הראשון רו"ח יעקב סוקולובר, ממשרד רואי החשבון ליואי את ליואי - רואה חשבון שטיפל בדוחות הכספיים של התובעת (להלן- רו"ח סוקולובר).
זאת ועוד טוענת התובעת, כי מבלי לגרוע מטענת החוב, מדובר איפוא בחוזה יחס והחוב הפך עם הזמן להלוואה, שכן בין הצדדים היתה הכרות ארוכת שנים ומערכת היחסים ביניהם היתה קרובה, כי הנתבע הנו רואה חשבון מזה שנים רבות אשר טיפל במשך שנים בספריה של התובעת גם לאחר סיום העסקתו שם, וכי היתנהגותם של הצדדים לאורך השנים מצביעה כי הוסכם שהחוב יוותר בספרי התובעת כהלוואה ללא מועד פרעון.
משכך, מירוץ ההתיישנות החל רק עם דרישת פרעון החוב על ידי התובעת, שכן נוכח יחסי הקרבה בין הצדדים, לא ניתן לומר כי "נותן הכסף ישן על זכויותיו ולא פעל להחזר החוב תוך זמן סביר". לחילופין, תקופת ההתיישנות החלה לכל המוקדם בסוף שנת 2016, עת הודה הנתבע בקיום החוב כלפי התובעת.
...
עוד טוענת התובעת, כי דין טענת ההתיישנות להידחות, הן מאחר שהחוב הופיע כאמור בכל הדוחות הכספיים של התובעת לאורך השנים, והנתבע ראה חוב זה ואישר אותו למעשה מדי שנה ושנה משנת 2008 ועד שנת 2016, הן מאחר שביתן הסכים לאור חברותם "בדיעבד" בשם התובעת לרישום החוב בספרי התובעת, מבלי לקבוע מועד לפירעונו על ידי הנתבע, ורק בסוף שנת 2016 ותוך הכנת הדוחות הכספיים של שנת התובעת לשנת 2015, דרש ביתן מהנתבע לראשונה את פירעון החוב.
בזיקה לכך, לא מצאנו ליתן משקל של ממש לטענת הנתבע, שלפיה התובעת לא הראתה כי שילמה את המס הנטען על ידה לרשויות המס, ומשכך אין קיימת עילת תביעה.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה נדחית.
בשים לב לכללם של דברים ולנוכח התנהלותו של הנתבע, לא מצאנו לפסוק הוצאות לטובתו וכל צד יישא בהוצאותיו.
