בית המשפט המחוזי קבע (מפי כב' השופטת גאולה לוין) כי –
"והיה על המשיב 4 להוכיח כי נתמלאו היסודות שהתוו בהלכה הפסוקה כתנאי לזכאות ידוע בציבור לפיצויים כתלוי, קרי, תלות בפועל. היה עליו להוכיח כי מעבר לחיים תחת קורת גג אחת, ניהלו בני הזוג חיי שתוף כלכלי וקשרו את גורלם הכלכלי זה לזו. לא די בתלות עתידית, אלא נידרשת תלות הלכה למעשה, אותה קטע מעשה הנזיקין" (עמ' 9 לפסק הדין, שורות 11-15).
עצם הגדרת הצדדים כידועים בציבור משליך על זכויות וחובות של הצדדים, כך למשל הוא מחיל את הילכת השתוף בנכסים, הוא מקנה זכויות פנסיוניות, מכיר בחובת תשלום מזונות, מקנה זכויות ירושה ועוד (והכל כמפורט בעמ' 9 לפסק הדין של כב' השופטת וילנר, פסקה 26).
ובפקודה עצמה (סעיפים 18, 41ב(2), 78, 79 ו- 83(ב)) נעשה שימוש במונח "בן זוגו";
ישנן הוראות חוק העושות שימוש במונח "ידועים בציבור", כך נעשה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 שקובע כי:-
""אישתו" – לרבות הידועה בציבור כאישתו והיא גרה עמו"
כך נעשה בחוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט – 1959, שקבע בסעיף 1 כי הגדרת "בן מישפחה של נכה" כוללת:-
"אישה, ובכלל זה אישה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאישתו"
חוק הסיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב – 1992 קובע כי הורה עצמאי הוא תושב ישראל, שבחזקתו ילד, ומתקיים בא אחד מהתנאים הנקובים בחוק, כולל:-
"הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו".
כפי שהבהיר כב' השופט אלון, בבג"צ 673/89 שולמית משולם נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מה(5)594 (1991) המחוקק במפורש נימנע משימוש במונח "ידועים בציבור" בחוק הירושה שכן לא רצה להפוך זאת ל"מעמד איש" כדון נשואה, רווקה או אלמנה.
בע"א 11902/04 מרים חסין ואח' נ' כלל חברה לביטוח (2007) (להלן:- "עניין חסין") הבהיר כב' השופט ריבלין כי:-
"אין ספק כי הניסיון להגדיר ולסווג מערכות יחסים, על בסיס מודדים כאלה ואחרים, עלול לחטוא למורכבות הדברים. הגוונים הם רבים – איש איש ודרכו, אשה אשה ודרכה, ולכל בני-זוג הדרך המיוחדת להם. לא בכדי הושם הדגש על האופן שבו תופסים בני-הזוג, באופן סובייקטיבי, את מערכת היחסים ביניהם" (שם, עמ' 3)
וכי:-
"שתוף קינייני בנכסים אינו הכרחי על-מנת שבני זוג יחשבו כידועים בציבור" (שם, עמ'4).
בע"א 235/72 פסיה בירנבאום נ' עיזבון המנוח יעקב לוין ז"ל ואח' (פד"י כז(1) 645 (1973) נקבע כי קיום יחסי אישיות אינו תנאי בלעדי ונידרש, וכי יתכנו מצבים, בהם מקיימים הצדדים חיי אישות ועדיין אין מדובר ב"ידועים בציבור" שכן:-
"חיי מישפחה אינם מתמצים ביחסי-מין, והמחוקק לא השתמש בחוק במונח "חיי אישות" או במונח אחר דומה, לשם ציון הקשר בין בני-זוג המזכה בחלק מן הירושה, אלא השתמש במונח - "חיי מישפחה במשק בית משותף" דווקא" (שם, 648)
בהתאם לכללים, ומתוך הבנה כי מדובר בזוג שלא היה נשוי לאחר והיה מנוע חיתון במדינת ישראל, ועל רקע הקביעה בעיניין ס.ג. ולפיה מידת ההוכחה שתדרש במקרים כגון זה הנה קלה, בחנתי בשנית את הראיות ואת הקשר, קראתי את טיעוני הצדדים, ואני קובע כי בעת התאונה ראו עצמם התובע והמנוחה כמי שהנם בני זוג וכמי שמוכנים להחיל אל עצמם את המשטר הזוגי/משפטי החל על בני זוג נשואים ועל כן הם היו "ידועים בציבור".
בתחילת הקשר, בשנת 2015, כפי שהעיד התובע, הוא היה סטודנט ואילו המנוחה כבר סיימה את לימודי הרוקחות (ראו תעודת סיום הלימודים מיום 11.11.14).
...
הואיל ולאחר פסק הדין שולמו הכספים, עוכב הביצוע ולאחר מכן הוחזרו כספים, וכן שולמו כספים נוספים להורים הנני קובע כדלקמן:-
על הנתבעת לשלם לתובע, בחזרה, את מלוא הכספים שהוחזרו על ידו בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בהתאם לפסיקתא מיום 12.7.21;
הואיל וההורים השאירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, הנני קובע כי יתרת התשלום ששולמה על ידי הנתבעת להורים (כולל שכ"ט עו"ד), בהתאם לפסיקתא שנחתמה בבית המשפט המחוזי, תקוזז מהתשלום אותו נדרשת הנתבעת להחזיר לתובע, וכי היא תשולם ישירות על ידי ההורים לתובע (וככל שלא תשולם, יוכל התובע לנקוט בהליכי גביה בלשכת ההוצאה לפועל למול ההורים).
יתרת הסכום שאותו תשלם הנתבעת לתובע (הסכום שהוחזר על ידי התובע בקיזוז הסכומים ששולמו להורים בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי) תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו החזרו הכספים.
בשים לב לתוצאה הסופית, למשך ניהול ההליכים, ולאור טענות הצדדים כפי שהובאו לפני, הנני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בגין פסק דין משלים זה בשיעור 25,000 ₪ בצירוף מע"מ (וזאת מעבר לשכר הטרחה והוצאות שנפסקו בפסק הדין הראשון).
