זכויות ירושה של ילדים מאומצים חוקיים

כבוד השופט טירקל שב והדגיש את ההבחנה בין הצורך בסטאטוס פורמאלי של צו אימוץ לצרכי ירושה, לבין מצב של "אימוץ בפועל" המקנה טובות הנאה סוציאליות: "בצד אימוץ כדין, היינו אימוץ על-פי הכללים שנקבעו בחוק אימוץ ילדים, קיים לפעמים אימוץ בפועל. אימוץ בפועל הוא מצב הדומה ליחסי אימוץ כדין, אולם לא ניתן צו פורמאלי על כך על ידי בית-המשפט. המחוקק לא נתן במפורש מעמד משפטי לאימוצים בפועל, כפי שעשה, למשל, בנוגע לאפוטרופוס בפועל. למרות זאת ייתכן שבנוגע למצבים מסויימים, יש לכלול אימוץ בפועל במסגרת אימוץ, במיוחד כשמדובר בהוראות חוק הבאות לתת זכויות סוציאליות לילד המאומץ". (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (כרך א', 164).

בהמשך פסק הדין הביא כבוד השופט טירקל את דבריו של המלומד פרופ' שיפמן:".... בטובות-הנאה, שמטרתן היא סוציאלית במהותה, והדגש שבהן הוא על התלות הממשית בין אדם לבין משפחתו, יקיף המושג 'ילד' גם ילד שלא אומץ באורח פורמאלי. הרחבה זו תופסת זכויות, כגון מזונות מן העיזבון ודיירות בדירת המגורים, זכויות המכוונות לספק צרכי-מינימום של הילד. מה שאין כן לגבי זכות הירושה עצמה שיסודה אינו בהכרח סוצאלי". (פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל (כרך ב', תשמ"ט), עמ' 94.

...

עם זאת, אני סבורה כי בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה כפי שהוכח בפניי, הגורם היחיד המטפל ודואג לכל צרכי התובע 1 הוא סבו התובע 2.

בית המשפט פסק כדלקמן: "(ב)טוען המבקש כי פסקי דינם של בתי המשפט קמא בעניין שלפנינו סותרים במישור העקרוני את פסק דינו של בית משפט זה בעניין יהוד, שבו נקבע כי הדין הישראלי אינו מכיר בקונסטרוקציה של "אימוץ בפועל" כמקנה זכויות לילד "המאומץ" כלפי "המאמץ בפועל". אין בידי לקבל טענה זו. עיון בפסק הדין בעניין יהוד מעלה כי המבקש לא דק פורתא בקביעתו של בית משפט זה שם. בעניין יהוד אכן נקבע שלא די ב"אימוץ בפועל" על מנת להקנות לילד "המאומץ" זכויות ירושה כלפי ה"מאמץ בפועל" מכיוון שמדובר ביצירת מעמד (סטאטוס) כלפי כולי עלמא.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

חוקים מסויימים קובעים במפורש את קיומה של הסמכות הבינלאומית בישראל, אומגדירים את גבולותיה – ראו לדוגמא –חוקה הירושה התשכ"ה 1965; חוק אימוץ ילדים התשמ"א 1981; חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962; חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג 1953 ; חוק שיפוט בענין התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית) התשכ"ט 1969.

אמנת ברן והסכם TRIPS - אמנת ברן שהנה אמנה להגנת זכויות יוצרים אומצה על ידי ישראל בצו זכויות יוצרים (אמנת ברן) תשי"ג 1953.

...

לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן.

לסיכום 5.1 הבקשה למחיקת סעיפים מכתב התביעה- נדחית.

וביתר פירוט, סעיף 10 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 , קובע כי יורשים על פי דין הם מי שהיו במות המוריש, בן זוגו וילדיו.

החוק מתייחס גם לילד שאומץ וגם למי שנולד 300 יום לאחר הפטירה, כלומר – מי שהיה 11 שי המנוח ואין בלתם.

לא מדובר ברצון כן ואמיתי של הנתבע לברר מיהו אביו מולידו, אלא אך בניסיון לזכות בזכויות ירושה של אדם שהנתבע אולי סבור שהוא אביו.

...

לסיכום, לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי טענות הנתבע נטענו אך כדי לעכב קבלת צו הירושה שהתובעים זכאים לקבל, כבר כמעט 24 חודשים.

סוף דבר, אני קובעת כי אין לנתבע מעמד להגיש התנגדות לבקשת התובעים, ילדי המנוח, ר' א' ז"ל, לקבל צו ירושה.

לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות.

במכתבן של פקידת סעד לחוק האימוץ, הגב' א.ר (להלן: הגב' ר'), ומרכזת השירות למען הילד במחוז תל אביב, הגב' ח.ב.א (להלן: הגב' ב.א), מיום 22.8.2006 (מוצג 43 למוצגי האם המאמצת), נכתבו הדברים הבאים: מספר ימים לאחר שהושבה התובעת לבית האם המאמצת, ביום 27.7.2006 , יצרה עמן קשר גב' נ.ט, סגנית מנהלת השרות למען הילדה והמפקחת על אימוץ בין-ארצי (להלן: הגב' ט').

עוד נטען, שיש לפצות את התובעת בגין "פגיעה בזכויות ירושה", שעה שהתובעת איבדה את זכותה לרשת את האם המאמצת.

דין, תוך הבטחת טובת הילד וכיבוד זכויותיו היסודיות, לרבות אלה המוכרות במשפט הבנלאומי; העמותה המוכרת תשא בחובת נאמנות גם כלפי מי שפנה אליה בבקשה לאמץ ילד או כלפי מי שכבר אימץ ילד באמצעותה, כל עוד לא יפגע הדבר בחובת הנאמנות כלפי הילד".

האם המאמצת הצהירה, שבאותו מקום ראתה לראשונה דו"ח רפואי של הילדה (מוצג 14 למוצגי האם המאמצת), בו נכתב שלתובעת "עיכוב בהתפתחות פסיכוורבלית, תיסמונת תשישות נוירוטית". האם המאמצת הצהירה, שאמרה לנציגת העמותה (איריס), שהיא "לא רוצה את הילדה", אך האחרונה 17 הפעילה עליה "לחץ בלי הפסקה והסבירה שהילדה בריאה והכל בסדר" (סעיף לתצהיר).

...

₪ אני מחייב את הנתבעים 2-5 לשלם לתובעת סך של 793,389 99.3 .

₪ אני מחייב את הנתבעים 2-5 לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 180,000 99.4 .

אני מחייב את הנתבעת 5 לשלם לנתבעת 1 שכר טרחת עורך דין במסגרת הודעה לצד ג' בסך .

בע"א 227/79, פרידה פרופר ואח' נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד לה(2) 561, עמ' 562-563 טען השופט ח' כהן כדלקמן: "כבר נזדמן לבית-משפט זה לפסוק, שזכות הירושה של ילד, שאומץ אל מחוץ למשפחתו הטבעית, על-פי סעיף 16 (ג) לחוק הירושה, עדיפה על ניתוק יחסיו עם קרוביו הטבעים, האמור בסעיף 13 לחוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960 (ע"א 1) 410 /76)).

...

בית משפט השלום קיבל טענה זו, ולא נעתר לבקשת המערערת ליתן פסק דין כנגד האחות, לאחר שקבע כי הסמכות אכן נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

בדיוניה הגיעה הועדה למסקנה כי אין הצדקה לאבחנה שעושה החוק היום בין ילד מאומץ לילד טבעי, באשר היא מובילה לתוצאות לא רצויות, ועל כן מוצע לבטלה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לו דעתי תיתקבל, אני מציעה לחברי להרכב לדחות את ערעור המשיבות, לקבל את ערעור המערערת כנגד המשיבה 1בלבד ולקבוע שהמשיבה 1חייבת למערערת את הסכום במלואו, בסך של 338,046 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/2/1998 ועד לתשלום המלא בפועל.