זכויות חברים באגודה שיתופית חקלאית

כן ראו ע"א 3581/04 קבוץ בית ניר, אגודה שיתופית חקלאית נ' אלה שק (11.07.2006), שם עמד בית המשפט העליון (גם אם בהקשר אחר) על החשיבות של נקיטה בזהירות מוגברת, טרם פגיעה בזכות מהותית של חבר קבוץ, המשפיעה על קניינו.

...

בנוסף, כל העובדות הנוגעות לסעד זה התבררו במהלך הדיון בתיק זה. אינני סבורה שיש מקום להיעתר לסעד שמבקשים התובעים בנוגע לדמי השימוש.

התובעים עצמם טוענים שהסעד טרם גובש והם אף לא ציינו בתביעתם מה הסכום החודשי של הסעד לו הם טוענים, כך שלא ניתן לדעת אם הסעד מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה, מה גם שהעובדות הצריכות לעניין זה לא הובאו בפניי במסגרת הליך זה. לפיכך, אני מורה על מחיקת סעד זה מהתביעה.

התוצאה התביעה מתקבלת, חלקית, באופן שניתן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו התובעים זכאים להצטרף להליך השיוך שבקיבוץ מעין צבי, כמי שבאים בנעליו של המנוח סטנלי ז"ל, עקב היותם יורשיו של המנוח יהודה פלג ז"ל, אשר ירש את זכויותיו של המנוח סטנלי ז"ל, בדירה והורישן לתובעים, בצוואתו.

עתירת המבקשת מבית המשפט הנה כדלקמן: "(א) לעשות שימוש בסמכותו על פי פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וליתן צו עיקול זמני על זכויות המשיב (הנתבע בהליך), קבוץ פלמחים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "הקבוץ") מול רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) ביחס ל-15 מתוך 130 מיגרשי הרחבה שהוקצו לקבוץ (המיועדים לייעוד "מגורים א/2" מכוח תכנית מפורטת מס' בר/9/76 "פלמחים/קהילת אלי סיני" (נספח 78 למוצגי המבקשת; להלן: "התכנית"), מסומנים בצבע צהוב עם פסים חומים בתשריט המצב המוצע שצורף לתכנית).

התכלית שבבסיס החלטת השיוך הנה : "לעגן את זכויות החברים למגורים בקבוץ ובמושב השיתופי, באמצעות חוזה חכירה לדורות למשך תקופה של 98 שנים, בהתאם לתנאים המפורטים בהחלטה זו." וזאת על מנת לספק לחברי הקבוץ רשת ביטחון סוציאלית בסיסית בדמות דירת מגורים, באמצעות מנגנון רכישת הזכויות על ידי החבר כקבוע בהחלטת השיוך, כאשר בתום התהליך כל אחד מחברי הקבוץ (במובחן מהקיבוץ עצמו) העומדים בקריטריונים השונים של החלטת השיוך, יקבלו זכות קניינית בדירת המגורים / המגרשים, ויוכלו לנהוג בה כבמנהג בעלים (למכרה, להורישה, להשכירה וכיוב').

...

הרי ברור שאם המבקשת הייתה מגישה בקשה למתן צו עיקול זמני בראשית ההליך, הקיבוץ היה טוען שאין להיעתר לה עקב חולשת התביעה או מסיבות אחרות.

" (עמ' 5) תמים דעים אני עם דברי תשובה אלו אני דוחה את טענת השיהוי.

סוף דבר · אני מורה על עיקול הזכויות ב-15 מגרשים מתוך 105 מהמגרשים אשר התרשים להם הוגש וצורף כנספח לתגובת רמ"י לבקשה זו (פלמחים – תב"ע בר/9/76).

כן נקבע כי "בכל הנוגע לסיפוק הצרכים של חברי הקבוץ, חלוקת תקציבים לחברי הקבוץ ולאורחות החיים בקבוץ בקשר לאמור, יפעלו הקבוץ והחברים בהתאם לנספח אורחות החיים [...]". נקבע עוד כי "[...] בכל מקרה ששעור סיפוק הצרכים, לרבות הצרכים המיוחדים לחברי הקבוץ והתלויים בהם, לא יפחת מהקבוע בתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקבוץ המתחדש), התשס"ו - 2005". הוראות משלימות שנועדו לבטא את חובות החברים ואת הקף זכויותיהם מצויות בנספח אורחות החיים.

ההוראה לפיה חברי הקבוצה הצעירה הם האחראים לצבירת הפנסיה שלהם נקבעה בתקנון הקבוץ, שהוא מיסמך המחייב את כל חבריו (ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות, פ"ד מה(4) 529 (1991)), לרבות את התובע.

...

לדבריו "כל האמור לעיל (תיאור מקורותיו הכספיים של הקיבוץ - ר' ס') הוא כדי לשקף כי לקיבוץ מגוון אמצעים לטפל בגרעון הפנסיוני, ובד בבד, להמשיך לחלק רווחים/דיבידנדים לחברים" (סעיף 58 לסיכומיו).

לכך לא ניתן לתת יד. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לקיבוץ הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪.

הנתבעים הנם חברי האגודה השיתופית החקלאית .

טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האירועים שקדמו לתצהיר המתנה – - פניית המנוח למזכירות הכפר עובר לתצהירי המתנה, שם לא הפריד בין החלקות המעובדות לחלקת המגורים, וכלל את חברותו באגודה, כל הזכויות והחשבונות; - תצהירי המתנה; - אישור הסוכנות; - אישור האגודה; - דיווחי עו"ד ק. לרשויות המס על עסקת המתנה הכוללת הן את חלקה המגורים והן את החלקות המעובדות; - דרישת פקיד שומה מהנתבעת לתוספת מס עבור העברת חלקת המגורים והחלקות המעובדות.

...

סוף דבר התביעה למתן פסק דין הצהרתי – נדחית.

מתוך שכך נדחית גם התביעה הכספית לקבלת דמי שימוש ראויים.

התובעים ישלמו לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

בשנת 1957 רכשו הוריהם המנוחים של העוררת והאח את הזכויות במשק והיו חברים באגודה "נהריה - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ" (להלן - האגודה).

...

די בכך כדי לקבוע כי דין הערר להידחות.

מאחר וקבעתי לעיל כי העברת זכויות העוררת במשק והפיצוי ששולם לה על ידי אחיה אינה בגדר "חלוקה ראשונה" של נכסי העיזבון, הרי שבכך נדחית עמדת העוררת.

כל המהלך ה"רעיוני" הסיבובי הנ"ל – אין לו כל בסיס ויסוד ודינו להידחות.

אשר על כן, לעמדתי גם טענת העוררת לפיה התמורה ששולמה לה בסך 2 מיליון ₪ בגין זכויותיה במשק החקלאי מקורה בנכסי העיזבון – דינה להידחות.

סוף דבר: 97.

לאור כל האמור, עמדתי היא כי דין הערר להידחות על כל חלקיו, וכך אציע לחבריי הוועדה לפסוק.