זכויות ידועה בציבור לקבלת פיצויים בעקבות מוות בתאונה

בכתב התביעה המתוקן נטען כי המבקש היה בן זוגה של המנוחה ערב פטירתה ותלוי בה, ומשכך זכאי הוא לפיצויים כתלוי מכוח סעיף 78 לפקודה (המוּחל מכוח סעיף 4(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975).

זכותם היא לפצוי בשל כך שמטה לחמם נישבר עקב מות מפרנסם (ראו: ע"א 460/91 קרנית נ' עזבון בוסקילה, פ"ד מו(4) 476, 482 (1992); עניין לינדורן, בעמ' 24 ו-27; דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף ב 1050-1047 (2003)).

מן הכלל אל הפרט על רקע כל האמור לעיל, על-מנת להכריע אם המבקש זכאי לפיצויים כתלוי במנוחה מכוח סעיף 78 לפקודה, יש לבחון בשלב הראשון אם המנוחה והמבקש היו "ידועים בציבור". לשם כך, יש לבחון תחילה אם המבקש העלה טענה זו (וראו לעיל טענת המבטחת בנידון).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את העירעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן, בשלב הראשון, האם ניתן להכיר במבקש כידוע בציבור של המנוחה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ופורטו לעיל; ככל שיימצא כי התשובה לכך שלילית – תדחה תביעת המבקש כבר בשלב זה. לעומת זאת, ככל שהתשובה לכך תימצא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן, בשלב השני, את השאלה האם המבקש היה תלוי במנוחה ובהקשר זה ניתן יהיה להוכיח תלות בפועל או תלות בכוח, והפיצוי שייקבע יהיה בהתאם לתלות שתוכח.

...

מסקנה זו עולה בבירור מלשונו של סעיף 80 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "בתובענה לפי סעיף 78 [...] הפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה" (ההדגשה הוספה, י.ו).

בענייננו ועל רקע האמור, ככל שהמבקש יצלח את השלב הראשון, שבמסגרתו עליו להוכיח כי הוא והמנוחה היו ידועים בציבור, יהא עליו להוכיח, בשלב השני, תלות בפועל או תלות בכוח (שהייתה ידועה כבר בעת פטירת המנוחה).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן, בשלב הראשון, האם ניתן להכיר במבקש כידוע בציבור של המנוחה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ופורטו לעיל; ככל שיימצא כי התשובה לכך שלילית – תידחה תביעת המבקש כבר בשלב זה. לעומת זאת, ככל שהתשובה לכך תימצא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן, בשלב השני, את השאלה האם המבקש היה תלוי במנוחה ובהקשר זה ניתן יהיה להוכיח תלות בפועל או תלות בכוח, והפיצוי שייקבע יהיה בהתאם לתלות שתוכח.

זאת במסגרת הדיון שערך בנוגע לצורך להחיל את הזכויות המוקנות על פי פקודת הנזיקין לאשה הנשואה שהתאלמנה גם על "הידועה בציבור" וכך אמר: "ידועה בציבור קשרה את גורלה עם בן-זוגה. הם חיו חיי שתוף. הם ניהלו משק בית משותף. לעתים אף נולדו להם ילדים. הם חיו חיי מישפחה. מעשה הנזיקין קטע את המציאות הזו. הוא פגע בתלותה של הידועה בציבור. למה ייגרע חלקה לעניין זכותה כתלויה מזכותה של אשה נשואה? זכותה של אשה תלויה לפיצויים בגין מות בעלה על-פי הפקודה, באה לה לא באשר נישאה לו כדת וכדין אלא באשר שכלה את מפרנסה...

" (ר' ע"א 2000/97‏ לינדורן נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים‏, פ''ד נה(1) 12 (19.12.99) (להלן - עניין לינדורן)).

מאידך "ידועה בציבור" תוכר ככזו לצורך קבלת גמלת שאירים רק כאשר ניתן להסיק מתוך נתונים אובייקטיביים על יחסי שתוף משמעותיים, הכוללים גם היבט כלכלי ומחויבות הדדית בינה לבין בן זוגה המלמדים על פגיעה בדומה לזו שתוארה לעיל: כך למשל, שעה שניתן להראות שתוף משמעותי במשאבים ובהכנסות או נשיאה משותפת בנטל ההוצאות לסוגיהן; שעה שניתן להניח ברמה נאותה של סבירות, כי המחויבות ההדדית של בני הזוג זה כלפי זו הייתה ברמה כזו, שלו אחד מבני הזוג היה נזקק לסיוע בכסף או בשווה כסף - הרי שבן הזוג האחר היה עומד לצדו "בעוני ובחולי"; שעה שעולה כי מי שטוענת למעמד של "ידועה בציבור" של פלוני תרמה תרומה משמעותית למערכת היחסים שבין בני הזוג, בכסף או במאמץ שממנו נהנה בן הזוג שנפטר.

...

טענות המשיב: המשיב טען מנגד כי יש לדחות את הערעור וזאת, מהנימוקים כדלקמן: לא הוכח כי המנוח אכן הציע למערערת להינשא לו בעתיד, כי המערערת לא התגוררה עם המנוח באופן קבוע בשל אילוצים הקשורים במחלת אמה וכי המנוח והמערערת קיימו משק בית משותף.

תמיכה נוספת למסקנה זו ניתן לדלות אף מן העובדה שהמנוח לא כלל את המערערת בצוואתו ולא חש מחויבות לשפר את מצבה הכלכלי גם לאחר מותו.

משמע - במקרה דנן, שעה שעולה ממכלול הראיות כי לא הוכחה כוונה ליצירת מחויבות כלכלית בעתיד, כי לא הוכח שיתוף משמעותי במאמץ בעבר, אלא הפרדה כלכלית ברורה וממושכת - הרי שגם לא הייתה הצדקה לראות בשהייה של המערערת בדירת המנוח, גם אם היא נמשכה פרקי זמן משמעותיים - מגורים משותפים.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

כך למשל, הוכרה זכותה של ידועה בציבור לפיצויים עקב מות בן-זוגה, מכוח תלות כלכלית במנוח ואבדן תלות זו, ולא מכוח סטאטוס של ידועה בציבור (ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1) 13).

התכלית המונחת ביסוד תיקון תשנ"ד מצאה ביטוי בדברי ההסבר של מציע התיקון (ח"כ א' פורז): "חוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג-1963, פוטר מתשלום מס, העברת זכות במקרקעין ללא תמורה כשמדובר במתנה לקרובים. הגדרת המושג 'קרוב' באותו החוק כוללת, מלבד בני-זוג, גם הורים, הורי הורים, צאצאים, אחים ואחיות ובני זוגם של כל אלה, אך מיתעלמת מידועים בציבור, שהם פעמים רבות קרובים לנותן המתנה יותר מכל אדם אחר. עובדה זו פוגמת בחרותו של האב לעשות ברכושו כרצונו. מוצע, אפוא, לשנות את המצב שלפיו, במותו של פלוני, תוכל הידועה בציבור לרשת אותו, אך בחייו אינה יכולה לקבל מתנה ממנו" (הצעת חוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 26), התשנ"ד-1994 (ה"ח 2264, התשנ"ד, עמ' 408)).

...

המשיבה תשלם למערער הוצאות בסך 7,500 ש"ח. ת (בדימ') הנשיא א' ברק: צר לי, אך עלי לחלוק על דעת חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן.

האם מסקנה זו משתנה בשל תיקון תשנ"ד והוספת תקנה 20א לתקנות? היש לתיקון זה השלכה על בעיית הפטור הכללי ממס שבח מקרקעין ולעניין הפטור החלקי ממס רכישה? שאלה פרשנית זו אינה פשוטה כלל ועיקר (ראו נדב ונוימן, "הידוע בציבור – האם בגדר בן זוג?", מיסים יג/2, א-50 (1999)).

גישה זו אינה מקובלת עלינו.

שנית, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו, בהליך שהתנהל לפני בית משפט לעינייני מישפחה, הסכימה המשיבה לחזור בה מהתנגדותה לצוו הירושה מטעמיה (טעמים שהוגדרו ככלכליים בעקרם), אין בהסכמה זו ללמד כי אינה רואה עצמה כידועה בציבור לצרכיו של דין אחר או נסיבות אחרות כזכותה לקבל פיצוי כתלוית המנוח.

לעניין זה יש לתת על הדעת כי סע' 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מורה כי- "גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אלולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה." הובהר בפיסקה כי הוראת סעיף 78 לפקודת הנזיקין חלה גם במקרה של תאונת דרכים ועל מנת לזכות בפצוי בגין אובדן תלות, על התובע לעבור שני שלבים: הראשון - כי הוא נימנה על התלויים המנויים בסעיף 78 היינו שהוא בן זוגו או ילדו או הורו של המנוח.

...

אחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור ואולם דין הערעור להידחות.

די באמור לעיל על מנת לדחות את הבקשה, ואולם דינה להידחות אף לגופה.

ואם כן דומה כי בנדון אין מנוס משמיעת ראיות לעניין היותה של המשיבה ידועתו בציבור של המנוח מכוח הוראות פקודת הנזיקין וחוק הפלת"ד עניין שטרם נבחן עד כה. מכלל האמור הבקשה נדחית.

הנתבעת הפנתה לפסקי הדין בעניין ע"א 7244/97 חכמי נ' רותם, פ"ד נד (2) 30, 33, ע"א 489/79 אליהו נ' צאיג, פ"ד לה (2) 123, 133, ע"א 4431/05, המגן נ' אורנית צרור, ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית ואח', פ"ד נה (1) 12, כאשר במקרה האחרון נדונה זכותה של ידועה בציבור לפצוי כתלויה, ובו מתייחס בית המשפט לצורך בהוכחת התלות כנתון עובדתי, תוך התייחסות לכל נסיבות העניין לרבות הקשר שבין בני הזוג, כאשר ככל שהוא רופף יותר, כן קטן הסיכוי לקיום תלות עתידית.

וכלשון הפסיקה: "סעיף 55 נועד, כאמור, לפצות את אלה מקרובי המנוח המנויים בסעיף, אשר מטה לחמם נשבר עם פטירתו. דמי הנזק שבית המשפט פוסק הם שלהם, ולאחר אין כלום בהם. אין פורעים בהם חובו של המנוח, ואין צוואת המנוח תופסת בהם; אין גובים מהם מס עיזבון ואין הם מתחלקים לפי כל סדר הנהוג בחלוקת ירושתו של אדם. הנתמכים מקבלים פיצוי בהתחשב ב'נזק הממון שסבל כל אחד מאותם בני-אדם בגלל מותו של הנפטר'" (ר' ע"א 148/53 פנץ נ' פלדמן, פ"ד ט 1711, 1717).

הנתבעת מצידה חוזרת על טענתה כי בהיות המשפחה "חד הורית", וכאשר סטטוס זה אינו משתנה לאחר פטירת המנוחה, אין מקום לפצוי בגין ראש נזק זה. צר לי כי הנתבעת בחרה לנמק את אי הצורך בתשלום פיצוי בראש נזק זה, תוך בחירה בזהות המצב המשפחתי, ערב התאונה ולאחריה, כאילו לא השתנה דבר.

...

לפיכך, הנני מורה על הקפאת הסך של 588,347 ₪ מהסכום שיקבע לפיצוי בגין קצבת תלויים בניכוי הסך של 122,007 ₪-קצבת שאירים-המחוייבת בניכוי ממילא ומורה לתובעים לפנות למל"ל לצורך קבלת קצבת תלויים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, ומאחר ועסקינן בתלויים שהנם גם יורשים, כי אז ישולמו להם הסכומים כדלקמן: תביעת התלויים: אבדן שרותי אם (ר' הילכת צרור) 75,000 ₪ (להיום) תביעת העזבון: (א) ידת החסכון של המנוחה 629,355 + 110,000 ₪ (ב) הוצאות מחיה לתלויים כחלק מהתמיכה ומנזקי השנים האבודות-411,119 ₪ (ג) נזק לא ממוני-45,934 ₪ סך הכל:1,271,408 ₪ ניכויים: (א) פיצוי פיטורין156,682 ₪ להיום.

כמו כן, תשלם הנתבעת 13% + מע"מ שכ"ט עו"ד על היתרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.