זכויות נכי שואה: תביעת ניצול שואה לנכות צמיתה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 53107-10-14 שמסיאב נ' מלול ואח' בפני כבוד השופטת מיכל הירשפלד תובע שמואל שמסיאב ע"י ב"כ עו"ד עודד הכהן נתבעים 1.דורון מלול 2.המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" ע"י ב"כ עו"ד חיים מאיר פסק דין

התובע נבדק על ידי ועדה רפואית של המל"ל שקבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין הפגיעה בקרסוליו בשיעור של 10%.

גם חברו ושותפו של התובע, דורון מלול הסביר, כי "תיווך זה עסק קשה". ביחס לעסק השיפוצים, בעדותו הסביר התובע כי התחיל לעבוד עם עמותה שפעלה לרווחת ניצולי השואה בהתאמת בתיהם לצרכיהם.

הוצאות בהיתחשב בעובדה כי עניננו בתאונת עבודה ובכל כי התובע לא הציג כל ראיה להוצאה שהוציא לא מצאתי לפסוק לתובע כל פיצוי בענין זה. כאב וסבל בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון) תשל"ו-1976, ובהיתחשב בשיעור נכותו הרפואית של התובע יש לפסוק לו סך של 18,000 ₪ (במעוגל) בראש נזק זה. נכויים אין מחלוקת, כי יש להפחית מהפצוי לו זכאי התובע את דמי הפגיעה שקבל בסך 4,256 ₪ ואת המענק שקבל בסך של 12,409 ₪, כל אחד בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד תשלומו (21.7.12 ו-31.1.14 בהתאמה).

...

ביחס להשתכרותו של התובע נמצאנו למדים את הנתונים הבאים: שנת 2012 (שנת התאונה) נסגרה בהפסד של עסק התיווך, שנת 2013 הניבה לתובע שכר חודשי של כ-3,700 ₪, שנת 2014 הניבה לו שכר כולל של 13,000 ₪ לשנה, שנת 2015 הניבה לתובע שכר חודשי (נטו) של כ-12,500 ₪.

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות בענין והבאתי בחשבון את כל השיקולים דלעיל, הגעתי למסקנה כי יש לחשב את שיעור הגריעה משכרו של התובע עקב התאונה ב-80% משיעור נכותו הרפואית.

סיכומם של דברים על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה כדלקמן: כאב וסבל 18,000 ₪ הפסדי השתכרות בעבר 13,000 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות 215,000 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ ניכויים (במעוגל) (17,000 ₪) בסה"כ 244,000 ₪ כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו (אגרת בית המשפט) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בקריות ת"א 55255-02-14 בפני כבוד השופטת פנינה לוקיץ' תובע משה לונסקי, ת.ז. 65417800 ע"י ב"כ עו"ד ג. מרצקי ואח' נתבע שי בן אריה, ת.ז. 024345654 ע"י ב"כ עו"ד א. סבית (מינוי מטעם הסיוע המשפטי) פסק דין

לאור הפער בין קביעות מומחי הצדדים, מונו מטעם בית המשפט מומחים אשר קבעו כדלקמן: ד"ר נורמן דורון – קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הצלקת המכערת בירך ימין שהיא תוצאה של שתל עור שבוצע במקום פגיעתו בירך.

אין ספק ולא יכולה להיות מחלוקת כי תהליך ההזדקנות הטבעי של אדם אחרי גיל 70, יביא לכך שבמהלך השנים, מצבו בעיקר הגופני, ילך ויחמיר ובמקרה דנן, גם נסיבות חייו של התובע, בהיותו ניצול שואה ולנוכח הגידול המוחי ממנו סבל (על אף שהיה שפיר), היו מביאים להדרדרות תיפקודו גם אילמלא אירוע התקיפה.

עם זאת, אין בכך לשלול את זכות התובע לקבלת פיצוי בגין עזרה זו, שכן ברור שהעזרה שנתנה לו אישתו בתקופה הסמוכה לאחר אירוע התקיפה, ולפחות במהלך אותן שלוש שנים בהן היה במצב נפשי קשה יותר, היתה עזרה מוגברת, החורגת מעזרה רגילה של בן זוג, גם כאשר מדובר בבני זוג מבוגרים.

כמו כן היתקיים הליך פלילי בו הורשע הנתבע ואף נגזר לו לשלם פיצוי במסגרת ההליך הפלילי, ולפיכך אינני סבורה כי יש להוסיף ולפסוק פיצוי עונשי בהליך זה (וממילא אין מקום לנכות את הפצוי שנפסק, ושולם, במסגרת ההליך הפלילי).

...

באשר לשיניים התותבות אמנם לא צורפה קבלה המעידה על רכישתן מחדש (אלא הצעת מחיר בלבד), אולם לנוכח הקביעה בפסק הדין הפלילי כי תותבות אלו אכן נשברו כתוצאה מהתקיפה, אני סבורה כי יש מקום לפצות אולם, זאת בסכום נמוך מעט מזה הרשום באישור לאור העובדה כי עד היום בהיעדר קבלה, יש להניח כי טרם בוצעה רכישת תותבת חדשה.

לאור כל האמור, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות לרבות הצורך בחידוש השיניים התותבות, וזאת בסך כולל של 8,000 ₪.

לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 103,000 ₪ בצירוף החזר אגרה ששולמה, הוצאות התובע בגין שכ"ט המומחים מטעמו וחלקו בחוות דעת מומחי בית המשפט (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על כל סכום ששולם ממועד תשלומו ועד היום) וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 24,100 ₪.

התובע, יליד 15.5.1923, ניצול שואה, נפגע בתאונה שהתרחשה ביום 6.1.11, כאשר נדרסה כף רגלו ע"י רכב שבו נהגה הנתבעת מס' 1.

המומחה קבע, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% ע"פ סעיף 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (נפגעי עבודה), והדגיש, כי הצלקת שנותרה אצל התובע, הנה צלקת תפקודית, ולא צלקת אסתטית.

כמו כן, אין חולק כי בשל מחלות קודמות, סבל מיגבלות שונות, בגינן, בין היתר, אישר המוסד לביטוח לאומי זכות לסיעוד בשיעור 100% ללא הגבלת זמן, החל מיום 1.12.10, התובע מקבל, בהתאם להחלטה האמורה, עזרה בהקף של 9.75 שעות שבועיות.

התביעה מתקבלת איפוא, ואני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים בסך 35,628 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום האמור, והוצאות המשפט.

...

סבורני, כי במצב זה, יש לפסוק לזכות התובע פיצוי לעבר, על דרך של אמדן גלובלי, בהתייחס לעדותו, ולנתונים העולים מחוות דעת המומחה.

נוכח האמור לעיל, סבורני כי יש לפסוק לזכות התובע פיצויים בראש נזק של עזרת צד ג', בסך 15,000 ₪ בגין העבר, ובסך 5,000 ₪ לעתיד.

התביעה מתקבלת אפוא, ואני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים בסך 35,628 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום האמור, והוצאות המשפט.

סוכם בגדר הסכם פשרה זה כי הוא מסלק את תביעותיהם של המנוח ושל הבן, הגם שנשמרה לבן זכותו להגשת תביעה בגין ניזקי גוף שלטענתו נגרמו לגופו.

אין חולק כי אין לייחס את נכותה של התובעת בשיעור 29% בהיותה ניצולת שואה, אף את נכותה בעקבות מותה המצער של הבת, לתאונה הנדונה.

אין ספק כי סיעוד ממושך זה, לו הייתה שותפה באורח מלא התובעת, היה בין הגורמים הסיבתיים לנכות הפסיכיאטרית המוחמרת.

האם, אכן, נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 28%, כעמדת פרופ' קליין? קיימים נתונים המושכים כלפי מעלה וכלפי מטה.

נחה דעתי, כאמור בסיכומי ב"כ הנתבעים, כי זו ניתנת לתובעת זה מכבר על ידי המל"ל, לנוכח זכאותה לכך בהתאם למבחני התלות של המל"ל, שמתייחסים אליה כאל נכה בשיעור של 100%.

...

ב"כ הנתבעים טוען, וטענתו זו מקובלת עליי, כי לכל אורך הדרך לא ניצבת כל טענה על פיה מותו של המנוח הוא פועל יוצא של התאונה.

ככל שעסקינן בעזרה הסיעודית נחה דעתי כי בגדר הסכם הפשרה סולקו מרבית העילות בגין כך. אכן, מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעים כי לא יעלה על הדעת שהתובעת תידרוש, ושמא תקבל, פיצוי בגין העזרה שהושיטה כשהיא סועדת את בעלה המנוח, וכן תקבל עזרת צד ג' בגין כך שהיא עצמה נדרשה לסיעוד.

נחה דעתי, כאמור בסיכומי ב"כ הנתבעים, כי זו ניתנת לתובעת זה מכבר על ידי המל"ל, לנוכח זכאותה לכך בהתאם למבחני התלות של המל"ל, שמתייחסים אליה כאל נכה בשיעור של 100%.

לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 2 סך של 112,980 בצרוף אגרת תביעה כמתחייב ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ על הסכום הנ"ל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת 2 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה, כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מרוץ המועדים האמור, אחרת ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התובעת ניצולת שואה והוענקה לה נכות צמיתה בשיעור 20% או 25% (כך לפי עדותה, לא הוגשו ראיות נוספות בעיניין זה) בתחום אשר אינו רלוואנטי לענייננו, ובגינה מסתייעת בשרותי מרכז "עמך". לתובעת בעיות רפואיות נוספות האופייניות לגילה המתקדם, ובין היתר אובחנו שינויים ניוונים בפרקים ובחוליות ונבדקה על ידי נורולוג ועל ידי מומחה אף-אוזן וגרון בשל סחרחורות (ולא נמצא ממצא חולני).

לאחר התאונה הפכה התובעת לאשה התלויה בזולת - אינה מסוגלת לבצע עבודות משק ביתה (ניקיון, בישול), נזקקת לעזרה כדי להתלבש ולהתקלח ותחת סיוע לבעלה מסתייעת בו. כמחצית שנה לאחר התאונה הגישה התובעת תביעה לגימלת סיעוד למוסד לביטוח לאומי.

עם זאת, התאונה גרמה לתובעת לנכות בשיעור בלתי מבוטל, שהשפעתו מן הסתם רבה יותר בשים לב לגילה.

בהתאם לנכותה הצמיתה בשיעור 22% (משוקללת) וגילה זכאית התובעת לפצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 21,752 ₪.

...

הנתבעים ישלמו אפוא לתובעת סך של 137,252 ₪ כפיצוי בעד כל נזקיה הנובעים מהתאונה הנדונה, מעבר לעזרה המושטת לה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

כן ישלמו הנתבעים שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ואגרת משפט (השבה מה ששילמה התובעת ויתרת האגרה לפי דרישת מזכירות בית המשפט).