זכויות ירושה של אם מרכוש אב שנפטר

מכתבי הטענות וכפי שניתן להבין מהחומר בתיק תמ"ש 35432-02-14, שלעובדותיו נחשפו המבקשים רק לאחרונה עת ניתנה להם במסגרת החלטה שיפוטית, אפשרות לעיין בתיק, עולה כי בשל נסיבות של מצב רפואי, שלא אפרטן מפאת צינעת הפרט ומפאת העובדה כי התיק דנא אינו חסוי, חתמו האחים לבקשת אימם, על מיסמכי העברת הזכויות ברכוש שקיבלו בירושה כאמור, לנתבעת, אחותם, וזאת כדי להגן על זכויותיהם מחשש שמי מהם יעביר את הרכוש לצד ג' כלשהוא, חשש שהיה ריאלי ויכול היה להיתממש בשל המצב הרפואי כאמור.

לאחר מות האב ניסו המבקשים לברר "מה עלה בגורל רכושו של אביהם" והתברר להם שדודם, מיכאל, היורש הנוסף של מחצית רכוש אוה גרינבוים ז"ל, החתום בדיוק כמו אביהם על מסמכים שונים שאת מהותם לא הבינו, הגיש תביעה נגד הנתבעת, אחותם, שהתגוררה כל השנים בחו"ל, ושם הוא מרכז חייה, ובה טענות קשות נגד היתנהלותה לרבות "העברה (נטילה) בלתי לגיטימית של הזכויות מידיו של האב ומידיו של מיכאל בעצמו, בדירה ברמברנדט, ותוך שהיתה מודעת היטב למצבם הנפשי והפיזי הלקוי של אחיה, ולהתמכרויותיהם, ותוך ניצול פסול זה" (סעיף 37 לכתב התביעה).

...

לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה, שמעתי את השלמת הטיעון בדיון, התרשמתי מהמבקשים וכן נתתי דעתי לסיכום טענות הצדדים – ראיתי ליתן צו מניעה כמבוקש במעמד הדיון זאת לאחר שהשתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת מתן הצו וכי אי היעתרות לבקשה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך למבקשים מאחר שמדובר בזכויות במקרקעין; כן נתתי דעתי לשיקולים הנשקלים בבקשות למתן סעדים זמניים ולכך שככל שגובר משקלו של אחד מהשיקולים כך פוחת בהתאמה משקלו של השיקול האחר, ובענייננו שוכנעתי כאמור, כי בנסיבות גובר באופן מובהק משקלו של החשש לביצוע עסקה במקרקעין, דבר שעלול לגרום לנזק בלתי הפיך למבקשים, ועל כן נעתרתי לבקשה.

כך למשל ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ (2010),אומר בית המשפט העליון בהתייחסו לקריטריונים למתן הסעד הזמני: "השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם: קיומה לכאורה של עילת תביעה- בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); מאזן הנוחות - "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"- כלשון תקנה 362(ב)(1).

אומר עוד כי ממילא נעשית הבדיקה לגבי קיום התנאי באורח לכאורי בלבד, ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר(2001) וכפי שכבר ציינתי, שוכנעתי כי למבקשים ראיות לכאוריות התומכות בקיומה של עילת תביעה ברמה המצדיקה מתן סעד זמני בטרם בירור התובענה לגופה ושמיעת עדויות וראיות, זאת לנוכח המסמכים שהוצגו.

בענייננו מאחר שמדובר בעסקת מקרקעין ברור כי אין לאפשר עריכת דיספוזיציה בטרם יתבררו זכויות אביהם של המבקשים במחצית הדירה, שבעתיים כך כשעולה מהבקשה לקבלת נסח רישום כי 'הנסח מוקפא' וכי 'מתבצעת בו פעולה' - מכאן שהחשש שמא תתבצע עסקה וזכויות צד ג' אחר יירשמו בלשכת הרישום – הוא חשש ממשי ומיידי.

ב-30.6.16 ניתן צו ירושה, על פיו החייבים הסתלקו מחלקם בעזבון לטובת המשיבה, אמם ואישתו של המנוח.

אינני מקבל את טענת המשיבים, מהנימוקים הבאים: סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי: "במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו". עם מות המנוח, עבר עזבונו ליורשיו, ובין היתר, חלקם של החייבים בעזבון עבר לידיהם והפך להיות נכס מנכסיהם.

על פי ההלכה, מאחר שהחייבים הסתלקו מחלקם בעזבון ומתעוררת טענה של הנושה והנאמנת שזכויותיהם נפגעו, יש לבחון את ההסתלקות על פי הדין המהותי הרלוואנטי: "... סעיף זה (סעיף 6 לחוק הירושה, ע.כ.) אינו קובע באילו נסיבות, אם בכלל, תיחשב ההסתלקות מבחינת הדין הסובסטאנטיבי כפגיעה בלתי צודקת בזכויותיהם של צדדים שלישיים כלפי היורש. בשלב שני, בהתקיים נסיבות המעלות חשד לפגיעה בזכויות צדדים סמוכים, ייבחן מעמדו של היורש שבחר לנטוש את ירושתו במסגרת הדינים הכלליים הרלוונטיים קרי דיני פשיטת הרגל אם הוכרז החייב פושט-רגל, דיני החוזים, דיני הבטוחות, ואף, במקרים מיוחדים, לפי הלכות השתוף בין בני-זוג כפי שנתגבשו בבית-משפט זה" (הדגשה לא במקור, ע.כ).

לחייב בפשיטת רגל שמורות זכויותיו על פי חוק הירושה, אולם זכותו להעניק רכוש אותו ירש, כמו זכותו להעניק נכס אחר מנכסיו או לעשות בו עיסקאות, כפופה להוראות הפקודה.

תוצאה הסתלקות החייבים מעזבון אביהם המנוח, לטובת אמם, בטלה כלפי הנאמנת.

...

דיון אני סבור שבמקרה זה יש להורות על ביטול הענקה ולהורות כי הסתלקות החייבים מעיזבון אביהם המנוח בטלה כלפי הנאמנת, מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

האם סעיף 96 לפקודה חל על הסתלקות מעיזבון לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור שהסתלקות חייב מחלקו בעיזבון, היא "הענקה" שיש לבחון בהתאם להוראות 96 לפקודה, מהנימוקים שלהלן.

אינני מקבל את טענת המשיבים, מהנימוקים הבאים: סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". עם מות המנוח, עבר עיזבונו ליורשיו, ובין היתר, חלקם של החייבים בעיזבון עבר לידיהם והפך להיות נכס מנכסיהם.

מאחר שהחייבים העניקו נכסים בטרם חלוף שנתיים מהמועד בו נעשו פושטי רגל, אני קובע כי הענקה שביצעו החייבים, בצורה של הסתלקות מעיזבון אביהם המנוח, בטלה כלפי הנאמנת.

בפסק הדין, שניתן בהליך הביטול נקבע, שההסתלקות נחתמה שעה שהתובע סבר בתום לב, שהנתבעת מסתלקת אף היא לטובת האם, ושניהם ירשו את האם לאחר אריכות ימיה ושנותיה.

..אין בית המשפט קובע בהליך הנידון את הקף נכסיו של הנפטר ואת פירוטם, כשם שאינו קובע את חלקו של יורש בנכס מסוים (עא 12/83 לוי עמרם נ' דוד 18 , 559 .

בכלל זה, בין השאר, הזכות לעתור למתן צו ירושה אינו נחלתו הבלעדית של יורש פלוני (ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, להלן: שילה, עמ' 30 ).

לטענת הנתבעת, התאפשר לתובע לנהל חברה של האב לאחר פטירתו, ולעשות ברכוש האב כבתוך שלו, לאור ידיעת האם והנתבעת כאחד, שהוא הסתלק מעזבון האב.

...

הנה כי כן, דין טענת הנתבעת, לפיה ההסתלקות השתכללה שלא על דרך הגשת הודעת הסתלקות כדין, להידחות.

סופו של דבר מן המקובץ עולה, שגם אילו הוכיחה הנתבעת את כל הנטען בהתנגדות, לא היה בכך כדי להקים עילה לדחיית בקשת התובע למתן צו ירושה אחר האב.

אשר על כן, ההתנגדות נדחית.

דיון והכרעה אי צירוף צדדים רלוואנטיים על פי כתב התביעה ועל פי תצהירו של התובע התובעים הם בעלי הזכויות בקרקע נשוא התביעה מכח ירושת אביו של התובע נחלה קיסיה אשר רכש את המקרקעין בשנת 1967 מהמנוח סאבא אלקחאט הרשום בספרי מס רכוש כבעלי החלקה (ר' סעיף 3 לעמ' 3 לתצהיר).

התובע העיד בחקירתו כי הם ארבעה בנים ושלוש אחיות (עמ' 12, ש' 20-19), כי אביו נפטר בשנת 2010 וכי אמו נפטרה לאחר מכן (עמ' 12, ש' 33-32; עמ' 13, 14-11).

כשנשאל אם בצו הירושה כתוב מה כל אחד מהאחים מקבל או שכולם מקבלים את הרכוש של האב שנפטר השיב "צו הירושה שהוצאנו אותו וסיכמנו עליו עם אחים שלי, כל אחד קיבל את החלק שלו. לא כתוב כל אחד את החלק שלו. הגענו להסכמה. אבי ז"ל חילק את שתיים שלוש. כל אחד את הירושה שלו" (ר' עמ' 12, ש' 32 – 13, ש' 18).

מעדות התובע עצמו עולה איפוא כי לאביו היו יורשים נוספים, כי בצו הירושה עצמו (שלא צורף) לא נקבע כי הוא היורש של הקרקע אלא כך הוסכם בין האחים, הסכמה שככל שבכתב אף היא לא צורפה.

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר הזכויות, ניתן צו בהתאם.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין התביעה והתביעה שכנגד בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת הוצאות האגרה ששולמה בתביעה שכנגד כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם.

נתבע 1 בסיכומיו חזר על טענותיו והדגיש כי התובע נותר חב בהחזר ההלוואה, הופלה לטובה בצוואת האב המנוח וכי האֵם המנוחה בעלת מחצית מהזכויות שהיו רשומות על שם האב המנוח מכוח הִלכת שתוף ועל כן חלקו של כל אחד מהבנים הוא 1/8 מעִזבון האב המנוח והוא קיבל כספים ביתר, בכסף או בחלקו מתמורת המקרקעין שנמכרו לאחר פטירת האב המנוח.

נטען כי אין מחלוקת כי האֵם המנוחה הייתה זכאית למחצית מהרכוש שנצבר על שם האב המנוח מכוח הִלכת השתוף ועל כן, יתרת העִזבון התחלקה על פי צוואת האב המנוח, כך שחלקו של כל בן בעִזבון הוא בשיעור 1/8 והתובע קיבל למעלה מכך.

בנימוקים שם נִמנו, בין היתר, הנימוק כי הזכות היא קודם כל לבן-זוג עצמו ובידו הבחירה אם לממשן ואם לאו ואין להעביר את זכות הבחירה ליורשיו לאחר שבחר לא לממשה; הקושי להוכיח את התנאים המקימים את חזקת השתוף לאחר ששני בני הזוג הלכו לעולמם; העידר אפשרות לעצור את הטענה גם הלאה, היְינו לילדים, לנכדים, לנינים ואין לדבר סוף; וגם כללי ההתיישנות יחד עם האנטרס הצבורי שבית משפט ידון בבעיות הווה, היותה של הִלכת השתוף פרי הלכה פסוקה, ועוד.

עו"ד ג'ריס: טוב, אז נתת לו 30,000? העד, מר ר', ס.: כן. ש: מה-60? ולמה, באיזה זכות אתה עושה את זה? זה כבר, זה כבר אימא נפטרה.

...

אשר לשאלת הבעלות במחצית הרכוש, משדחיתי טענת הנתבעים להחלת הִלכת השיתוף, הרי שהאֵם המנוחה לא הייתה בעלים של מחצית הרכוש הנ"ל. זאת ועוד, מקובלת עלי בהקשר זה טענת התובע כי מעת שהעביר על שם האב המנוח את המקרקעין שנרכשו בכספי אותה הלוואה, כפי פסה"ד שניתן בארה"ב, הרי שיש לראותו כמי שפרע את ההלוואה (וזאת מבלי להידרש לשאלת ההתיישנות), בהינתן שההלוואה ניתנה בשנות ה-90 ולא נטען מועד השבתה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בתמ"ש 66680-09-16 כלפי נתבע 1 ודוחה את התביעה בתמ"ש 47895-06-18.

אשר להוצאות, מקובלת עלי טענת התובע בסיכומיו כי התנהלות הנתבעים האריכה את ההליך, גרמה לכך שהתקיימו מספר רב של קדמי משפט וכי לא נחשפו על ידם מסמכים או לא היה שיתוף פעולה מצידם בעיון במסמכים שנדרשו.