיבנות מהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות לצורך תביעה להפרשי גמלה מהמועד הקובע (2003) ועד שבע שנים לאחור ממועד הגשת בקשת האישור (23.2.13), שכן לא השתכנענו שיש מקום לאבחן את נסיבות המקרה שנידונו בעיניין ויינגרט לבין המקרה שלפנינו, ולקבוע כי דוקא כאן עסקינן בהטעיה מצד המשיבות או במקרה "סמוי מן העין" שהעמיתים המבוטחים לא יכלו לגלותו.

...

זה אינו מוחלט, אלא נקבע בהתאם למכלול הראיות שהגישו הצדדים לבקשה ובשים לב לפערי המידע ביניהם" (ע"ע 33793-12-16 אביגל נ' באג מולטיסיסטם (6.12.20, כב' המשנה לנשיאה אילן איטח)), סבורים אנו שהנכון הוא לאשר את התובענה כייצוגית גם ביחס למשיבות הנוספות לתקופה שמפברואר 2012 (מועד תחילת השימוש במערכת במבטחים).

תנאי הייצוג הולם (סעיפים 9(א)(3) ו- 4 לחוק) לאחר בחינת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל הן על ידי המבקשים והן על ידי באי כוחם ובדרך הולמת ובתום לב. נעיר בקשר לכך, כי עיינו בטענות המשיבות בקשר לכך (סעיפים 117 ואילך) ולא מצאנו בהם דבר ששכנע אותנו אחרת.

המשיבה תשלם לב"כ מבקשים שכר טרחה בבקשה זו בסך של 100,000 ₪ סכום זה יובא בחשבון במסגרת פסיקת שכר הטרחה בפסק הדין הסופי.