בעקבות החלטתו הודיע המשיב לגב' יערינה משה, אלמנת המנוח אביה משה,ז"ל, כדלהלן: "אבקש להבהיר כי אגף מישפחות והנצחה פועל על פי שני חוקים: חוק קברות צבאיים המתייחס לחלל שנספה בתקופת שרותו וחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה המתייחס לזכויות מישפחת החלל שנספה עקב שרותו. בעלך היקר, ז"ל, מוכר כחלל צה"ל הואיל ונספה בתקופת שרותו בקבע בצה"ל. לצערי, על פי חוק מישפחות חיילים פנייתך להכרה בזכויות נדחית, הואיל ובהתאם למסמכים וחומר הראיות שהובאו בפנינו אין קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין שרותו בשירות קבע בצה"ל כמשמעותו בחוק".
להלן כמה פרטים אודות המנוח:
המנוח יליד 1966;
הוא התגייס לצה"ל ביום 19.7.1984; לאחר 4 שנים הוא השתחרר משרותו הצבאי;
בשנת 1993 הוא שב לשרת בצה"ל כנגד ובשנת 2000 יצא לקורס קצינים והמשיך בשירות ואף היתקדם מקצועית לשמש כראש זירה בחיל המודיעין;
עובר להתאבדותו הוא היה נשוי ואב לשני ילדים;
ביום 22.4.09, למעלה מחודש לפני ההיתאבדות, פנה המנוח לרופא היחידה ודיווח על מתח רב שהופיע אצלו עקב אם מאושפזת בשל סרטן חוזר ואירועים מוחיים;
חיילת ששרתה תחת פיקודו של המנוח דיווחה בעדותה למצ"ח שהמנוח פנה אליה בפנייה בעלת גוון רומנטי במהלך שרותה והיא דחתה זאת; בתחילת אפריל 2009 היא שוחחה עם המנוח וביקשה שיפסיק את כוונותיו הרומנטיות כלפיה ;
ביום 26.5.09 שוחח אל"מ גולן עם המנוח ואמר לו שלדעתו הוא ראוי לקידום לדרגת סא"ל אך לא יקבל זאת עקב פז"מ לא מספיק;
טענותיהם העיקריות של המערערים היו כדלהלן:
המשיב שגה כאשר דחה את התביעה וקבע שאין קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין שרותו בשירות הקבע בצה"ל;
לדעת המערערים, המשיב לא נתן משקל מספיק בהחלטתו למכתבים שהותיר אחריו המנוח.
...
בעקבות החלטתו הודיע המשיב לגב' יערינה משה, אלמנת המנוח אביה משה,ז"ל, כדלהלן: "אבקש להבהיר כי אגף משפחות והנצחה פועל על פי שני חוקים: חוק קברות צבאיים המתייחס לחלל שנספה בתקופת שירותו וחוק משפחות חיילים שנספו במערכה המתייחס לזכויות משפחת החלל שנספה עקב שירותו. בעלך היקר, ז"ל, מוכר כחלל צה"ל הואיל ונספה בתקופת שירותו בקבע בצה"ל. לצערי, על פי חוק משפחות חיילים פנייתך להכרה בזכויות נדחית, הואיל ובהתאם למסמכים וחומר הראיות שהובאו בפנינו אין קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין שירותו בשירות קבע בצה"ל כמשמעותו בחוק".
להלן כמה פרטים אודות המנוח:
המנוח יליד 1966;
הוא התגייס לצה"ל ביום 19.7.1984; לאחר 4 שנים הוא השתחרר משירותו הצבאי;
בשנת 1993 הוא שב לשרת בצה"ל כנגד ובשנת 2000 יצא לקורס קצינים והמשיך בשירות ואף התקדם מקצועית לשמש כראש זירה בחיל המודיעין;
עובר להתאבדותו הוא היה נשוי ואב לשני ילדים;
ביום 22.4.09, למעלה מחודש לפני ההתאבדות, פנה המנוח לרופא היחידה ודיווח על מתח רב שהופיע אצלו עקב אם מאושפזת בשל סרטן חוזר ואירועים מוחיים;
חיילת ששירתה תחת פיקודו של המנוח דיווחה בעדותה למצ"ח שהמנוח פנה אליה בפנייה בעלת גוון רומנטי במהלך שירותה והיא דחתה זאת; בתחילת אפריל 2009 היא שוחחה עם המנוח וביקשה שיפסיק את כוונותיו הרומנטיות כלפיה ;
ביום 26.5.09 שוחח אל"מ גולן עם המנוח ואמר לו שלדעתו הוא ראוי לקידום לדרגת סא"ל אך לא יקבל זאת עקב פז"מ לא מספיק;
טענותיהם העיקריות של המערערים היו כדלהלן:
המשיב שגה כאשר דחה את התביעה וקבע שאין קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין שירותו בשירות הקבע בצה"ל;
לדעת המערערים, המשיב לא נתן משקל מספיק בהחלטתו למכתבים שהותיר אחריו המנוח.
לכן, איננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר רוזיצקי שמקיש מכך שההתאבדות הייתה מתוכננת ובלתי אימפולסיבית שזה פחות סביר שהמנוח הושפע מאירועים בצבא.
לאור כל האמור לעיל הערעור מתקבל .
הננו מחייבים את המשיב לשלם למערערים הוצאות ע"ס 10,000 ₪ .
