זכויות הורה לשוויון הזדמנויות בעבודה

הוראות חוק עבודת נשים תשי"ד – 1954, חוק שויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח- 1988 ואף חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995 הן חלק ממערך חקיקה של משפט העבודה המגן והבטחון הסוצאלי אשר נועד למגר אפליה מגדרית (עב"ל 165/08 המוסד לביטוח לאומי נ' בלומנטל 2009 ) התכלית שביסוד ההגנה בדין על זכויות ההורות של האשה העובדת היא בכך שהאחריות הכרוכה במימוש הזכות להורות, גידול הילדים והטיפול בהם, היא אחד הגורמים המקשים ביותר על שילובן של נשים במעגל העבודה בכלל, ועל השוואת מעמדן בעבודה בפרט.

...

אף אני, כמו גם המרכזת, לא שוכנעתי מכל החומר שהובא כי נעשה ניסיון כן להחזיר את העובדת לעבודה.

יוטעם עוד כי הפנייה לקבלת ההיתר נעשתה למעלה משנה לאחר הפיטורים לאור כל האמור, לא ראיתי כי נפל פגם או חוסר סבירות בהחלטת המרכזת (מכוח הסמכות המוקנית לממונה על פי חוק עבודת נשים) ולפיכך, דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור – נדחה.

דיון והכרעה התשתית המשפטית – חוק עבודת נשים סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) קובע כי: "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה...". הפסיקה חידדה את מטרת סעיף זה: "למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה היזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההעדרות הממושכת מהעבודה" (ר' ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פילו בע"מ [פורסם בנבו] (16.3.08); להלן: עניין מורי; כן ראו את בג"צ 7000/08 אנריאטה לוי נ' שר הבטחון [פורסם בנבו] (7.6.10); ע"ע (ארצי) 16117-07-10 ישראלה חסון רביקוביץ' - M3 ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (19.12.13)).

גם אילו היינו חושבים שהתובעת עמדה בנטל הראשוני בהתאם לסעיף 9 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, נוכח העובדה כי היא מתאימה לתפקיד שהוצע לה, נוכח העובדה שביצעה אותו בעבר, הרי שבנסיבות העניין שוכנענו כי בכל מקרה הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי השינוי במשרתה של התובעת לא נבע מכוח אפליה מחמת הורות, שעה שאין חולק כי הנתבעת המשיכה להעסיק את התובעת הרבה לאחר התקופה המוגנת וכי הקף הכנסתה לא נפגע.

...

משכך בנסיבות העניין לא שוכנענו כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים מכוח חוק עבודת נשים והפרת חובת תום הלב בסך 28,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות בגין תביעה זו בסך 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בעיניין פלונית הובהר כי "מטרותיה העיקריות של חופשת הלידה בעת חקיקתה היו לאפשר לאם היתאוששות לאחר הלידה יחד עם טיפוח הקשר בינה לבין הרך הנולד, תוך דאגה לצרכי היילוד בשבועות הראשונים שהנם חיוניים להתפתחותו, כמו גם ראיית צרכי המשק אשר נזקק אותה עת לידיים עובדות... עם השנים והרחבת המודעות לשויון מיגדרי, חלו חידוד והדגשה בתפיסתו של פרק ג' לחוק, העוסק ב'ביטוח אמהות' ומקנה בין היתר את הזכאות לדמי לידה; כיום מכירים בו כחלק 'ממערך חקיקה של משפט העבודה המגן והבטחון הסוצאלי אשר נועד למגר אפליה מגדרית... במטרה להבטיח תעסוקת נשים ושילובן בשוק העבודה'". לאור זאת גם אם בעבר "הלוגיקה שמאחורי החוק נועדה לקדם עבודת נשים, אך לא בהכרח להבטיח שויון הזדמנויות מיגדרי במשפחה או בעבודה" (דפנה הקר ומיכל פרנקל, הורות פעילה ושויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה, עבודה חברה ומשפט י"א 275, 285 (2006)) - חלו בכך שינויים לאורך השנים ובהתאם נערכו תקוני חקיקה רבים גם בחוק עבודת נשים (לרבות החלפתה של "חופשת הלידה" ב"תקופת לידה והורות"; החלפתה של "שעת הנקה" ב"שעת הורות"; ועוד).

...

בית הדין הבהיר כי "בעוד שאישה שילדה יכולה לבחור להתחיל את תקופת הלידה וההורות טרם הלידה ואף תקבל דמי הלידה, בגין התקופה שקדמה ללידה, הרי שתקופת ההורות והלידה של אם מיועדת לפי חוק עבודת נשים היא ביום קבלת הילד למשמורת ולא לפני כן, וכך אף הזכויות לדמי לידה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי". אשר לטענת המערער לפיה כגבר שהוא הורה יחיד נכפה עליו לבצע את הליך הפונדקאות בחו"ל ולא בארץ, ולפיכך נזקק להפסיק לעבוד לפני הלידה לצורך ההכנות - ציין בית הדין כי הגם שמדובר בטענה שובת לב היא נדחית, מאחר שעל פי חוק תשלום דמי לידה להורים מיועדים ייעשה רק ממועד קבלת הילד למשמורת.

סוף דבר - ככל שתישמע דעתי, הערעור יתקבל.

ואולם, בנסיבות העניין לא שוכנעתי הן מהנימוקים שפורטו בחוות דעתה של חברתי והן בהיעדר כל תשתית עובדתית על מאפייני מבוטחים בעלי הסדר פרטני וצרכיהם, כי בעניינו של המערער, יש לסטות מההסדר הרגיל.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 65 לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

ביחס לזכאותו של בן הזוג לממש זכות הנובעת מהורות, קובע סעיף 4 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות בעבודה") כדלקמן: "(א) זכאית עובדת, בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, לזכות בקשר להורות, תהא זכות זו נתונה גם לעובד המועסק במקום עבודה שבו נהוגים תנאי עבודה כאמור, אם היתקיים בו אחד מאלה:

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעות לתשלום פיצוי בגין אובדן הזכאות לקיצור יום העבודה ולתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין- מתקבלות באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסכום של 1,821.38 ₪ בגין אובדן הזכאות לקיצור יום העבודה ופיצוי בסכום של 4,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום שהנתבעת תקבל לידיה עותק מפסק דין זה. תביעות התובע לתשלום פיצוי מכוח חוק עבודת נשים ולתשלום תוספת רפורמה ותוספת דרגה – נדחות.

הזכות לקיצור יום העבודה סעיף 4 לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה תשמ"ח – 1988 קבע את הזכות ההורית השווה לעניין קיצור יום עבודה: (א) זכאית עובדת, בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, לזכות בקשר להורות, תהא זכות זו נתונה גם לעובד המועסק במקום עבודה שבו נהוגים תנאי עבודה כאמור, אם היתקיים בו אחד מאלה: (1) בת זוגו היא עובדת או עובדת עצמאית ולא נעדרה מעבודתה, מעסקה או מעיסוק במשלח ידה מכוח זכאותה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) או (2) או שלא השתמשה בזכות כאמור בסעיף קטן (ב)(3) או (4); (2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית.

...

בערעור שהוגש על פסק הדין , הושב הדיון לבית הדין: "לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי אין הצדקה לדון במסגרת ערכאת הערעור בהצדקה התיאורטית לאישורו של הסדר פשרה קודם, כאשר הוגש לתיק בית הדין הסדר פשרה מתוקן, ומטבע הדברים דרך המלך היא בדיקתו כעת של ההסדר החדש המשקף את הסכמותיהם העדכניות של הצדדים. בשלב ראשון אמנם הותרנו את ההליך בבית דין זה גם לאחר הגשתו של ההסדר המתוקן מטעמי יעילות, אך משהסתבר שהיועצת המשפטית לממשלה מתנגדת לאישורו של ההסדר גם במתכונתו המתוקנת - ויש לדון בהשגותיה לגופן וכן לקיים את הפרוצדורה החוקית הנדרשת בקשר אליו - שוכנענו כי אין זה מוצדק שערכאת הערעור תידרש לכך לראשונה.

סוף דבר משכך, דין הבקשה להידחות.

(עמ' 11 – 13 לפ' לעדות חזן) הואיל וכך, מדובר בתרומתו של המבקש למצב הנוכחי ולכן, בשונה מבקשות לתובענות ייצוגיות שנדחות, יש מקום לפסוק הוצאות לזכותו של המבקש שכן בזכותו תוקנה ההוראה והנוהל.

המשיבה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 180,000 ₪ והוצאות משפט בסך 20,000 ₪ (בשים לב לעובדה כי התנהל הליך גישור בין הצדדים).