זכויות לפדיון ימי חופשה של בעל שליטה בתאגיד

לעניין זה, תדרש הכרעה בתביעת התובע לסעדים הנובעים מיחסי העבודה בין הצדדים – פדיון ימי חופשה, הפקדה בחסר לקרן הישתלמות, ובעניינים נוספים - חלק משכר חודש דצמבר 2016; סכום שלטענת התובע לא שולם לאחר הסכם פשרה בין הצדדים; פיצוי בגין עגמת נפש; והלנת שכר.

התובע לא היה עובד בנתבעת אלא בעלים של 24% ממניותיה, שותף מייסד, בעל שליטה ודירקטור.

בדב"ע לד/60-3 עיזבון בלה ורי המנוח נ' ליאורווי בע"מ פד"ע ו 10 (1974) היתייחס בית הדין הארצי לסוגיה: "לית מאן דפליג שהיחסים בין שניים – בין תאגיד לבין פרט – יכולים להתקיים במקביל בשני מישורים: יחסים העולים מחברות או ממעמד בתאגיד, ויחסים חוזיים שהם יחסי עובד-מעביד. כך יכול ויתקיימו יחסי עובד-מעביד בין פרט לבין חברה, במקביל להיות אותו פרט בעל מניות בחברה או "מנהל" בה. יחסים מקבילים מכגון אלה אינם הכלל, וקיומם מחייב אפשרות הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים.

בסיכומיה טענה הנתבעת שתחשיבו של מומחה התובע, אשר ביסס את זכותו לקרן הישתלמות, מבוסס על 7.5% מהשכר, כאשר לפי סעיף 32 לפקודת מס הכנסה הפקדה לקרן הישתלמות עבור בעל שליטה מוגבלת לשעור של 4.5% מהשכר.

...

במקרה דנן, מצאנו לנכון לתת ביטוי למורת רוחנו מהתנהלות הנתבעת ונציגה, מר חייקין, במסגרת ההליך, כפי שטען התובע, ובעיקר נוכח סיכול שחרור הכספים מהקופות במועד ללא כל סיבה הנראית לעין.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרש פיצויי פיטורים – 75,402 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה; בגין הלנת פיצויי פיטורים – 25,000 ₪; בגין הודעה מוקדמת – 36,000 ₪; בגין תגמולים – 109,685 ₪ (בהפחתת הסכום המופקד בקרן); בגין קרן השתלמות – 116,599 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה; סכום קיזוז שלא כדין בגין הנסיעה לארה"ב – 10,725 ₪ נטו (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש דצמבר 2016); סכום קיזוז שלא כדין בגין רכישת תכנת אופיס – 990 ₪ נטו (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש דצמבר 2016); פדיון ימי חופשה – 47,581 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש דצמבר 2016; תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין העדר שימוע; שכר עבור שליש חודש דצמבר 2016; הלנת שכר; קיזוז הוצאות רכב שלא כדין; תשלום לפי הסכם פשרה; ופיצוי בגין עגמת נפש – נדחות.

כאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת התובע בשיעור של 25,000 ₪.

באשר לטענת ההתיישנות טען התובע כי דינה להדחות מן הטעם שבהתאם לפסיקה התובע זכאי לפדיון חופשה בגין 3 השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה בנוסף, לזכאותו לימי חופשה בשנה השוטפת.

לטענת התובע, הנתבעים, ובמיוחד הנתבע 3, הם הבעלים של הנתבעת 1 והמחזיקים של מניותיה, בעלי השליטה בה ומנהליה בפועל.

לצד זאת, מדגישה הפסיקה במהלך השנים את כלל היסוד שבדיני החברות לפיו "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע (ארצי) נג/3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז, 345; פרשת זילברשטיין; פרשת עמותת קידום הספורט).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו, לא שוכנענו כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות, בהן יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים, ואף אין די בהפרות הנטענות על ידי התובע כדי להוות נסיבות מיוחדות בהן יש להורות על הרמת מסך.

בנסיבות אלה התביעה נגד הנתבעת 2 והנתבע 3 נדחית בזאת.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

הנתבע 2, מר רוני כהן, הנו בעל שליטה בחברה המחזיקה במניות הנתבעת (ב-8% ממניות החברה), ודירקטור בחברה, ומשמש מאז 18.12.2019 כמנכ"ל הנתבעת.

התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים, במסגרתה תבעו סעדים בגין תקופת עבודתם בנתבעת וסיומה, בסך 20,506,982 ₪ לפי הפרוט שלהלן: שכר עבודה והלנת שכר, תשלום זכויות סוציאליות ופנסיוניות, פצויי פיטורים והלנת פצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע ועגמת נפש.

טענות התובעים כלפי הנתבע 2 לקוחות מדיני תאגידים, כגון הפרת חוק החברות בהישתתפות בהחלטת דירקטוריון שאינן מוקנות לתובעים כעובדים שכירים בנתבעת.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים בבקשה ובתגובה, החלטנו לקבל את בקשתו של נתבע 2, ולסלק את התביעה נגדו על הסף.

לסיכום התביעה נגד הנתבע 2, מר רוני כהן, נמחקת על הסף.

ש: אתה הבעלים היחידי של החברה? ת: כן. (עמוד 52 שורות 17-25 לפרוטוקול) נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד (ראו: ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל אלון - חיים פלזן [פורסם בנבו] (8.5.2012)).

ודוק, גם ראיה זו בפני עצמה לא הייתה עומדת, שכן לא ברור מי כתב את הדברים, אלא שמקום בו הנתבעים לא העידו את גב' רחיל, שצוין כי היא זו שעורכת את ההמחאות ומוסרת אותן לעובדים (ראו עדות הנתבע עמוד 70 שורות 1-18 לפרוטוקול), הרי שאי העדת עדה שניתן להגדירה בעניינינו כעדת מפתח המצויה בשליטת הנתבעים, ניזקף לחובתם.

האם התובע זכאי לפדיון ימי חופשה? לטענת התובע, הוא לא ניצל ימי חופשה במשך כל תקופת העסקתו בשירות הנתבעים ואף לא קיבל תשלום עבור חופשה.

צא ולמד, כי ניצול חופשה כפי שפורט בתלושי השכר אינו טבעי, לא עולה בקנה אחד עם ניצול הגיוני של חופשה על ידי עובד, שכן מדובר בניצול זהה של ימי חופשה חלקיים במשך חודשים ארוכים.

הנתבעים מכחישים זכאותו של התובע לרכיב הנ"ל. דיון והכרעה סעיף 35ב1 לצוו ההרחבה קובע חובת הפקדה לקרן הישתלמות לעובד שהשלים 3 שנות העסקה ומתוך השכר הענפי - "בלי לגרוע מהאמור בסעיף 22 לעיל, עובד ועובד שיפוצים בעל ותק של 3 שנים בענף הבנייה בישראל, יהיה זכאי לקרן הישתלמות מיד עם השלמת 3 שנות ותק בענף, בשיעורים האלה, מתוך השכר התעריפי". ובענייננו – הואיל ולפי תלושי השכר לא ביצעה הנתבעת הפקדות לקרן ההשתלמות הרי שהתובע זכאי לחלף הפקדות אלו וזאת החל מחודש יוני 2017 שכן אין להחשיב במניין התקופה את החודשים בהם לא עבד בשירות הנתבעת.

...

בתאריך 22.03.21 התקיימה ישיבת ההוכחות, בתחילתה ניתנה לנתבעים הזדמנות להתייחס לבקשת התובע לענין צירוף הראיות ולאחר מכן, ניתנה ההחלטה הבאה: "טענות הנתבעים אשר לעיתוי הגשת ההודעות והתמלולים תהיינה רלוונטיות בכל הקשור למשקלן של הודעות אלו אך לא לעצם קבילותן ולכן בשים לב לטענות ב"כ התובע, הריני מאשרת את הגשת ההודעות שהוגשו לתיק ביום 28/1/21 וכן התמלילים שהוגשו ביום 31/1/21 וקובעת כי כל אלו יהוו חלק מן הראיות". כן הבהיר ב"כ התובע כי "אכן במסגרת הדיון המוקדם (עמ' 7) הודעתי שאני מבקש לתקן את מה שנרשם כרכיב השעות הנוספות ולהפחיתו מ- 134,000 ₪ ל- 28,980 ₪". בטרם התחלנו לשמוע את העדים עלה ספק אשר להגעתה של עדת הנתבעים, אך כדי לא לבזבז זמן החלטנו שנתחיל בשמיעת העדים שכן הגיעו ואז, שמענו, באמצעות הקלטה, את עדויות התובע והעד מטעמו ואת עדויות נתבע 2 ועד הנתבעים, כאשר לאחר סיום עדותו הודיע ב"כ הנתבעים כי אלו עדיו וכי הוא מותר על עדותה של גב' רחיל וביקש למשוך את תצהירה מהתיק.

דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר- התביעה כנגד הנתבע נדחית בעוד התביעה כנגד הנתבעת התקבלה בחלקה, בלבד, כשטענת הקיזוז שהעלתה האחרונה נדחתה.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, היות ויותר מ-2/3 מהתביעה נדחתה וכן נדחתה התביעה כנגד הנתבע כאשר מאידך נדחתה טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, החלטנו וזאת בשים לב להתנהלות הנתבעים שהובילה לעיכובים חוזרים ונשנים בבירור התביעה (כפי שהדברים פורטו בסעיף "מהלך הדיון"), וכן לקושי בירור התביעה, שכל צד יישא בהוצאותיו.

סך של 8,398 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

בתגובה שהוגשה ע"י המל"ל לערעור נטען, לראשונה, כי מכלול הנסיבות מצביעות על כי המערער שימש בעל שליטה בחברה ובהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), הוא אינו זכאי כלל לגימלה.

בעשותו כן, פקיד התביעות במל"ל אינו עוסק אך בבחינת מיסמכי תביעת החוב וראיות מינהליות שמוצגות לפניו, אלא עליו להכריע גם בנושאים בעלי אופי משפטי מובהק, כמו למשל: בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, אשר נבחנת בהתאם לדין ולמבחנים שנקבעו בפסיקה; או בשאלת היותו של העובד התובע בעל שליטה בתאגיד, שאף היא שאלה משפטית, אותה יש לבחון בהתאם לדין.

הנמקה ראויה של ההחלטה, בעיקר כזו הדוחה תביעת חוב או חלקים ממנה, הנה חיונית בעיקר נוכח מעמדו המעין-שפוטי של בעל התפקיד המכריע בתביעות חוב, והעובדה כי הוא משמש למעשה בתפקיד של מעין ערכאה דיונית הקובעת תשתית עובדתית.

...

כך לדבריה בעמ' 3 שו' 24: "אני סבורה שהקופה הציבורית לא צריכה לשאת בכל הכבוד בטעות של פקיד שנתן את ההחלטה". מעבר לכך, בפסק הדין המותב התייחס להיות המערער משקיע בחברה, בנוסף על היותו עובד וקבע: "על כן, אנו סבורים שקיימות שתי מערכות יחסים שונות ומקבילות בין הצדדים:

לגבי יתר רכיבי התביעה, אנו קובעים שהם אינם בסמכות של בית הדין לעבודה" (סעיף 6 לפסה"ד).

התוצאה לאור המפורט לעיל, אני מורה על קבלת הערעור ותשלום למערער ע"י המל"ל של הסכומים שנקבעו לעיל.