זכויות מורים בבית ספר במזרח ירושלים

המשיבה, בית ספר רנסנס במזרח ירושלים, (להלן: "המשיבה" או "בית הספר" לפי העניין), הנה מוסד חינוך מוכר שאינו רישמי.

אולם, מפסיקת בית הדין הארצי נלמד כי הזכות לקבל הודעה על הפסקת העבודה עד לסוף מאי היא זכות כללית החלה על כלל עובדי ההוראה[footnoteRef:5].

...

שוכנענו, ברמה הלכאורית, כי הפסקת עבודתה של המבקשת בהליך כה פגום רחוקים מלשקף התנהלות מוסרית חינוכית הראויה לשמש דוגמה על כל ההשלכות שעשויות להיות לכך על ציבור התלמידים, ציבור שאישיותו מתעצבת לא רק מתוכנית הלימודים, אלא גם ואולי לא פחות מכך גם מהתנהגותם של מקבלי החלטות במוסד.

סוף דבר לאור כל האמור, אנו מקבלים כאמור את הבקשה לסעדים זמניים במובן זה שאנו מבטלים את פיטוריה או השעייתה של המבקשת ומורים על השבתה לאלתר לעבודתה.

המשיבה תשלם למבקשת סך כולל של 6,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. המשיבה תגיש כתב הגנה תוך 30 יום.

רקע תמצית העובדות וטענות הצדדים המערערים בע"ע 60752-10-17 הועסקו על ידי העמותה המערערת בע"ע 13038-10-17 (להלן – העמותה), כעובדי הוראה בבית ספר אלמוכבר במזרח ירושלים (להלן – בית הספר), מוסד מוכר שאינו רישמי המתוקצב על ידי משרד החינוך, בתקופות שונות החל משנת 2006 ועד לסיום עבודתם בשנת 2011.

מרבית המסמכים הכלליים והפרטניים, ובהם הודעות על קביעת ותק וגמולים של משרד החינוך, מספר השעות ואחוזי המשרה בתקופת עבודתו, מיסמך של הנהלת בית הספר בשנת לימודים מסוימת המפרט את "מספר השעות" של כל מורה וכיוצא באלה מסמכים המבססים את חישוב הזכויות, לא צורפו לתצהיר סגן המנהלת.

...

לא בכדי נקבע אפוא בפסק דינו של בית הדין האזורי, בהיבט העובדתי, כי "הנתבעת שילמה בפועל לתובעים את מרבית הזכויות (הגם שלא בשיעור הנתבע) אשר לטענת התובעים מגיעים להם ואשר מקובל לשלם בחינוך המוכר שאינו רשמי" ומקובלת עלינו גם הקביעה המשפטית הנובעת מכך לפיה "הצדדים אימצו את ההוראות הנורמטיביות הספציפיות מהחינוך הרשמי, לתוך הסכמי העבודה, ותשלומן בחסר על ידי הנתבעת מהווה הפרה של הסכם העבודה בין הצדדים". הרכיבים שבמחלוקת לצד הקביעה על תחולתה של הלכת בוסי בנסיבות העניין, אין חולק כי "על פי לשון תקנה 3(א)(6) לתקנות [מוסדות מוכרים – ר.פ] זו חלה על 'משכורת'. מכאן כי הסעד מכוחה של חובת ההשוואה מצריך פרשנותו של רכיב זה ביחס לזכות נתבעת" (עניין בן ציון.

יחד עם זאת, מצאנו להתערב בקביעה כי הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין יהיו נגזרת של משכורות, באופן שהפיצוי לשבעה עובדים, אשר ותק העסקתם דומה במהותו ואשר נכרכו בהליך פיטורים אחד, יהיה שונה.

סוף דבר  הערעורים מתקבלים בחלקם, כך שפסק דינו של בית הדין האזורי יעמוד בעינו בכפוף לשלושת אלה: חלף החיוב בהפרשי שכר בפסק דינו של בית הדין האזורי, ייערך חישוב חדש של ההפרשים בהתאם ובכפוף לאמור בסעיף 38 של פסק דיננו לעיל.

נוכח תוצאת הערעור, אין צו להוצאות בערעור ואף לא מצאנו להתערב בהוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי.

] לפניי []בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) בחדל"ת 27562-01-21 מיום 19.4.2021 (להלן: ההחלטה), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת – חברה בע"מ אשר מפעילה בית ספר בכפר עקב במזרח ירושלים (להלן: בית הספר) – לביטול הליך חידלות הפרעון ולביטול מינוי הנאמן הזמני, עד להכרעה בעירעור.

הרקע לבקשה וההליך בבית המשפט המחוזי בינואר 2021, הגישה המשיבה 4, אשר עבדה כמורה בבית הספר, לבית המשפט המחוזי בקשת נושה למתן צו לפתיחת הליכים נגד המבקשת, בטענה שהמבקשת לא שילמה לה את זכויותיה ולא שילמה לה חוב פסוק כלפיה אשר נקבע בפסק דין סופי.

...

מסקנה זו בדבר סיכויי הערעור אף מתחזקת לנוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי התנהלות המבקשת מעלה חשש כבד כי המבקשת נקטה בדרך של תחבולה ובחוסר תום לב מובהק וכי המבקשת ניצלה את "חולשת" הנושים – מורות המבקשות לשמור על מקום עבודתן – לשם הגעה להסדרים מותנים וחסויים.

מקובלת עליי עמדת הממונה, לפיה בנסיבות אלו, בהן המבקשת מתנהלת בחוסר תום לב, לא משלמת משכורות לעובדיה, עולה מדו"חות הנאמן כי היא חדלת פירעון, ולתלמידי בית הספר יש מסגרות חינוכיות חלופיות – מאזן הנוחות מטה את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשת מתארת את הדברים "...עוד פעם אמרתי לה ממש אנחנו עבדנו ביחד ארבע שנים.... הלכתי אליה עוד פעם ואמרתי עבדנו ארבע שנים טוב ומצוין לא ידעתי למה היתהפכה איך ראיתי שהיא היתהפכה, היינו יושבות ביחד, שותות קפה ביחד... היא התחילה להשפיל אותי מול מורים, בכיתי בטירוף בחדר שלה, אמרה לי מה את חושבת ש אני אחת התלמידות בבית ספר, את רוצה עכשיו לשבת איתי ישיבה פסיכולוגית. תפסה את דבריה לא רצתה לשמוע אותי אמרתי תשבי שנדבר אך לא דיברה ולא הצליח "(עמ' 3 ש' 10-19)(דגש ש.ש.).

שמענו ממחמוד כי המכללה מפעילה ארבעה בתי ספר במזרח ירושלים כך שלמבקשת לא היה כל מושג באותה עת אם ולאן תועבר (עמ' 1 ש' 32-34, עמ' 2 ש' 1-2).

גב' אמיר העידה כי פנתה פעמים רבות עם המפקח לדעת היכן שובצה המבקשת אשר פנתה אליה ואשר לא ישנה על זכויותיה.

...

טענה זו נדחית.

סוף דבר המשיבה טענה כי מדובר במעשה עשוי עת שובצו שתי עובדות בית הספר הטכנולוגי בית חנינה לבנות.

לסיכום, הבקשה מתקבלת, ההעברה בטלה מעיקרה, לכאורה עד לסיום ההליך העיקרי לפיכך, תושב המבקשת לעבוד בתפקידה ובתנאי עבודתה בית הספר הטכנולוגי בית חנינה לבנות,זאת כפי שהיה בכל השנים החולפות ותוך שמנהלת בית הספר מאפשרת למבקשת למלא את תפקידה מקצועית ועושה את כל הנדרש לכך לטובת הבנות הלומדות ובית הספר עצמו.

הרקע העובדתי הנתבעת היא חברה לתועלת הציבור שמנהלת בית ספר במזרח ירושלים שבו הועסקה התובעת כמורה (להלן: "בית הספר").

עם זאת, כעניין שבדין, בית הדין סבור שהתובעת זכאית לפצויי פיטורים בנסיבות שבהן היא התבקשה לתת הסכמתה להפחתה משמעותית בהקף העסקתה.

...

התוצאה תביעת התובעת מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.20 עד לתשלום בפועל: הפרשי שכר בסך 32,496 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,000 ₪.