זכויות יוצרים על צילומי ספורט מקצועיים

לצורך טענת ההפרה, הסתמכה המערערת על דיסק סירטון (להלן: "הסירטון") שצולם על ידי חוקר מטעמה, בעיסקו של המשיב, בו נראית הקרנת המשחק, ששודר בערוץ 2, על גבי מסכי הטלויזיה שבעסק.

אין כיום חולק, כי צלום ארועי ספורט וכן הפקה שלהם (ככל שזכות ההפקה נרכשה מבעל הזכות המקורית בצלום), מהוים נושא בו קיימת זכות יוצרים.

לעניין זה ראוי להפנות אל דברים שנאמרו בעיניין פרמייר הנ"ל, כדלקמן: "אין חולק כי קיימת חשיבות רבה בפעילות ספורטיבית ובמעורבות החברתית בפעילות שכזו. משחקי הספורט ושידורם משרתים תכליות חברתיות חשובות, בין היתר בנוגע לאחדות, שתוף וחוויה תרבותית קולקטיבית ... אלא שספק אם פגיעה במנגנון הכלכלי עליו נשען הספורט המקצועי תשרת תכליות אלה בצורה המיטבית. המשך קיומם של משחקי הספורט, ושידורם, מותנה ביצירת תמריץ כלכלי מספק לגופים המארגנים. במקרה זה, למשל, בעלי המניות בליגה הן הקבוצות עצמן החברות בה. כך, התשלום המתקבל עבור שידורי המשחקים משמש - בין היתר - ל'הזנת' הקבוצות ולהמשך קיומן. כידוע, חלק ניכר מבסיס הרווחים של ליגות הספורט והאיגודים המקצועיים בתחום נשענים על הפקת צלומי המשחקים ומכירת הזכויות בהם. יש המציינים כי תופעת הצפייה הפיראטית במשחקים, ההולכת ומתרחבת כיום, פגעה באופן ניכר בריווחי הגופים האלה (ראו: Mellis, שידורים פיראטים של משחקי ספורט, בעמ' 261). בנסיבות אלה, ספק אם מתן אפשרות לפגיעה בבסיס הרווחים של אירגוני הספורט תקדם את התכלית - החשובה - של עדוד הספורט הצבורי" (שם, בסעיף 21 לפסק דינו של השופט ריבלין).

...

תמצית טענות המערערת המערערת טוענת, כי שגה בית משפט קמא, כאשר לא הכריע תחילה, האם בוצעה הפרת זכויות יוצרים, אם לאו והותיר שאלה זו "בספק". לטענתה, מאחר שמדובר בתנאי מקדמי הרי שללא הכרעה בשאלה בסיסית זו, לא יכול היה בית משפט קמא להידרש, כלל, לשאלה אם המשיב הוא "מפר תמים". לטענתה, לו היה בית משפט קמא מכריע בשאלה אם הופרה זכות יוצרים של המערערת, היה מגיע למסקנה שהיא הופרה.

כן טען, כי בית משפט קמא, עשה שימוש הן במבחן סובייקטיבי והם במבחן אובייקטיבי, כנדרש, לצורך הכרעה בשאלה אם המשיב הוא "מפר תמים". דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועל אף שמצאתי ממש בטענות המערערת בנוגע להגנת "מפר תמים", שהעלה המשיב, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות, ואלה נימוקיי: זכויות יוצרים של המערער במשחק? צודק ב"כ המערערת בטענתו לפיה בית משפט קמא לא הכריע בשאלה אם המערערת הוכיחה שהיא רכשה את זכויות ההפקה במשחק והשאיר שאלה זו "בספק". מאחר שב"כ המערערת ביקש, מיוזמתו, לסיים את הדיון בערכאה זו, ללא החזרתו לבית משפט קמא, אכריע בטענה.

אני קובעת, אפוא, כי עצם העובדה שהמשחק שודר בערוץ 2, איננה מקנה כל הגנה למשיב.

לפיכך, אני קובעת כי המשחק שודר בפומבי וכי המשיב לא הוכיח כי עמד במבחן האוביקטיבי ולכן לא קמה לו הגנת "מפר תמים". חרף זאת, אני דוחה את הערעור, בשל כך שהמערערת לא הוכיחה כי קיימות לה זכויות יוצרים במשחק, כפי שהוסבר לעיל.

פסק דינו של בימ"ש קמא: בית משפט קמא קבע את הקביעות המרכזיות הבאות: (1) אופן התעוד והצילום של ארוע ספורט הוא בגדר "יצירה מקורית" הזוכה להגנת דיני זכויות יוצרים.

בהילכת פרמייר נקבע בסעיף 21: "אין חולק כי קיימת חשיבות רבה בפעילות ספורטיבית ובמעורבות החברתית בפעילות שכזו. משחקי הספורט ושידורם משרתים תכליות חברתיות חשובות, בין היתר בנוגע לאחדות, שתוף וחוויה תרבותית קולקטיבית (ראו: פסח, שוק התיקשורת, בעמ' 150-149; קרניאל, בעמ' 268). אלא שספק אם פגיעה במנגנון הכלכלי עליו נשען הספורט המקצועי תשרת תכליות אלה בצורה המיטבית. המשך קיומם של משחקי הספורט, ושידורם, מותנה ביצירת תמריץ כלכלי מספק לגופים המארגנים. במקרה זה, למשל, בעלי המניות בליגה הן הקבוצות עצמן החברות בה. כך, התשלום המתקבל עבור שידורי המשחקים משמש – בין היתר – ל'הזנת' הקבוצות ולהמשך קיומן. כידוע, חלק ניכר מבסיס הרווחים של ליגות הספורט והאיגודים המקצועיים בתחום נשענים על הפקת צלומי המשחקים ומכירת הזכויות בהם. יש המציינים כי תופעת הצפייה הפיראטית במשחקים, ההולכת ומתרחבת כיום, פגעה באופן ניכר בריווחי הגופים האלה (ראו: Mellis, שידורים פיראטים של משחקי ספורט, בעמ' 261). בנסיבות אלה, ספק אם מתן אפשרות לפגיעה בבסיס הרווחים של אירגוני הספורט תקדם את התכלית – החשובה – של עדוד הספורט הצבורי.

...

ההסכם בצירוף עדותו של העד מטעם צ'רלטון הובילו למסקנה ולפיה זכויות צ'רלטון בנוגע ל"ביצוע פומבי" של המשחק הוכחו כנדרש ואין מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא בעניין.

לסיכום עניין זה: הפעולה המוגנת מכוח הזכויות שניתנו בחוק במקרה שלפנינו היא "ביצוע פומבי". משלא הוחרג בדין השידור הציבורי, ומשברור כי אין הכוונה למנוע מאדם לצפות בביתו במשחק בערוץ "ציבורי" אלא עסקינן ב"ביצוע פומבי" בבית עסק, אין סיבה לקבוע כי החוק לא הופר, וזאת על בסיס הוראות החוק והפסיקה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

בית המשפט נידרש לשאלת קיומן של זכויות יוצרים בצלום משחקי ספורט בשידור חי. נוכח הסכמת הצדדים ובהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, נקבע, כי אכן קיימות זכויות יוצרים בצלום ארועי ספורט, וכי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: החוק החדש) לא שינה את ההלכה שנקבעה בעיניין זה בע"א 2173/94 Tele Event Ltd.

כידוע, חלק ניכר מבסיס הרווחים של ליגות הספורט והאיגודים המקצועיים בתחום נשענים על הפקת צלומי המשחקים ומכירת הזכויות בהם.

...

נוכח כל האמור לעיל הנני מציע לחברי לאמץ בסוגיה שבה נחלקו דעותיהם את גישתי, שלפיה לעת הזו – אין מקום להוצאת צו לחשיפת המפר/ים. אולם אם החקיקה להסדרת מכלול זה תתמהמה עד כדי סיכון זכותה של המערערת לתרופות, או לסעד (למשל בשל התיישנות, או בגין סיבות אחרות כלשהן) – לא תהיה מניעה שהיא תוכל להגיש תביעה חדשה, אגב הכנסת תיקונים מתאימים – מתחייבים ונדרשים – בכתב התביעה המקורי שהכינה, תוך צירוף הנתבעות שנמחקו ואחרים שתרצה להוסיף (כמו, למשל, אותם גורמים שהיא ביקשה לצרף כמשיבים בערעור זה) ושכלול העילות.

מצאנו כי נתקיימה הפרה של זכות היוצרים וכי לא מתקיימת הגנת השימוש ההוגן.

הערעור נדחה בכל הנוגע לבקשה לחשיפת פרטיו של פלוני לעת הזו.

בית משפט השלום בקריות ת"א 26516-12-19 קידום צעיר ע"ר, העמותה לקידום הספורט והחינוך בטירת הכרמל נ' שחר תיק חצוני: בפני כבוד השופט שלמה מיכאל ארדמן תובעים קידום צעיר ע"ר, העמותה לקידום הספורט והחינוך בטירת הכרמל נתבעים ובענין: תובע שכנגד נתבעים שכנגד דוד שחר דוד שחר 1. קידום צעיר ע"ר, העמותה לקידום הספורט והחינוך בטירת הכרמל 2. אליאס אלמוג פסק דין

לטענת התובעת, יש לה זכות יוצרים על אותה תמונה, כאשר לטענתה, התמונה צולמה בארוע פרטי שלה על ידי עובד העמותה, כשלטענתה הנה מפעילה את הפועל טירת כרמל, וממו היה מזוהה עם קבוצה זו, ופירסומה של התמונה בגדר הודעת האבל, היה בגדר הפרת זכויות יוצרים, ולשון הרע שכן נתן לאותה תמונה גוון פוליטי, זאת בעוד שלטענתה הנה גוף א- פוליטי, ואף פגיעה בפרטיות.

לטענתו, בגדר אותה ידיעה פורסמה תמונתו, שצולמה לטענתו על ידי צלם מקצועי על פי הזמנתו ולגביה לטענתו הזכויות בה שייכות לו בלבד.

...

נוכח כל האמור, דין התביעה העיקרית, כאמור להידחות, וזאת בלא צורך בדיון בטענות נוספות שהעלו הצדדים.

אשר לתביעה שכנגד, גם דינה של זו להידחות כמפורט להלן.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.

בפניי תביעה בגין הפרת זכות יוצרים, עקב אי מתן קרדיט על צילומים ועקב פגיעה בשלמות היצירה.

כתב התביעה בכתב התביעה תוארה הגרסה העובדתית הבאה: התובעת, שהנה צלמת מקצועית מוכרת וידועה של צלומי ספורט ומתגוררת בשטח הנתבעת מס' 1, המועצה האזורית משגב (להלן: המועצה או משגב), נהגה לצלם באופן קבוע את קבוצת הכדורסל של משגב.

עוד נקבע כי "צלום משחקי ספורט נחשב ל'יצירה מקורית' הזוכה להגנת זכות יוצרים. זאת, על אף ש'ארוע ספורט עצמו הוא היתרחשות של עובדות במציאות, אשר כידוע אינן מוגנות בזכויות יוצרים'" (שם, פסקה 11 לפסק דינו של השופט ריבלין).

...

גם אני סבור כי תובע שהוכיח כי הופרו זכויות היוצרים שלו זכאי לתבוע פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, מאחר והוא נהנה מהנחת יסוד כי נגרם לו נזק כלשהו בשל הפרת זכויותיו.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים מס' 2 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 17.9.2018, ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה נגד נתבעות מס' 1 ו-3 נדחית.