זכויות יוצרים במילון אבן שושן

זכות יוצרים בקמפיין פירסומי קמפיין, על פי הגדרתו המילונית, הוא "מַסַּע פִּרְסוּם לְקִדּוּם דְּבַר-מָה, כְּגוֹן מָעֳמָד לִבְחִירוֹת, מוּצָר; יְצִירַת דַּעַת קָהָל" – מתוך מילון אבן שושן.

...

מסקנה זו עומדת בעינה, גם אם למאמצי גיוסה לקמפיין הצטרפו אנשי דלתא ומנכ"ל החברה, צביקה שווימר.

קבעתי כי קיימת לתובעת עילה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, נוכח השימוש ברעיון לגיוס נינט כפרזנטורית של דלתא בקמפיין, אשר יצא לפועל בסופו של דבר באמצעות משרד אדלר חומסקי.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, להמציא את החשבונות לתובעת, מאומתים בתצהיר של רואה חשבון, תוך 60 יום ממועד פסק הדין החלקי.

פארודיה מוגדרת במילון אבן שושן בזו הלשון: "יצירה שנכתבה מתוך חקוי מכוון ליצירה רצינית וחשובה לשם לעג או היתול או שנינה וכדומה. הפרודיה שומרת על הצורה האמנותית, אך משנה את התוכן, באופן שנוצר ניגוד משונה ומלעיג". במילון המקוון "רב מילים" ניתן למצוא כמה הגדרות חלופיות: "יצירה מוזיקלית, ספרותית וכדומה המחקה סיגנון כלשהוא בצורה מלגלגת או עוקצנית מתוך נאמנות לצורה וסילוף התוכן; חקוי מצחיק של מצב או של אדם מוכר, בדרך כלל באמצעות הגזמה". אמנם המילה "ביקורת" אינה מופיעה בהגדרות המילוניות השונות, אולם "ביקורת" מוגדרת במילון "רב מילים", בין היתר, כך: "ביטוי של אי-שביעות רצון ממשהו באמצעות הצגת חולשותיו, חסרונותיו, הפגמים שבו וכדומה; חוות דעת מקצועית על יצירות בתחום הספרות והאומנות; ניתוח אובייקטיבי וענייני של דבר מה והבעת הערכה או שיפוט בנוגע אליו, לרוב תוך שלילתם או פסילתם של רכיבים או יסודות". ההגדרות השונות מלמדות כי אין משמעות אחידה לאף אחד מן המושגים, אך עולה כי פארודיה עשויה להיות סוג של ביקורת.

האם יכולים היו בתי המשפט לזהות את חשיבות העניין בזמן אמת? וגם אם נניח שניתן היה להבין את חשיבות הבקורת בזמן אמת – מה דינם של שינויים בוטים פחות של יצירה מפורסמת, כגון שינוי צבע הרקע של התמונה לצבע אחר, תוך טענה ששינוי הצבע נושא ביקורת תרבותית? האם בית המשפט יכול להכריע בין טענה זו לטענת בעלי זכויות היוצרים כי אין כאן ביקורת אלא העתקה? האם ראוי שיעשה כן? הכללת ניתוח הדוגמאות מובילה למסקנה הבאה: אין תחליף למבחן ההקשר.

...

תמונה זו מביאה למסקנה כי למחוקק פתרונים.

לגופו של עניין, אין צורך להאריך ונפנה לטענות שהועלו משני הצדדים, כמו גם לכלל של אי-התערבות ערכאת הערעור בפסיקת ההוצאות, כדי לדחות את שני הערעורים בנקודה זו. סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

כמותו אף אני סבור כי דינם של הערעור ושל הערעור שכנגד – להידחות; אך לא הכל צחוק ולא לעולם חוסן: אין בפסיקתנו כדי לסתום את הגולל על הכרה באפשרות שבפּרודיה, בנסיבותיה, תהא הפרה של זכויות יוצרים.

רקע עובדתי התובעים, יורשיו של הבלשן אברהם אבן-שושן ז"ל ובעלי זכויות היוצרים במילון "אבן שושן" (להלן: "המילון"), הגישו ביום 19.7.00 תביעה בגין הפרת זכות היוצרים שלהם במילון על ידי הנתבעים, שעיסוקם במכירת ספרים, ובעיקר מילונים ואנציקלופדיות (הנתבעים 2-3 הם בעלי מניותיה ומנהליה של הנתבעת 1).

...

לכן מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין לייחס להם חוסר תום לב. כך גם יש ממש בטענת הנתבעים כי התובעים השתהו במשלוח מכתב ההתראה אליהם עד אמצע שנת 1999, אף כי ידעו כי הם מפיץ מוכר של מילוני אבן שושן, ובכך גרמו לנתבעים להסתבך ברכישת מילונים מהמוציא לאור מבלי לדעת על ביטול הרישיון שניתן לו. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים הוציאו נגדם צו תפיסה לגבי המילונים - צו שבוטל מאוחר יותר וגרם נזק לנתבעים, כפי שציין בית המשפט העליון בהחלטה בה הורה על ביטול צו התפיסה (רע"א 8113/00).

בסופו של דבר, הייתי נוטה להיענות לבקשה להפחית את סכום ההשבה בשל הנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל, אילו סברתי כי הנתבעים ניהלו בתום לב את השלב השני של המשפט, הנוגע להערכת הרווחים שהפיקו מן ההפרה.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

יצירה זו וזכויות היוצרים המשותפות בה, מעצם טיבן וטבען, אינן ניתנות להפרדה ועל כן, עלינו להשקיף על יורשי ירדן ויורשי אבן שושן כנושים משותפים של המו"ל, במובן סעיף 59 הנ"ל. לצורך כך, רואים כחיוב אחד משותף את החיוב המוטל על המו"ל בס' 6 של חוזה המילון העממי, לשלם למחברים תמלוגים בשיעור של 11%, ואילו החלוקה בין הנושים לבין עצמם (5.5% לכל אחד), היא ענין פנימי ביניהם.

...

מכאן עולה המסקנה כי כל עוד אין המו"ל מקיים את מלוא החיוב לתשלום התמלוגים, כלפי שני הנושים כאחד, אין רואים אותו כמי שקיים את חיובו זה על פי החוזה ואין הוא יוצא ידי חובתו בקיום חלקי של החיוב כלפי אחד הנושים בלבד.

התוצאה היא כי כל אחד מן השותפים זכאי לתמורה נפרדת על חלקו, כאן מחצית התמלוגים (5.5% מערך כל טופס לכל אחד מן השותפים).

התוצאה היא כי השפעת הביטול של יורשי אבן-שושן על יורשי ירדן הפכה לחסרת משמעות מעשית, לאור השלמתם של יורשי ירדן עם הביטול.

אין בידיי לקבל טענה זו, ואפרט נימוקיי לכך: ראשית, הגדרה זו, המאפשרת העתקה נרחבת של הכתבה הנסקרת, ולעיתים אף את העתקת כל המלל של הכתבה המקורית, סותרת את ההגדרה המילונית ולפיה סקירה הנה "השקפה,תאור כולל של ענין" [מילון אבן-שושן המרוכז (2004), עמ' 694-695].

כל תוצאה אחרת תאפשר לנתבעים "לאחוז במקל משני קצותיו", דהיינו – גם להנות מכך שאי קיומן של ראיות בדבר טיבן של הסקירות המוקדמות מנעה מהתובעים מלתבוע אותם בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעים בהן, וגם להנות מהנחת מוצא (שלא בוססה כדבעי) לפיה דין הסקירות המוקדמות כדין הסקירות נושא התביעה, טענה אשר בהתבסס עליה מנסים הנתבעים ליחס לתובעים שהוי העולה כדי אשם תורם בהתייחס לתקופת הזמן המתחילה עוד בשנת 2000.

...

בנסיבות אלה, אני קובע כי לסכומים אותם פסקתי לעיל לזכותם של התובעים – יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתן של כל אחת מהתביעות המקוריות נושא הליך מאוחד זה, אשר הוגשו בשנת 2003 (כל אחת מהתביעות המקוריות בהתאם לתאריך הגשתה), ועד ליום התשלום בפועל.

בהתחשב בתוצאות המשפט והסוגיה הכרוכה בבירור חבותם של הנתבעים 2, 4, 7 ו-9 לניזקי הנתבעים בגין הפגיעה בזכויות היוצרים של התובעים בכתבות, סוגיה אשר מעצם טבעה ומהותה הינה מצומצמת ביחס ליתר המחלוקות שנדונו במסגרת בירור התובענה, הנני מחייב בזאת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מבין הנתבעים 2, 4, 7 ו-9, אשר התביעה כנגדם נדחתה במלואה – סך של 30,000 ₪.

לפיכך, בהתחשב בעובדה שרק חלק מסכום התביעה נפסק לטובת התובעים, וכן בהתחשב בכך שחלק זה היה אף מצומצם יותר בהתייחס לפיצוי שנפסק בתביעותיהם של הכתבים-התובעים, אני פוסק כי הנתבעים 1, 3 ו-6, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעורים הבאים: סך כולל של 180,000 ₪ישולם ע"י הנתבעים 1, 3 ו-6 למעריב הוצאת מודיעין בע"מ. בנוסף לכך, ישלמו הנתבעים 1, 3 ו-6 לכל אחד ואחדמבין6 (ששת) הכתבים-התובעים ה"ה ליאור ברון, דרור גלוברמן, רונית מורגנשטרן, יעל גרוס, יהודה שרוני וגד פרץ, סך של 20,000 ₪.