זכויות יוצרים של אדריכל במשפט האמריקאי

(בית המשפט) האם זה נראה לך לא רלוואנטי? אח"כ כדי להבין לעומק קראתי את חוק זכויות יוצרים והבנתי שבמקרה של עבודת אדריכלות בוחנים גם את היחס בין התוצאה לבין הכורח שבשינויים.

ר' נספח 4 לתצהיר הנתבע: "בהמשך לשיחתנו בנושא הליקויים בבצוע המדריגות ביחידה 2, אותה רכשתם מאת היזמים מר לרנר ומר ארליך, ובעקבות בקשתכם את עזרתי בתיקון המצב, הריני להגיש את הצעת המחיר להוצאת תוכניות הריסה ובנייה מחדש של כל המדריגות או חלקן: עבור ביצוע העבודה: 1,500 – אלף וחמש מאות דולר אמריקאי לא כולל מע"מ". יוער כי התובע ציין במכתבו כי פיתרון הירידה למרתף שהוא מציע "יפגע מאוד בחלל המרתף". התובע הסתיר בתצהירו את העובדה שהנתבע פנה אליו ובקש ממנו לבצע את התיכנון.

ר' ה"פ (מחוזי ת"א) 1380/95 אלי עטיה נ' עירית תל אביב יפו, 01.10.95, כבוד השופט א' גורן: "עם זאת, את הרצון להגן על זכותו המוסרית של היוצר יש לאזן עם האנטרס הצבורי: להבדיל מרוב יצירות האמנות האחרות, ליצירת האמנות האדריכלית יש גם תפקיד פונקציונאלי: אנשים חיים בתוך יצירות האמנות הללו. ובמובן זה, יצירתו של האמן-האדריכל מופקעת מידיו במובן הרבה יותר אמיתי ופיסי. לכן, יש להקפיד על כך שלאדריכל המעוניין למנוע ממשפחה הגרה בבנין שהוא עצמה תיכנן מלבנות מרפסת לא יהיה כוח חסר-גבולות לעשות זאת; יש להקפיד על כך שאדריכל שעובד בשביל חברה קבלנית לא יוכל למנוע ממנה להשתמש בשרטוטיו אם וכאשר יחליט שאינו מעונין עוד לעבוד איתה; יש להקפיד על כך שאדריכל שעובד עם רשות מקומית לא יאפשר לה להכניס שיקולים לא-ארכיטקטונים או יצירתיים למערכת השיקולים שהיא שוקלת. עם זאת, כאמור, אין לגרום להיפך הגמור תוך מניעת שיקול דעת מבית המשפט, ואין לקבוע באופן גורף כי אין לתת צו מניעה באם החלה הבניה, ולמרות הפגיעה בזכותו המוסרית של האדריכל". ר' גם פסק הדין בת"א (חיפה) 977/86 פרופ' טאו נ' הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל בע"מ, פ"מ תשנ"ב 3, 89, כבוד השופטת שטרסברג-כהן, אשר ממחיש את ניגוד האינטרסים הקיים בין האדריכל לבין בעל הנכס: "כאן ניצבים לפנינו אינטרסים שונים הראויים לאיזון ולהגנה. מצד אחד, האנטרס האישי של המזמין, בעל "הבניין", הרשאי לצפות לכך שיוכל לעשות בו ככל שימלאנו לבו: להתאימו לצרכיו ולטעמו המשתנים עם חלוף העתים, ללא צורך להיזדקק לאותו אדריכל ובלא להיות כבול בתפיסה שהולידה את היצירה המקורית.

...

סוף דבר השינויים בבית הנתבע נדרשו בשל ליקויים בתכנון של התובע עצמו ולצורך תיקון הליקויים.

אשר על האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות המשפט ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000₪.

לבסוף גורס ורדי כי הטענה בדבר פגיעה בזכויות יוצרים נטענה על-ידי גוטסמן בעלמא ובצורה אגבית במסגרת הדיון בבית המשפט קמא, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה בשלב העירעור.

הזכות לפרטיות אינה נפרשת על מידע שכבר היה מצוי בחזקתו של הציבור, ולפיכך, כאשר מידע מסוים נמצא ממילא במרחב הצבורי – יש מקום לדיעה שלפיה הזכות לפרטיות כלל אינה נפגעת (לאמירות דומות בדין האמריקני ראו: Jackson v. Playboy Enterprises, Inc.

הרצון לשמור על חופש הביטוי היצירתי משמיע כי העברת זכויותיו הכלכליות של האדריכל ביצירתו לא תימנע ממנו לבטא עצמו באותו סיגנון ובאותם מוטיבים אמנותיים ביצירות נוספות (השוו: שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך שני 734 (מהדורה שלישית, 2008)), ובעניינינו – כי תתאפשר חשיפת היצירה לקהלים נוספים.

...

סיכום סוף דבר: מצאנו כי פרסום ההדמיות המציגות את חזית ביתו של ורדי אינו מקים פגיעה בפרטיות, וממילא לא פגיעה ש"יש בה ממש" כהגדרת סעיף 6 לחוק.

לעומת זאת, הגענו לכלל מסקנה כי ההדמיות המציגות את פנים ביתו של ורדי פוגעות ב"צנעת חייו האישיים", וכי חרף פרסומן האנונימי – ניתן לקשור בינן לבין ורדי.

משום שהפגיעה בפרטיותו של ורדי נעשתה ללא הסכמתו לפרסום, אין מנוס מן הקביעה כי לא ניתן להתיר את פרסומן של הדמיות פנים ביתו באתר האינטרנט.

לגירסת מנהל הנתבעת שכנגד, זמן קצר אחרי שהגישה את תביעתה בגין הפרת זכויות היוצרים, פתחה התובעת שכנגד את סניפה, במרחק 3 מ' מסניפה, והחלה להטריד את לקוחותיה תוך שהיא מבטיחה להם הנחות מפליגות אם יעברו אליה, הציבה במתכוון שלט שהסתיר את שלט הנתבעת שכנגד, שהוסר, במצוות בית המשפט, הגישה תלונות שוא במישטרה, והגישה תביעתה זו, הזהה לקודמת, שנמחקה.

סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים התשס"ח- 2007 (להלן "החוק") קובע כי יצירה אומנותית מוגנת כוללת "רישום, ציור, פיסול, תחריט, ליטופגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צלום ויצירת אומנות שימושית." "למרות שעסקינן ביצירה אומנותית, ההגנה על צילומים חלה לא רק על צלומי "אומנותיים" אלא על כל צלום המקיים את יסודות המקוריות.

בית משפט אמריקני היטיב להבהיר, כי יסוד זה יכול להתקיים בצלום: תיזמון הצלום; ביצוע הצלום, הכולל את בחירת הזוית, התאורה, המרחק מהנושא וטכניקת הצלום; עיצוב הצלום, מבחינת בחירת הנושא וסידורו.

לא יכולה להיות מחלוקת כי זכויות היוצרים בצילומים שצולמו ע"י אלכס בעת עבודתו אצל התובעת, שייכות לה. ס' 34 לחוק קובע כי "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות יוצרים של יצירה שנוצרה ע"י עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם הוסכם אחרת." הטענה כי אלכס צילם קעקועי חברים או מישפחה נזנחה, ואף לא נטען כי זכות היוצרים הכלכלית הועברה אליו.

...

כל אלו, ויתר נימוקי הנתבעת שכנגד, שכנעוני כי אין ממש בתביעת המצלמות ודינה להידחות.

סוף דבר תביעת הרעיון הקבוע כנגד פלאנט טאטו ואלכס מתקבלת באופן שפלאנט תשלם לתובעת סכום של 96,000 ₪.

בגין ההליכים שבין הרעיון הקבוע ואלכס- אין צו להוצאות תביעתם הנגדית של פלאנט טאטו ואח' נגד הרעיון הקבוע- נדחית.

בית משפט השלום בראשון לציוןכב' השופט רפי ארניה ת"א 9544-10-21 ברדוגו נ' מדינת ישראל - משרד ראש הממשלה תיק חצוני: קיים תיק עזר לשופט התובע: ישראל ברדוגו ע"י ב"כ עוה"ד אברמוביץ ומרדכי הנתבעת: מדינת ישראל - משרד ראש הממשלה ע"י פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) פסק דין

וכבר נאמר כי - "כאשר השמוש שלא למטרות רווח הוא בעל תועלת חברתית, תהיה נטייה גדולה יותר לסווג את הפעילות כשימוש הוגן" (עניין אספרסו קלאב הנ"ל, פיסקה 31 סיפא) ור' גם גרינמן, "זכויות יוצרים", מהדורה שניה (2008) בעמ' 419 - 420: "המונח "תמצית עיתונאית" חתם את רשימת השימושים המותרים על-פי החוק מ-1911.

מונח זה הוחלף בחוק החדש במונח הרחב יותר "דיווח עתונאי", הלקוח מהחוק האמריקני.

בהקשר זה כבר נאמר כי "אשר למימד הזמן: יש שהצורך בפרסום מיידי ודחוף עשוי לשמש אינדיקאציה ולהוות שימוש הוגן" (ת.א. (מחוזי ת"א) 53689-10-17 ברדוגו נ' ד.איתן/ר. להב-ריג אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (16.8.2020), בפסקה 47).

...

על כן, נראה לי שבנסיבות אלה, מתקיים בתצלום השיקול הטרנספורמטיבי.

אשר על כן סבורני כי במבחן אופי השימוש, הכף נוטה יותר אל עבר הממצא כי המדובר בשימוש העולה כדי שימוש הוגן.

סיכום נוכח כלל האמור סבורני כי צבר העובדות והנסיבות המפורטות לעיל, מטה את הכף לתוצאה לפיה צירוף התצלום לפירסומים הנידונים היווה, בנסיבות העניין, שימוש הוגן בו. לפיכך דין התביעה בעילת הזכות הכלכלית של התובע בתצלום להידחות.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הכולל של 30,000 ₪, וזאת בגין הפרת הזכות המוסרית של התובע בתצלום.

ראשית, לשיטתו אין במעשיו משום הפרת זכות יוצרים של המשיבה, כהגדרתה בחוק זכות יוצרים, 1911 (להלן-החוק).

כוללת עבודות ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת אמנות ומעשי-אמן אדריכליים ופיתוחים וצילומים".

סוגיית ההכרה בדמויות דמיוניות (מצוירות, מתוארות באופן מילולי, או מגולמות על-ידי שחקנים) כמושא עצמאי לזכויות יוצרים, הועלתה לא אחת בפסיקה האנגלו-אמריקנית.

(1988) AT 1451-1453 שם סיכם בית המשפט את הפסיקה בקובעו, כי דמוית דמיונית תהווה מושא עצמאי לזכויות יוצרים, בין שמדובר בדמות מסרט הנפשה ובין שמדובר בדמות מסרט מצולם, המפותחת דיה (לגופו של עניין נדחתה שם התביעה בגין הפיתוח המוגבל של הדמויות ה"מפרות" לכאורה).

...

למסקנה דומה מוליך השיקול השלישי מבין השיקולים הנ"ל, הלוא הוא היקף השימוש; ובלשון סעיף 107(3): THE AMOUNT AND SUBSTANTIALITY OF THE PORTION USED IN RELATION TO THE".

בסופו של דבר נקבע בעניין [AIR PIRATES ]12, כי השימוש שנעשה בדמויות של וולט דיסני באותו מקרה איננו הוגן, וכך נאמר, שם, בעמ' 757-758: WE NEED NOT DECIDE.

משהגעתי למסקנה שהופרה זכותה של המשיבה לפי סעיף 1 לחוק, אין לי עוד צורך לדון בסוגיית היחס שבין חופש היצירה הסאטירית ובין הזכות המוסרית (לפי סעיף 4א לפקודת זכות יוצרים), אשר נזכרה בקצרה בטיעוני המשיבה.