פתיח
לפנינו תביעתה של גב' Liliana Iancovescu (להלן: התובעת), עובדת סיעוד זרה, נגד גב' זהבה בראונשטיין (להלן: זהבה), ובעלה - מר מרקו בראונשטיין (להלן: מרקו).
במסמך שצרפו הצדדים, הכתוב ברומנית ותורגם על ידי מתורגמנית בית-הדין, נכתב על ידי מרקו: "אני החתום מטה, בראונשטיין מרקו, בשם מישפחת בראונשטיין, בראונשטיין זהבה ואביב, מצהיר במכתב הזה כי מ-15.8.12 אנחנו משחררים מהתפקיד של מטפלת את ינקובסקו ליליאנה, שהיא בעלת פספורט מס' 14202407", ובסופו חתימה של מרקו והתאריך 14.8.12 [עמ' 21, ש' 15-12; המסמך - כתב התביעה, נספח א', נ/2, נספח י"ד, (להלן: מיסמך סיום ההעסקה)].
גמול עבור עבודה בשעות המנוחה השבועית
התובעת טוענת - כי בנגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אשר קובע מנוחה שבועית של 36 שעות ברציפות, היא קיבלה רק 12 שעות מנוחה שבועית, ולכן, היא זכאית לתשלום גמול עבודה במנוחה שבועית, בסך 99,960 ₪, לפי שיעור של 175% ערך שעה, כיוון שהעבודה במנוחה השבועית היא עבודה ב"שעות נוספות".
למעלה מן הצורך נוסיף, כי לאור פסק-הדין בדנג"ץ גלוטן - חוק שעות עבודה ומנוחה, אינו חל על עובדי סיעוד, ובכללם התובעת [דנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (במאגר ממוחשב, 18.3.13)].
...
לעומת זאת, מקובלת עלינו טענת הנתבעים, כי - התובעת היא שחבה כלפיהם בגין אי השלמת תקופת העבודה המוסכמת, ועל כן, הנתבעים רשאים לקזז זאת מהסכומים שמצאנו שמגיעים לה, בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה - כמפורט בהמשך.
לפיכך - התביעה ברכיב זה נדחית.
סיכום
אף שמצאנו כי בסיום יחסי העבודה עמדו לזכות התובעת אי אילו סכומים מכוח עבודתה אצל הנתבעים, עקב אי ביצוע הפרשות פנסיוניות על ידי הנתבעים, סכומים אלה מתקזזים מול סכומים גבוהים בהפרש ניכר, שהיה עליה לשלם לנתבעים, כך שבסופו של יום אין הנתבעים חבים לה דבר.