זכויות יוצרים על עיצוב מיטות ומזרונים

אף לפני זמן לא רב כתב השופט ברק: "ערכי היסוד של המשפט העברי מעצבים את דמותנו כעם וכמדינה... הם חלק מערכי היסוד של משפטנו... הפנייה לערכי היסוד של המשפט העברי אינה פנייה אל משפט משווה. זו פנייה אל משפט ישראל. זו פניית חובה. הפנייה אינה אל כל ערכיו של המשפט העברי. הפנייה היא לאותם ערכים המהוים חלק ממשפט המדינה" (א' ברק שופט בחברה דמוקרטית 290 (2004)).

מנגד, יש צדק מסוים בטענה, לפיה כאשר ביקש המחוקק לעגן תנאים הולמים קונקריטיים, עשה כן מפורשות; כך למשל, סעיף 11ב(3) לפקודה מתייחס לתנאי מחיה בסיסיים להם זכאי כל אסיר: מיטה ומזרן (סעיף 11ב(3)(2)); מים ומזון ראוי (סעיף 11ב(3)(3)); בגדים ומוצרים לשמירה על ניקיון אישי (סעיף 11ב(3)(4)); ועוד.

...

הנה כי כן, הצו המוחלט שאנו מורים עליו פה תואם פסיקה דומה במשפט המשווה.

החריג לכלל הבסיסי הקבוע בתקנות – תש כוחו שני טעמים תומכים, על פי גישתי, במסקנה שהחריג לכלל הבסיסי הקבוע בתקנות – "תש כוחו": א) אין לשמר לאורך זמן את החריגה מהסטנדרט, שכן הסטנדרט נגזר מהאמור בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומהוראת סעיף 1 לתיקון מס' 42 וממה שנקבע בחוק המעצרים, מה גם שהדבר נוגד התחייבויות בינלאומיות של ישראל (עיינו: סבה ואראל).

יתר על כן הנימוקים התקציביים שהועלו בהקשר זה לא הצדיקו את ההעדפות שנבחרו, בשים לב לחלופות הפוגעות פחות בזכויות האדם הבסיסיות הרלבנטיות (בהקשר זה מאלפת הכתבה הנ"ל ב-Economist, המלמדת ששיפור תנאי הכליאה והקלת הצפיפות – מביאים בסופו של דבר אף לחיסכון תקציבי ונותנים תוצאות טובות יותר בהיבטים של שיקום והפחתת רצידיביזם).

רקע דיוני בישיבת בית-המשפט, ביום 13/05/19, הצהירו באי-כוח בעלות-הדין כי "מוסכם על הצדדים שבשלב זה ביהמ"ש ידון בהליך העקרי בדרך של שמיעת טענות עורכי הדין בעל פה, על בסיס התעוד הכתוב שהוגש לתיק (כולל תמונות). על בסיס טענות אלה יתן ביהמ"ש פסק דין בהליך העקרי עליו יוכל כל אחד מבעלי הדין לערער בזכות". הטעייה / גניבת עין התובעות מוחות כנגד שם העסק של הנתבעת והלוגו שלו.

בה היא משווקת מזרנים, מיטות ופתרונות אירוח.

למראה הדמיון בין השלטים והאלמנטים המרכיבים אותם, התפלאתי פליאה רבה עת קראתי את טענת ההגנה של הנתבעת (סע' 11 ו-18 לכתב ההגנה) לפיה: "למען הסר ספק יובהר, כי הנתבעת השקיעה מאמץ רב בעיצוב שלטה. השלט והשם המושאים לתביעה עוצבו ע"י מעצב מקצועי.. בכוונת הנתבעת לזמן את המעצב בשלב ההוכחות שיעיד כי עיצב את השלט על פי הנחיות הנתבע, באופן שבו יהיה ברור שעסקינן בעסק אחר שאיננו דומה כלל לרשת "עמינח" או "גוד נייט". למותר לציין כי תצהיר מטעם מעצב כנ"ל לא הוגש לתיק ולא ברור כיצד ומכוח מה התכוונו להעידו.

...

אני קובע את הפיצוי המגיע לתובעות בסך של 90000 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות (ביחד) סך של 90000 (תשעים אלף)₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לפירעון המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות (ביחד) את הוצאות המשפט (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט ועד לפירעון המלא בפועל), וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 40000 (ארבעים אלף)₪, להיום.

התובעת, חברה העוסקת בייצור ובמכירה של מיטות ומזרונים, בחנויותיה המצויות בירושלים ובמעלה אדומים, וכן באמצעות רשת האנטרנט.

רקע עובדתי תחילתה של ההיתקשרות בין הצדדים בהזמנת הקמה ועיצוב של אתר אינטרנט שהזמינה התובעת מאת הנתבע ביום 24.11.08.

התובעת עתרה לסעדים כדלקמן: (1) שיפוי בסכום של 22,656 ₪, שאותם נאלצה לשלם עבור בניית אתר חדש; (2) השבה של המקדמה בסך של 2,000 ₪ אשר שולמה לנתבע עבור שידרוג האתר שלא בוצע בסופו של יום; (3) פיצוי בסכום של 200,000 ₪ בגין הירידה במכירות התובעת שנגרמה בעקבות המשך הפעלת האתר על ידי הנתבע; (4) פיצוי בסכום של 400,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים.

...

סיכום אשר על כן אני מקבלת את התביעה באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת סכום כולל של 35,062 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום של המקדמה ושל תמורת האתר החדש, לפי העניין, עד מועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת המומחה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 7,500 ₪.

לטענת הנתבע, בית העץ ניבנה על ידי התובע על פי רעיון קיים שנימסר לו בהתאם לדגם מחו"ל וכי ככל שקיימת זכות יוצרים בבית העץ הרי שזו נתונה לנתבע ולמזמין אשר מסרו לתובע הנחיות מפורטות ביותר כיצד לבצע את בית העץ, לרבות הנחיות בעל-פה, המחשות, איורים ושרטוטים הכוללים מידות, גדלים והיקפים וקביעת החומרים מהם יבנה הבית.

התובע העיד כי מידות הבית השתנו כמה וכמה פעמים במהלך תהליך הבניה, כאשר התמונות סייעו בעיצוב הבית על ידו ועל ידי המזמין (ראו למשל ע' 11 ש' 28-31) ולמרות זאת, והגם שהתכתובת בין הצדדים כפי שצורפה לתצהיריהם היתה ענפה וארוכה (מחזיקה מאות עמודים), לא עלה בידי התובע להציג ולו מיסמך אחד, שרטוט אחד או פירוט ספציפי כלשהוא המלמד כי מעבר לבניית בית העץ בדומה לתמונה שהוצגה, הגה וביצע שינוי ייחודי כלשהוא בבית אשר יהיה בו כדי להבחין ולייחד את בית העץ שבנה מזה שבדוגמא.

...

אציין מעבר לדרוש כי לאחר שנתגלעה מחלוקת בין התובע לבין המזמין, התובע ויתר כלפי המזמין על הקרדיט ואין בידי לקבל את הסברו בעדותו כי דובר באמירה צינית.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

6.3 חברת NIKE משקיעה מדי שנה משאבים כספיים ואחרים בפתוח ועיצוב מוצרי נייק תחת הסימן המסחרי, תוך הרחבת קו המוצרים, דגש על ייצור איכותי והחדרה לתודעת הציבור לעניין המותג והתדמית.

לעניין הגבולות שיש לגדור לגמישות דיונית ראו ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר (נבו, 17.1.72) "אשר לליברליות בשמירה על קיום תקנות סדר הדין ולנטיית בית-משפט זה שלא לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי, נטיה זו מצאה לה ביטוי הולם ב-ע"א 189/66, [4], בע' 479, לו הייתי שותף גם אני ואשר בו אמר השופט ברנזון כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן".  אולם אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות היון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן.

אמנם אין הפרוצדורה "מיטת סדום", אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום.

...

10.6 בנסיבות העניין, ועל בסיס השיקולים שפרטתי אני סבורה שיש לחייב את הנתבע בפיצוי לתובעת בסכום של 10,000₪.

לסיכום 11.1 על הנתבע לשלם לתובעות באמצעות באת כוחן סכום של 25,000₪.