זכויות יוצרים על תמונה מהתקופה שלפני חוק זכויות היוצרים החדש

כשנשאל מדוע, השיב: "התברר לי לאחר הדיון שהיא מחקה את רשימת הלקוחות ממאגרי החברה, כל הלקוחות מופיעים בטלפון הנייד האישי שלה". בהמשך טען, כי העסק שלו שונה מעסקים אחרים, בכך שבעסקים אחרים שולחים את הסקיצה ללקוח אחר ביצוע התשלום ואילו הוא שולח את הסקיצה לפני שהלקוח משלם, כאשר בשלב זה, אין כל התחייבות מצד הלקוח.

(1) רעיון; (2) תהליך ושיטת ביצוע; (3) מושג מתמטי; (4) עובדה או נתון; (5) חדשות היום.

מהשוואת הדוגמאות שצוינו לעיל ובדוגמאות הנוספות, מדובר בדפים הכוללים אלמנטים דומים ובהם: סידור התמונות על גבי הדף, הוספת רקע, גזירת התמונות מסביב, בחירת פונט, הצללה וכדומה.

אף אם התובעת אכן למדה את טכניקת הבצוע מהתובע עצמו, ואף אם חיקתה אלמנטים אלה בעבודות שבוצעו עבור העסק של בעלה, אין בכך הפרת זכויות יוצרים המקנה לתובע סעד מכח חוק זכות יוצרים.

התביעה שכנגד הנתבעת הגישה נגד התובע תביעה שכנגד, לתשלום זכויות שונות המגיעות לה, לטענתה, בגין תקופת העבודה וסיומה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התובע ישלם לנתבעת דמי הבראה בסך 2,268 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל.

לדבריהם, רק בחודש אוקטובר 2009, כשלוח השנה המפר הגיע במקרה לידי התובע 2, גילו את השמוש בציורים, ועל כן יש למנות את תקופת ההתיישנות מהיום שבו נודע להם לראשונה על עילת התביעה, קרי, אוקטובר 2009, ועל כן ביום הגשת התביעה (31.5.2016) טרם חלף המועד להגשת התביעה.

על כן, בהינתן שיצירת הפרסומים והפצתם הסתיימו חודשים לפני תחולת החוק החדש, ואם לדייק אף טרם נחקק החוק החדש, המסקנה היא אחת – לפי סעיף 78(ג) לחוק זכויות יוצרים, טענת הפרת זכויות היוצרים והפרת הזכויות המוסריות לגבי הפרסומים תבחן לפי הדין הישן, ויחולו עליהם גם כללי הפטור המצמצמים את האחריות לפי חוק החדש; על הסעד של פיצוי ללא הוכחת נזק יחולו סעיפים 3א ו-4א לפקודה.

שבעתיים כשהגב' שטיינפלד בעצמה העידה שלא עסקה בפרויקט לבדה וכי בבחירת התמונות היה מעורב גם מנכ"ל מגדל (עמ' 102 לפרוטוקול 26.3.2019) –ואפשר היה לצפות שגורמים במגדל יהיו מודעים לצורך בהסדרת השמוש בזכויות היוצרים.

הפרת זכויות היוצרים על ידי טיטאן בהעמדת הפרסומים לרשות הציבור באתר האנטרנט שלה כדוגמה לעבודותיה – ראיתי את מעשה טיטאן כהפרה אחת שבגינה זכאים התובעים לפצוי סטאטוטורי לפי סעיף 56 לחוק החדש ששיעורו המאקסימאלי הוא 100,000 ₪.

...

כאמור אין בידי לקבל את חוות הדעת ואת המספרים האקראיים שבה והמשמעות היא אפוא, שאני דוחה את טענת התובעים לסעד של 'לקיחת רווחי המפר עקב הפרת זכויות היוצרים של האמן וכסלר (שהוא כשלעצמו שנוי במחלוקת בנסיבות כאן).

סוף דבר אני מקבלת את התביעה להפרת זכויות היוצרים וזכויות המוסריות של האמן וכסלר כפי שקבעתי לעיל, ומחייבת את הנתבעות לפצות את התובעים ביחד ולחוד בפיצוי סטטוטורי בסך 166,000 ₪ כדלהלן: הנתבעות 1- 3, ביחד ולחוד, יפצו את התובעים בסך כולל של 150,000 ₪, בגין הפרת זכויות יוצרים והזכויות המוסריות.

בשל אלה התלבטתי אם לחייב את הנתבעות בהוצאות התובעים, ואולם לאחר ששקלתי הדברים ולאחר מחשבה נוספת הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעות לשאת במעט מהוצאות התובעים חרף התנהלותם, ואני מחייבת אפוא את הנתבעות לשלם לתובעים ביחד סך כולל של 15,000 ₪: הנתבעות 1, 2 ישלמו סך של 7,500 ₪ והנתבעת 3 סך של 7,500 ₪.

לפני תביעה כספית על סך 150,000 ₪ וכן לסעד של צו מניעה קבוע, בגין טענות להפרת זכויות יוצרים.

ובנוסף, עשו הנתבעים שימוש בשלוש תמונות, תמונות השרקרקים, במסגרת כתבה מודפסת במגזין טבע הדברים, בשם "על קין ועל הבל". התובע טוען, כי הוא צלם טבע ובעלי חיים מהמוכשרים, האיכותיים והמוכרים בישראל וכי השקיע עמל רב בצלום התמונות, לרבות תיכנון והעמדת המצלמה, תאורה נכונה, מחשבה ומרץ רבים, המתנה שיכולה להימשך לעתים ימים לתמונה הנחשפת וכי יש בתמונות המקוריות שצלם, הרבה מעבר למאמץ והיצירתיות הדרושים על מנת שיהיו יצירות בנות הגנה בזכויות יוצרים כהגדרתן בחוק זכויות יוצרים התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכויות וצרים").

וראו בספרו של המלומד טוני גרינמן "זכויות יוצרים" (מהדורה שנייה, 2008) (להלן: "גרינמן") ע' 578: "בהעדר הגבלה ברישיון על מספר השימושים המותר, יפורש הרישיון לפי אומד דעת הצדדים. אם הרישיון מציין תקופה שבה ניתן לנצל את היצירה, ללא הגבלה נוספת, יטה הדבר לקביעה כי ניתן לנצל את היצירה מספר בלתי מוגבל של פעמים בתקופה זו. אולם בהיעדר קביעה של תקופה שבה ניתן לנצל את היצירה, עשוי הרישיון להתפרש כמוגבל לשימוש חד פעמי". כדי להוכיח הפרת זכות יוצרים, יש להוכיח כי השמוש נעשה ללא רשות בעל זכות היוצרים.

הנתבעים הגדילו לעשות ונתנו לו קרדיט על תמונה שלא צילם (ס' 6 לכתב התביעה; ס' 10 לתצהיר העדות הראשית).

פיצויים בלא הוכחת נזק סעיף 56 לחוק זכות יוצרים קובע, כי ביהמ"ש רשאי לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

...

בנסיבות המתוארות להלן, אני סבורה, כי יש לקבל את טענת הנתבעים לפיה הפרסומים נעשו בתום לב בשל אי הבנה "ולא נעשה דבר בכוונת מכוון". אוסיף, כי אף שקבעתי שזכויות התובע בכתבה האהבה אכלה אותה, אשר פורסמה במגזין ילדי טבע הדברים, הופרו, התחשבתי לענין גובה הפיצוי, בעדות התובע, לענין התנהלותו מול הנתבע בכתבה המקורית ותרומתה האפשרית לאי ההבנה הנטענת, ולפיה: "קשה לי להגיד אם כתבתי את זה או לא ספציפית על הפסקה הזו. ההסכם עם אודי היה שאת הכתבה המרכזית אני כותב שהיא בטבע הדברים ואני דרשתי אותו תשלום על טבע הדברים ועל ילדי טבע הדברים, זה היה יקר מדי אצל אודי נוצר בינינו דין ודברים ובדין ודברים הוחלט שאת הכתבה לילדי טבע הדברים אודי רצה שהעיתון שלו יכתוב את הכתבה, אני רציתי שאני אכתוב את הכתבה והפשרה הייתה, כדי שהוא יוכל לשלם פחות על ילדי טבע הדברים, שאנחנו נעשה איזשהן מסירות בינינו כדי שהוא יוכל לתקן את הכתבה. הכוונה שכתבנו והעברנו אחד לשני תיקונים ורעיונות, אבל הסיכום היה שהקרדיט לכתבה היא שלי ולכן מצוין בכתבה שכתב וצילום רונן וטורי ולא כתוב אודי רן או טבע הדברים". (פ' ע' 20 ש' 15-23).

אשר על כן, לאור טיב היחסים שבין הנתבע לתובע, עת התובע לא הציג כל פניה לנתבע בכתב בדוא"ל, או למצער במסרון, לחדול בעתיד מפרסומים, ללא אישורו מראש ו/או דרישה לשלם בעבור הרישיון, בהינתן כי קיבלתי את טענות הנתבעים לפיה פעלו בתום לב, ולאחר שהסירו את הפרסומים עם קבלת מכתב ההתראה, אני קובעת כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הכתבה האהבה אכלה אותה, בסך 15,000 ₪ ובפיצוי בגין פרסום הכתבה שועלים בחולות מקמן, באתר האינטרנט של הנתבעת, בסך 7500 ₪.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 22,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

התובע הגיש תביעה כספית על סך 40,000 ₪ מכוח הוראות חוק זכות יוצרים תשס"ח-2007 (להלן: "החוק").

תביעה זו, ממשיכה הנתבעת וטוענת, שומטת את עיקרון ה CC שכן היא דורשת מהמשתמש לבצע "עבודת תחקיר" בגין כל תמונה שהוא משתף ברשת באופן שבו הוא נידרש שלא לסמוך על מי שטוען לבעלות על התמונה.

התובע הגיש כתב תשובה וטען כי דבר הפרת הזכויות נודע לו לפני שנתיים בלבד ועל כן יש למנות את תקופת ההתיישנות רק ממועד זה בהתאם להוראות סעיף 8 בחוק ההתיישנות התשי"ח-1958.

כמו כן, טוען התובע כי מדובר בעוולה מתמשכת שכן התמונה פורסמה עד סמוך למועד הסרתה לפני שנתיים מבלי ששולם דבר עבורה או ניתנה לנתבעת הרשאה להשתמש בה. התובע חולק על טענת הנתבעת כי לא חלה עליה החובה לבצע בדיקות מקיפות לאיתור בעל זכות היוצרים בטרם שימוש בהם וכי ככל שלא ביררה את זהות הצלם הפרה את חובתה שבדין ללא הצדקה לכך.

ראה דברי בית משפט קמא בפסק הדין נשוא ערעור פסק הדין האולפנים המאוחדים: " בעניינינו, לעומת זאת, אין מדובר בהצהרה על קיום זכות שנשללה בארוע חד-פעמי שהתרחש למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה. עסקינן בתביעה בגין הפרה מתמשכת של זכות יוצרים, שניתן לראות בה גם כעוולה נמשכת על פי סעיף 89 לעוולת הנזיקין. כל יום בו נמשכת ההפרה יוצר עילת תביעה חדשה, אשר מתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות.

...

מכל אלה עולה המסקנה לפיה בנסיבות פרסום התמונה דנן אין מדובר בעוולה מתמשכת.

די בכל אלה על מנת לדחות את התביעה אך הדף לא יושלם אם לא יובהר כי ממילא הייתה התביעה נדחית ומטעמים אחרים.

סוף דבר הוא כי התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין טענות ללשון הרע, הפרת זכויות יוצרים ופגיעה בפרטיות.

פירסום ראשון (מס' 3 לכתב התביעה): ביום 23.8.15 או בסמוך לו פירסם הנתבע בדף "נקמת העו"ד העפולאי" תמונת התובע מתקופת נערותו ומעליה כתב "ילד כפות? ניחושים מי זה?!". התובע טוען כי מטרת הפירסום היא להשפיל את התובע.

בעצם התובעים הסתפקו בכך שהם עצמם הם מושא התמונות על מנת לטעון להפרת זכות יוצרים.

לראשונה, בסיכומי התובעים, הועלתה עילת תביעה חדשה והיא איומים לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שכותרתו "תקיפה". וזו לשון הסעיף: "23.(א)תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

אני מפנה להסדר הקבוע בסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים שקובע את האפשרות לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק כאשר נקבע בסעיף 56(ג) באופן הבא: "לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת" לאור האמור , התביעה שכנגד בעיניין הפרת זכויות היוצרים נדחית .בתביעה הקודמת הירש תבע בגין אותן תמונות פיצוי ללא הוכחת נזק כאמור בסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים.

...

הנתבע ישלם לתובעים את הסכום הבאים: תובע 1 יעקב שליזנגר 21,000 ₪; תובעת 3 מיכל לאופר 13,000 ₪; תובע 5 שי לאופר 13,000 ₪ ; תובע 6 שמעון וויס 14,000 ₪.

התביעה של תובעת 1 נדחית במלואה.

בשים לב לתוצאה ביחס לתובעת 1 אני מורה על החזר הפקדון לתובעת 1-באמצעות ב"כ התובעים.