זכויות משפחת שוטר שנספה בעת מילוי תפקידו

לטענת התובעת, בביה"ח לאחר פטירת בעלה המנוח, פנה אליה שוטר בוחן תנועה שהיה במקום והסביר לה כי עליה לחתום על טופס הסכמה לבצוע נתיחה שלאחר המוות בגופתו של המנוח, שאם לא כן תאבד את זכויותיה הסוציאליות בגין מותו של המנוח (ראה סעיפים 5,6 לכתב התביעה).

וכן: "גם לגופם של דברים, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי כדי שתתקיים הסכמה נידרש, לכל הפחות, כי האדם המסכים יבין את מהות הפרוצידורה של הנתיחה שלאחר המוות, את המידה שבה היא פוגעת בשלמות גופו של הנפטר ואת ההליכים העקריים הכרוכים בה. בכלל זה, יש ליידע את בני המשפחה כי במהלך הנתיחה יש בכוונת המנתחים לאסוף דגימות מגופת הנפטר ולשמור אותן לצרכים משפטיים. כמו כן, נידרש כי ההסכמה תנתן מבלי שהופעל לחץ או אילוץ על האדם המסכים". (סעיף 20 עמ' 15 לפסה"ד).

שאלה זו נישאלה ישירות ע"י ביהמ"ש בחקירה נגדית בעמ' 13 לפרו' מול ש' 10, ולתובעת לא היה כל הסבר המניח את הדעת ותשובתה היתה: "לי נחרט בראש שיש לי מעל ראשי חרב לפרנס את הילדה שלי, לא זוכרת מעבר לזה". ייתכן ואכן התובעת חששה לפרנסתה, בעת התאונה היתה אם צעירה לתינוקת ללא עבודה, יש להניח כי טיבן של הזכויות הסוציאליות טרם היו ידועות לה. יחד עם זאת, לא היתה מחלוקת עובדתית כבר במועד התאונה כי המנוח נפטר בעת מילוי תפקידו והתאונה הוותה תאונת עבודה לכל דבר ועניין, ולפיכך לא ברור הקשר בין האמירה הנטענת לבין הצורך בנתיחת הגופה.

...

שוכנעתי מטענות העד כי בכל מקרה של תאונת דרכים קטלנית, כאשר אין מצלמות המתעדות את המקרה, וכאשר יש צורך להגיש כתב אישום כנגד הנהג המעורב בתאונה, אין מנוס מלבצע נתיחת גופה ולוודא את המנגנון המדויק שגרם לסיבת המוות.

לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת והתרשמתי ממהימנותה באופן ישיר, אינני יכולה לקבל את גרסתה כי מדובר בהסכמה שלא מדעת, וזאת מכמה נימוקים: מדובר בשתי חתימות של התובעת אשר נחתמו על ידה בהפרשי זמן קצרים בפני שני אנשים שונים.

מתוך כל הנימוקים לעיל, שוכנעתי כי אין לקבל את גרסת התובעת.

כמו כן, קבעתי כי אינני מקבלת את גרסת התובעת כי חתימותיה ניתנו ללא הסכמה מדעת.

בהמשך, בעת חקירתו, אמר הנאשם לחוקר אילן אבלביץ: "זאת מישפחה זאת, צריך לשחוט אותם", וכן אמר: "רק אלוהים יודע מה אני אעשה". בגין המעשים המיוחסים לו הואשם הנאשם בבצוע עבירות היזק לרכוש במזיד, איומים כלפי משפחתו והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיפים 451, 192 ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

כן עתרה ב"כ המאשימה לדחות את עדות הנאשם בהיותה לא מהימנה, בין היתר, בנוגע להסבריו מדוע אמר לחוקר בעת גביית הודעתו: "המשפחה הזאת צריך לשחוט אותה". אשר לטענתו המשפטית של הנאשם כי יש לזכותו מעבירת האיומים בגין אמירותיו בחדר המעוכבים, שכן לא הוכח שהיה מודע כי בני משפחתו שמעו את דבריו, וכך גם אשר לאמירותיו בחקירה – הפניתה ב"כ המאשימה לרע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96 (2006), וטענה כי יסודות עבירת האיומים הוכחו.

" ב"כ הנאשם טען כי האמירה "צריך לשחוט אותם" לאו איום היא, משום שזו "משאלת מוות" שאין לנאשם שליטה בה, וממילא הסביר כבר בחקירתו שלא אמר כי הוא זה "שצריך לשחוט את משפחתו". ולעניין אמירת הנאשם בחקירה: "רק אלוהים יודע מה אני אעשה", נטען כי יש לקבל את הסברו של הנאשם בעדותו כי התכוון לפגוע בעצמו.

...

תשובה שלילית תחייב את המסקנה שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה בפלילים.

בנסיבות מקרה מסוים יכול שיקבל אחד התנאים משקל ממשי, ואולם בסופו של דבר השאלה המכריעה היא אם סיכום כל ארבעת התנאים מוביל אל המסקנה, כי לא קיימת סכנה מזערית לציבור המצדיקה הטלת אחריות בפלילים.

סוף דבר משקבעתי את הממצאים העובדתיים לעיל, הוכח כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לפיכך אני מרשיעה אותו בביצוע עבירות היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בתאריך 14.9.2020 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בכתב אישום, המייחס לו עבירה של איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו –לפי סעיף 273 לחוק העונשין, עבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו –לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ועבירה של החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית –לפי סעיף 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים").

הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם הם שמירה על הסדר הצבורי, שמירה על שילטון החוק ורשויות אכיפת החוק, פגיעה בשוטר שממלא את תפקידו כחוק, בפרט נוכח מגיפת הקורונה כאשר האזרחים מונחים להשאר ספונים ובטוחים בבתיהם ואילו השוטרים מסכנים את בריאותם ובריאות משפחתם.

הנאשם סיפר שהותקף על ידי השוטרים בברוטאליות על ידי פציעתו בראשו וריסוס גז פלפל לפניו בידיעה שהוא אסתמטי ותקיפה כזו יכולה היתה לגרום אפילו למותו.

לעניין זה ראו ע"פ 5214/13 סירחאן נ' מדינת ישראל (30.12.2013): "אכן, יש להביע סלידה ושאט נפש ממעשי תקיפה המכוונים כלפי העוסקים במלאכת השמירה על ביטחונו של הציבור ועל אכיפת החוק. מעשי תקיפה ואיומים כלפי שוטרי משטרת ישראל, רק מפני שהם ממלאים את תפקידם כחוק, מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שילטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק...אינטרס הציבור מחייב איפוא ששוטרים יוכלו למלא את תפקידם ללא מורא ופחד... מדיניות של ענישה מכבידה ומרתיעה בגין עבירות אלימות נגד שוטרים משרתת אינטרס זה ועל כן היא ראויה". הערכים החברתיים אשר נפגעו מבצוע עבירת החזקת הסמים לצריכה עצמית ועבירת ההפרעה לשוטר הנם ההגנה מפני הנזקים הישירים והעקיפים אשר נגרמים עקב השמוש בסמים וכן שמירה על יכולתם של גורמי המישטרה לבצע את תפקידם.

...

וכן בשים לב לנסיבות החזקת הסם; לסוג וכמות הסם שהחזיק הנאשם, לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים שהינה נמוכה בעבירות אלה, ולמדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת את מתחם העונש ההולם לאירוע הנע ממאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר אשר על כן אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן: מאסר – מאסר בפועל של שלושה חדשים.

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בבצוע עבירות היתנהגות פרועה במקום צבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); איומים (3 עבירות), לפי סעיף 192 לחוק העונשין; שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט-1969; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (2 עבירות), לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

בהיותם מחוץ למרפאה אמר הנאשם לשוטר: "אתה לא מכיר מי זה בלטה לך תשאל את המפקד ההומו בן זונה שלך מי אני, אני עוד אפגע בך אתה מת, אני אשלח לך אנשים שיפגעו בך, אתה שוטר מנייאק יש לך מזל שאתה עם מדים, תוריד את המדים ותראה מה אני אעשה לך, נו תוציא את האקדח ותן לי כדור". או אז, הודיע השוטר לנאשם על מעצרו וניסה לאזוק את ידיו.

הפרסומים גרמו לבהלה ודאגה בקרב בני משפחתו של המתלונן, ואף הביאו לכך שסיווג כ'שוטר מאוים' ותוגברה האבטחה סביבו וסביב משפחתו.

ראו, מבין רבים, רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (2.8.2010): "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שילטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית." לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, מצאתי לקבוע מיתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

...

באישום הראשון, על רקע סירובה של מנהלת אגף החינוך בעירייה לבקשתו בנושא בתו, איים על ראש עיריית רמלה כי ייקח "20 נשמות, אני אזיין אותם ואני אשב עליהם בבית סוהר". באישום השני, כארבעה ימים עובר לאירוע דלעיל, איים המערער על מנהלת מחלקת בתי-ספר בעיריית רמלה, אשר הודיעה לו כי הבקשה בעניין בתו נדחית, באומרו כי ישרוף את כולם וישב בכלא.

נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות העלבת עובד ציבור, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שהתקרב לשוטר בצורה מאיימת, קילל אותו ואיים עליו ברצח, ולאחר שהובא לתחנת המשטרה איים על קצין משטרה ועלב בו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין חודשיים מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

ראו, מבין רבים, רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (2.8.2010): "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית." לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

כמו כן, טענה כי חומרה יתרה יש לראות מכך שהנאשם הוסיף חטא על פשע ואף ביצע עבירה נלווית של הפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם.

עוד צרף ב"כ הנאשם 2 תמונות (נ/2(א)ו-(ב)) וכן את טופס הבקשה להכרה כמאוים (נ/3), אשר לטענתו מבססים טענתו לפיה הנאשם מואשם על ידי הרשות הפלשתינאית והחמאס בבגידה ושתוף פעולה עם השב"כ, ואף ברצח של שוטר מהמשטרה הפלשתינאית, אשר הובילו לגזר דין מוות בעיניינו שניתן ביום 29/10/20 ואשר ממנו ניצל בדרך נס ביום 12/11/20, וברח לישראל ביום 14/11/20.

מתגובת ב"כ המאשימה מיום 05/01/22 עולה כי לאחר ברור מול ועדת המאוימים, תשובת הועדה לעניין טענות המאוימות של הנאשם הייתה כי: "הנ"ל מוכר לועדה אך לא מאושר וועדה. לא זכאי להיתרים מטעם וועדת המאוימים". כמו כן, ביום 13/01/21 הוסיפה ב"כ המאשימה כי הנאשם פנה לראשונה לועדה ביום 09/12/20, וכי נמצא בהליך משפטי מול הועדה.

בית המשפט העליון קבע כי מיתחם העונש ההולם במקרים מסוג זה, בהם הכניסה לישראל נובעת מרצון להתאחד עם המשפחה, נע בין אי השתת מאסר להשתת עד חודשיים, בפועל או על תנאי, וקנס בסך 2,500 ₪ לכל היותר.

...

במקרה המונח לפניי, על אף המפורט לעיל לעניין טענת הנאשם, לא מצאתי שקיימות נסיבות חריגות אשר בגינן לא יהיה צודק להפעיל את המאסר המותנה, ומשכך אני מורה על הפעלת המאסר המותנה אשר תלוי ועומד כנגד הנאשם.

עם זאת, לאור העובדה כי הנאשם, לטענתו, נשוי ואב לילדה בת שנתיים, ואף מצפה לילד נוסף, שוכנעתי כי ניתן להורות על ריצוי המאסר המותנה בחופף למאסר אשר יוטל על הנאשם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל.