זכויות ממציאים שכירים

(1) הישתכרות או ריווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהיא, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי; (2) (א) הישתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו; (ב) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השמוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד; (3) (בוטלה); (4) דיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך ריווחי הון של חברה, ריבית, הפרישי הצמדה או דמי נכיון; (5) קיצבה, מלוג או אנונה; (6) דמי שכירות, תמלוגים, דמי מפתח, פרמיות ורווחים אחרים שמקורם באחוזת-בית או בקרקע או בבנין תעשייתי: בנה אדם אחוזת-בית והשכירה וקיבל בעד ההשכרה דמי מפתח או פרמיה ואחר ההשכרה מכר אותה אחוזת-בית לאחר, במישרין או בעקיפין, על פי הסכם שנעשה בשעת ההשכרה או לפני כן, יראו את הקונה כאילו קיבל הוא ביום הקניה דמי מפתח או פרמיה באותו סכום; נעשתה הקניה תוך שנה לאחר ההשכרה יראו זאת כראיה לכאורה שאמנם היה הסכם כאמור; (7) הישתכרות או ריווח שמקורם בכל נכס שאינו אחוזת-בית ולא קרקע ולא בנין תעשייתי; (8) הישתכרות או ריווח שמקורם בחקלאות, בעבודת אדמה, בייעור או בגידולי קרקע, לרבות שוויה של תוצרת המתקבלת בשל השמוש בהון, בנכס, בזרעים או בחיות- בית לצרכי מקורות ההכנסה האמורים בפיסקה זו, ולרבות חלק ברווחים המתקבלים מן השמוש כאמור; (9) תמורה המתקבלת בעד מכירת פטנט, מידגם או עיצוב על ידי הממציא, או בעד מכירת זכות יוצרים על ידי היוצר, אם הומצאה האמצאה או נוצרה היצירה שלא בתחום עסוקם הרגיל של הממציא או היוצר; (10) הישתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר.

"הכנסה" - סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו-3, בצרוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לענין פקודה זו; במסגרת תיקון 103 תוקן גם סעיף 371(ב) לחוק, הקובע הוראות מיוחדות לגבי הכנסות נוספות של עובד שכיר או עצמאי, שנצמחו מהמקורות הנוספים שקבועים בסעיף 2 לפקודה ואשר מחויבות אף הן בדמי ביטוח: "על אף האמור בסעיף קטן (א) ובהוראות שנקבעו לפיו, מבוטח שהוא עובד, עובד עצמאי או עובד ועובד עצמאי, שיש לו גם הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה אשר אינה הכנסה מעבודתו כעובד ואינה הכנסה מעבודתו כעובד עצמאי (בסעיף זה – הכנסה אחרת), ישלם דמי ביטוח גם בעד הכנסתו האחרת, בשיעור החל על הכנסה אחרת של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, וזאת אף אם הכנסתו האחרת פחותה ממחצית סך הכנסותיו." סעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "הכנסה פטורה מדמי ביטוח" קובע סוגי תגמולים ותשלומים אשר לא יחשבו כהכנסה לצורך תשלום דמי ביטוח.

...

לטעמנו, ניתן לקבוע, על סמך העובדות והטענות כפי שהובאו על ידי הצדדים בהליך כאן, כי אין מדובר בשיהוי המבטל הגבייה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעות נדחות.

בשים לב לשינוי בעמדת הנתבע, כמובא בהרחבה לעיל, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

עוד תאר כי החל מחודש 4/18 חיפש עבודה כשכיר, ולאחר שנואש ממציאת עבודה, החל לעבוד בחנות אצל האם בראשית חודש 10/18, חודש התאונה נושא הליך זה. לפי גרסת התובע, הוא הועסק כשכיר בחנות בכתובת רח' בן עמי 32 בעכו, וזאת בין התאריכים 1.10.18 ועד יום הפגיעה, ומאז הפגיעה לא שב לעבודתו.

מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי".

...

לחוקר מסרה האם שהתובע "היה עושה הכל, מוכר, מסדר ומארגן את הסחורה, שם זמזמים על הסחורה, הוא גם היה מתנהל מול הספקים ועושה הזמנות... הוא היה פותח את החנות, מסדר את הבובות ומוציא אותן החוצה, יושב בקופה ומתחיל את המכירות, במקביל אם היינו מקבלים סחורה הוא היה עושה את כל העבודה הפיזית עם הסחורה שזה אומר שם זמזמים על הסחורה, מסדר במחסן, מסדר על קולבים, מתי שהיה צורך להזמין סחורה הוא גם היה מתנהל מול הספקים." ובהמשך תארה את חלוקת התפקידים ביניהם באופן הבא: " הוא היה מנהל את החנות כל הזמן ועושה את מה שתיארתי לך לפני כן. אני היתי מוכרת בחנות, נוסעת לתל-אביב לקניית סחורה, עובדת מול רואה החשבון והבנקים, עושה את העבודה השוטפת, כל מה שהוא היה עושה גם אני הייתי עושה, היינו עובדים בשיתוף פעולה מלא." כשהתבקשה לתאר מה השוני בין התקופה במהלכה התובע עבד כשכיר לעומת התקופה בה תיפקד כבעלי החנות השיבה האם "הוא היה עושה כמעט את כל העבודה, הוא נתן מעצמו 100% אין לי מילים, בגלל שאבא שלו נכה הוא ידע שאני המפרנסת היחידה של הבית," וכשהתבקשה להסביר מדוע היא הבעלים של החנות הסבירה "הוא לא יכל היה להמשיך את העבודה בחנות בגלל החובות שלו והוא גם לא רצה לחזור לעבוד בחנות". גרסת האם בפני החוקר אינה תומכת במסקנה שמדובר ביחסי עבודה, המאופיינים בדרך כלל בפיקוח של המעסיק ובחלוקת תפקידים ברורה.

בהקשר זה איננו מקבלים את גרסתו של העד עומרי כהן שהעיד (סע' 11 לתצהירו) כי כמי שמפעיל עסק בצמוד לחנות ראה את התובע עובד תוך שהוא מקבל הוראה מהאם.

על יסוד האמור והמפורט לעיל, אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להוכיח שהאירוע אירע במסגרת יחסי עבודה בינו לבין האם, ולפיכך דין התביעה להידחות.

הנשיא סטיב אדלר האם היתקיימו יחסי עובד-מעביד בין אדם שביצע עבודות עבור משרד שמאים במשך למעלה מ-3.5 שנים לבין משרד השמאים של המשיבים? לפנינו עירעורו של מר שמשון מנשרוף (להלן – המערער) על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב#_ftn1, בו נדחתה תביעתו להכרה ביחסי עובד-מעביד בינו לבין מר חיים גלנצר ומר יעקב כהן (להלן – המשיבים) ולפסוק לזכותו, בתוקף מעמדו כעובד, שכר עבודה, פצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה והוצאות נסיעה.

אלא שבמה דברים אמורים? במתמחה שהותר לו לעשות עבודות פרטיות, מעבר לעבודות שביצע למאמן ואשר אכן עשה עבודות פרטיות כאלה בפועל; במתמחה שהעסיק עובדים; במתמחה שהוכח שניתנה לו הברירה להיות מועסק כעצמאי או שכיר, והוא בחר, משקולי רווחיות, באפשרות הראשונה; במתמחה ששכרו מעבודות שביצע למאמנו היה גבוה משל עובדים אחרים במשרד; במתמחה ששילם את הוצאות הנסיעות, הדלק והטלפון מכיסו, תוך הכרה שבהתנהגות בהעסקתו כעצמאי.

זו התפתחות הנובעת ממציאות תעסוקתית מתפתחת[4](#_ftn26).

...

אין לאפשר מצב בו לאחר שנים רבות של התקשרות בהן הועסק המערער כעצמאי ובהן נהנה מהיתרונות שמעמד זה מעניק לו כלפי הרשויות השונות, מתקבלת טענה כי המדובר ביחסי עובד-מעביד.

המערער ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

סוף דבר התוצאה היא, על דעת הנשיא, השופט רבינוביץ, השופט פליטמן ונציג העובדים שילון, וכנגד דעתו של נציג מעבידים הילב, שהיו יחסי עובד-מעביד בין המערער לבין המשיבים בתקופה הראשונה והשנייה, היינו, בתקופת הטרום התמחות ובתקופה ההתמחות.

לפיכך, לטענת המערער, יש לקבל את העירעור ולהכיר ביחסי עובד-מעביד שמהם נגזרות הזכות לשכר מינימום על-פי אחוזי המשרה שייקבעו (משרה מלאה או מחציתה), לפצויי פיטורין, לפדיון חופשה ולדמי הבראה.לטענת המשיבים, יש לאמץ את הכרעתו של בית הדין ולדחות את גירסתו של המערער, שמציג במסגרת העירעור פרטים שאינם תואמים את העובדות שנקבעו על ידי בית הדין קמא, בנגוד לכלל הנקוט כי ערכאת העירעור אינה מיתערבת במימצאי עובדה, אלא במקרים נדירים בלבד.

אלא שבמה דברים אמורים? במתמחה שהותר לו לעשות עבודות פרטיות, מעבר לעבודות שביצע למאמן ואשר אכן עשה עבודות פרטיות כאלה בפועל; במתמחה שהעסיק עובדים; במתמחה שהוכח שניתנה לו הברירה להיות מועסק כעצמאי או שכיר, והוא בחר, משקולי רווחיות, באפשרות הראשונה; במתמחה ששכרו מעבודות שביצע למאמנו היה גבוה משל עובדים אחרים במשרד; במתמחה ששילם את הוצאות הנסיעות, הדלק והטלפון מכיסו, תוך הכרה שבהתנהגות בהעסקתו כעצמאי.

זו התפתחות הנובעת ממציאות תעסוקתית מתפתחת4.

...

אין לאפשר מצב בו לאחר שנים רבות של התקשרות בהן הועסק המערער כעצמאי ובהן נהנה מהיתרונות שמעמד זה מעניק לו כלפי הרשויות השונות, מתקבלת טענה כי המדובר ביחסי עובד-מעביד.

המערער ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

סוף דבר התוצאה היא, על דעת הנשיא, השופט רבינוביץ, השופט פליטמן ונציג העובדים שילון, וכנגד דעתו של נציג מעבידים הילב, שהיו יחסי עובד-מעביד בין המערער לבין המשיבים בתקופה הראשונה והשנייה, היינו, בתקופת הטרום התמחות ובתקופה ההתמחות.

מתווה הדיון: זכות בקניין רוחני או זכות מדיני החיובים טענה מרכזית שהעלה הנתבע היא שהתובע הציג עצמו כממציא הפנסים וכבעל זכות פטנט בהם; עוד גרס כי משהוכח שאין בהצגה זו של הדברים כל ממש דין התובענה להדחות.

(ב) אמיר קיפר, מהנדס פיתוח שכיר באינטלימינד, התבקש על-ידי מעסיקתו לבצע עבור התובע והנתבע את העבודה שביטויה בפתוח הפן האלקטרוני של המוצר.

...

אני קובעת אפוא שטענות לנטישה וויתור בהן התגונן הנתבע אינן אלא עורבא פרח.

אני מקבלת אפוא את התובענה למתן חשבונות ומורה לנתבע להמציא לתובע את התעוד והפירוט שהתבקשו בסעיפים 24.1, 24.2 ו-24.4 לכתב-התביעה בתובענה העיקרית.

הנתבע ישלם לתובע את הוצאות ההיתדיינות בגין התביעה למתן חשבונות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.