התביעה שלפנינו עניינה בשאלה האם היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת לנתבעות ומהן זכויותיה של התובעת הנובעות מתקופת עבודתה.
ביום 7.5.19 הגישה התובעת את כתב תביעה כנגד הנתבעות וטענה כי בינה לבין הנתבעות יחד ולחוד היתקיימו יחסי עבודה החל מחודש 1/2008 ועד למועד סיום העסקתה ביום 5.12.18, כי שכרה וזכויותיה לא שולם כדין וכי פוטרה ללא עריכת שימוע כדין.
בהתאם לצוו הרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות הבראה, בנוסחו במועד בו סיימה התובעת את עבודתה בעמותה, עמדה תקופת ההתיישנות על שנתיים, אולם אין בכתב ההגנה או בסיכומים טענה בעיניין זה. על כן, זכאית התובעת לדמי הבראה בגין השנים 2012-2014 בסך 1,588 ₪ (7 ימים לשנה * 3 שנים * 8/12 * 30% משרה * 378 ₪).
...
על יסוד האמור, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה, וכפי שעולה מדבריו של יונס, ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע.
נוכח המחלוקת הכנה בנוגע לאופן סיום ההתקשרות בין הצדדים, לא מצאנו כי יש לפסוק פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה, והתובעת זכאית לסכומים הבאים מהעמותה:
דמי הבראה 1,588 ₪
אי הנפקת תלושי שכר 8,000 ₪
פיצוי בגין הפרשות לפנסיה 4,078 ₪
לסכומים האמורים בסעיף 101 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום בפועל.