זכויות מגורים בישובים חקלאיים - החלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל

זוהי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1836/16 שניתן ביום 15.1.2018 על ידי המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים ע' פוגלמן ו-ד' מינץ (להלן: פסק הדין), במסגרתו נדחו שלוש עתירות וערעור אזרחי (בג"ץ 1836/18; בג"ץ 5414/16; ע"א 8352/16; בג"ץ 637/17) אשר עסקו כולם בסוגית תחולתה של החלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: המועצה) שכותרתה "קביעת הזכויות למגורים בחלקת המגורים בישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קבוץ או אגודה חקלאית שיתופית" (להלן: החלטה 979) על העיסקאות שפורטו בכל אחד מההליכים.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה וכן בפסק הדין, הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על קיומו של דיון נוסף במקרה דנן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כמו כן נדחית הבקשה להגשת ראיה חדשה אשר אין בה כדי לתמוך באיזה מן העילות המצדיקות דיון נוסף.

הועדה סברה, כי להחלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל בעיניין הזכויות בחלקות מגורים בקרקע חקלאית, אשר נדונה בבג"ץ פורום הערים, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על המישור התיכנוני, ברמת הישוב והאיזור.

...

בית המשפט מצא, כי: "המסקנה העולה מבג"ץ פורום הערים... לגבי המצב הקנייני והתכנוני במושבים היא שאפשרויות הפיתוח הפכו לנוקשות, מצומצמות ומוגבלות". על רקע זה פנה בית המשפט המחוזי לבחון את טענות המערערים.

לכשיושלם תכנון כולל למושב, או לכשתערך תכנית מאגדת כנ"ל, או אם יגיעו רשויות התכנון למסקנה כי חלף הזמן הסביר לדחיית תכניות נקודתיות בשל העדרם של אלה, תעמוד בתוקפה השאלה: האם יש להעתר לבקשתם של המערערים להקצאת יחידת דיור רביעית, בראיה של צדק חלוקתי? יש להידרש אפוא גם לגבולותיו של עקרון הצדק החלוקתי.

סיכומו של דבר: על המשיבים להביא לידי גמר ואישור של תכנון כולל למושב, או למצער תכנית מאגדת כנ"ל, בתוך זמן סביר, ככל שיתמידו בהתנגדותם לאישור התכנית מטעם זה של העדר תכנון כולל.

מבלי לגרוע מכלל זה – כאשר חל כשל בהליך אין מנוס, לעיתים, מלמצוא גם פתרונות "אד-הוק" (עיינו והשוו: בג"ץ 3136/58 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד נב(5), 705, 713 (1999), וזאת לצד הדוקטרינה של "המקרה הפרטי המיוחד", שחלה, במקרים המתאימים, אפילו מדובר בהנחיה כללית, או בתכנון כולל (עיינו והשוו: בג"ץ 2390/10 חליחל נ' שר הפנים (23.05.2010); עע"מ 9890/09 קאנון איקנה נוואה נ' משרד הפנים (11.07.2013); אסף רנצלר שימוש חורג במקרקעין, פרק ג' נורמות כלליות ובעיית המקרה המיוחד 109-55 (2009)).

[ החלטה 1101 – שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה בצד החלטה 979, שהסדירה את זכויות המגורים בחלקת המגורים ביישובים החקלאיים, קיבלה המועצה את החלטה 1101, הקובעת את התנאים לקיומה של תעסוקה לא חקלאית במושבים.

לדברי המדינה, הגדרת היום הקובע כמועד שבו נידונה החלטה 979 המקורית במועצת מקרקעי ישראל, נועדה למנוע תמריץ לקבוץ להגדלה מלאכותית של שטח חלקת המגורים וזכויות הבנייה על-ידי הוספת חברי קבוץ רק לצורך זה, ואין בה כדי לפגוע ביכולתו של הקבוץ לקלוט חברים חדשים ולשייך להם חלקת מגורים.

כפי שהוזכר, מהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל עולה, כי הנחלה הנה יחידה אחת שנועדה לאפשר לחקלאי מגורים ועבודה חקלאית נושאת רווח, ומכאן שגם לאחר מותו של החקלאי, לא ניתן לפצלהּ בין יורשיו (סעיף 9).

...

לאור זאת, סבורה אני כי בסוגיה זו יש להפוך את הצו על תנאי למוחלט, ולהיעתר לסעד החלופי המבוקש על-ידי העותרים, בדבר קביעת "היום הקובע" במועד אישורה של החלטה 979 החדשה, שחל ביום 27.3.2007.

אשר על-כן, יש, לדעתי, להיעתר לעתירה, אך במובן זה שיוענק להם הסעד החלופי שלו עתרו, בדבר קביעת היום הקובע במועד אישורה של החלטה 979 החדשה.

(ו) סוף דבר לפני כ- 100 שנה הגיע דור של חלוצים לאדמות הארץ על מנת לשוב ולהכות שורש ולהקים בית לאומי בארץ ישראל.

לפיכך, ולנוכח העובדה שהתכנית הייתה מצויה בשלב ההפקדה כדי לשנות את החלטת ההפקדה נדרשו טעמים כבדי משקל ונסיבות מיוחדות המצויות במקרה זה נוכח הקביעות בבג"צ פורום הערים העצמאיות, המאוחר כאמור להחלטת ההפקדה, אשר במסגרתו אושרה החלטה החלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל שביקשה כאמור לעגן את זכויות החקלאים בחלקת המגורים ביישוב חקלאי בפן הקנייני, בשילוב הוראותיה של תמ"א 35.

...

זאת ועוד, באיזון כולל בין האינטרס הציבורי, בפרט של יתר תושבי המושב לבין האינטרס הפרטי של העותרים, סבורני שבנסיבות החדשות שנוצרו, האינטרס הפרטי של העותרים נסוג מפני האינטרס הציבורי של שוויון וצדק חלוקתי, כמו גם העדיפות שיש לתת לתכנון כולל, מה גם שבענייננו העותרים לא הוכיחו ששינו מצבם לרעה מביטול התכנית שאושרה להפקדה ומלבד ציפייה שהתכנית תאושר לא ארע דבר, סבורני שבכל אלו יש כדי לשלול את טענתם בדבר פגיעה באינטרס ההסתמכות שלהם ושינוי מצבם לרעה וגם טענתם זו נידחת.

סוף דבר: העתירה נדחית.

העותרים ישלמו לכל אחד מהמשיבים 1 ו-2 את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ ולמשיב 3 הוצאות המשפט בסך של 5,000 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3682/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. קבוץ מרחביה 2. קבוץ בית השיטה 3. קבוץ מעין צבי 4. קבוץ רגבים 5. קבוץ פלמחים 6. קבוץ החותרים (בהסדר נושים) 7. קבוץ בית אורן 8. קבוץ הסוללים נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שר האוצר 3. יו"ר מועצת מקרקעי ישראל - שר התעשיה המסחר והתעסוקה 4. הוועדה לבחינת הזכויות בחלקת המגורים בישובים החקלאיים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ג בסיון התשס"ה (20.6.2005) בשם העותרים: עו"ד רון רוגין בשם המשיבים: עו"ד אורית קורן ][]פסק-דין

]השופטת ד' ביניש: העתירה מופנית כנגד חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, בה נקבע כי החלטה 979 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל, שעניינה "קביעת הזכויות בחלקת הבניה בנחלות בישובים חקלאיים של מושב עובדים, כפר שיתופי, קבוץ או אגודה חקלאית שיתופית", אינה יכולה לעמוד בשל ליקויים שנתקיימו בה (להלן: חוות הדעת).

...

בתשובתם לעתירה טענו המשיבים כי השלב הנוכחי הינו בגדר שלב ביניים בטרם יתקבלו ההחלטות ברשות המבצעת ולפיכך דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת.

בכפוף לאמור, דין העתירה להידחות; שכן בשלב זה, בטרם התגבשו המלצות הועדה ובטרם התקבלה החלטת מינהל מקרקעי ישראל, העתירה אכן מוקדמת.

אשר על כן, העתירה נדחית.