זכויות חכירה חקלאית במקרקעין לשינוי ייעוד

לא ראיתי לנכון לקבל אף את טענת התובעים משמע יש ללמוד על תוכן ההסכם וההסכמות שבו מתוך הוראות שאינן כתובות בו. לשיטתם, אינדיקאציה על נצחיות הזכויות נלמדת מעצם העובדה שלא נכללה בהסכם הוראה המאפשרת פינוי החקלאים מהמקרקעין במקרה של שינוי ייעוד, כמו גם מהעובדה שההסכם אינו מכפיף את הארכת החכירה לתנאים שיהיו מקובלים במועד עתידי.

...

אין ממש בסברת התובעים כי יש בכך לכונן חובת נאמנות מצדה ולפיכך, הטענה בדבר נאמנות – נדחית.

סבורני כי מקומן של טענות אלו בהליך אחר התואם תקיפת דרישת התשלום להיטל השבחה.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהיה בו כדי לשנות ממסקנתי ומכל המקובץ, דין התביעה להידחות.

עוד נטען, כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה הילכת שיח חדש לא יצרה את זכויותיהם הנטענות של החקלאים במקרקעין, נוגדת פסיקה קודמת בעיניין זה. מכל מקום, טוענות המבקשות, "אין בהישתתפות המשיבים ברכישת המקרקעין, בין במצב של שינוי יעוד הקרקע ובין במצב רגיל, כדי להעניק זכויות עודפות מעבר לאלו שהוענקו להם מכוח החוזה ו/או החלטות המועצה המיטיבות". המבקשות הוסיפו, כי המשיבים לא הציגו בתביעתם נסיבות יחודיות, אלא טענו טענות גנריות שאינן מצדיקות קבלת זכויות עודפות, מעבר לחוזי החכירה האחידים.

...

מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי באיזון מכלול השיקולים, אין מקום לדחות את התביעה מחמת שיהוי.

נוכח מסקנה זו, מקל וחומר, ומבלי להידרש לגופן של הטענות, אין מקום לדחות את התביעה על הסף בגין אי-צירוף צדדים רלבנטיים, או העדר פירוט מספק של המקרקעין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ההחלטה אפשרה לחוכרים, למעשה, "להנות" משינוי הייעוד בקרקע חקלאית שהוחכרה להם, אף שחוזה החכירה לא הקנה להם זכות זו. עיקר ההטבה שגולמה בהחלטה, עניינה בדרך חישוב הפצוי בגין השבת הקרקע.

...

סוף דבר העילות עליהן מתבססות התביעות התיישנו ואף לא צלח ניסיונם של התובעים להוכיחן לגופן.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו להשפיע על מסקנותיי ולאור המקובץ, דין התביעות להידחות.

חרף התוצאה אליה הגעתי ועל אף מורכבות המחלוקת והמשאבים הרבים אליהם נדרשו הנתבעות, שוכנעתי כי מדובר במקרה מיוחד המצדיק פסיקת הוצאות על הצד הנמוך ואף הסמלי.

חוזה החכירה כול תניית שינוי ייעוד, סעיף כ"ו לחוזה קובע כי: "במקרה שהקרן תמצא לנחוץ מטעם צבורי לשנות את זכות החכירה החקלאית לזכות חכירה עירונית העוברת בירושה..... תשיב הקרן את הנחלה אליה....". משמעות הדברים היא שלאור שינוי ייעוד הקרקע עומדת לקק"ל (כיום רמ"י) הזכות לידרוש את השבתה (בתנאים שפורטו בסעיף).

...

טענות נוספות התיישנות - הנתבעת טענה כטענה מקדמית כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה.

תוצאה התוצאה היא שדין התביעה להידחות.

הגעתי למסקנה כי אין לעשות צו להוצאות וזאת מהטעם שכמפורט לעיל, יש מסמכים המעידים כי בתקופות מסוימות סברה גם הנתבעת כי חלקה 16 היא משק עזר, ואף בחנה ביצוע עסקת שינוי ייעוד וניצול.

בסעיף 15 להסכם נקבע כי במקרה של שינוי היעוד החקלאי של המקרקעין, על ידי תכנית עיר תקפה, ליעוד למגורים ו/או לתעשיה ו/או לצרכי ציבור, זכאית רמ"י לידרוש את השבתם ובמקרה כזה זכאי החוכר לפיצויים מלאים מהמחכיר עבור המוחכר לגביו בוטלה החכירה "לפי מצבו של המוחכר ביום סיום תקופת החכירה ...". עוד נקבע בסעיף 15 כי במידה והצדדים לא יגיעו להסכם בדבר גובה הפיצויים יקבעו הפיצויים על ידי מעריך מומחה שאינו נימנה על עובדי רמ"י. ביום 14.6.17 נכנסה לתוקף תכנית זמ/537 אשר שינתה את יעוד המקרקעין מייעוד חקלאי לייעוד תעשייה, מסחר, משרדים, שרותי דרך ושצ"פ. בעקבות שינוי היעוד דרשה רמ"י מהעותרת, ביום 7.9.17, להשיב לה 41 דונם מתוך המקרקעין המוחכרים לה. העותרת הסכימה לכך.

...

לפיכך בצדק דחתה ועדת ההשגות את ההשגה על הסף ואף דין העתירה שבפני להימחק על הסף.

משכך אני מורה על מחיקת העתירה על הסף.

העותרת תשלם למשיבו את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.