זכויות הומלס להבטחת הכנסה מביטוח לאומי

המערער, דר רחוב, מנהל חשבון בנק אצל המשיב 1 (להלן: "הבנק"), אליו מופקדת קצבת הבטחת הכנסה שמשלם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") למערער.

בהתאם להוראות הפסיקה המדובר בזכות מוגבלת כאשר על המל"ל להותיר לחייב סכום מינימלי שיאפשר לו קיום בכבוד (בג"ץ 5618/92 לגזיאל נ' לגזיאל (18.3.1993); עב"ל 271/08 ברוכים נ' המוסד לביטוח לאומי (21.5.2009)).

...

בנסיבות אלו אין מקום לדקדק עם המערער בשאלות כיצד יהיה באפשרותו לממן הליכים משפטיים אחרים ודי בנתונים שפורטו על ידו כדי להביא למסקנה כי המערער עמד בנטל הנדרש.

בשנת 2014 פירסם גם המשיב הנחיות בעיניין זה (ר' חוזר המוסד לביטוח לאומי – מנהל הגימלאות, אגף הבטחת הכנסה 1448 "דרי רחוב: גמלה לדרי רחוב שאינם ניתנים לשקום" (26.8.14)).

משמע – בנסיבות כאמור, ראוי אולי להחיל במשנה תוקף את אמות המידה שנקבעו בפסיקה בנוגע לחובת הבחינה הפרטנית והזהירה של הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה או של שלילתה (ר' בג"ץ 10662/04 סלאח חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, סה (1) (28.2.12) (להלן –עניין חסן)).

...

לדברים הללו צריך שתהיינה לטעמנו השלכות הן על ההיבט הפרוצדוראלי, הנוגע להליך הבירור של תביעות לגמלת הבטחת הכנסה של "דרי רחוב" והן על ההיבט המהותי, הנוגע לסוגיות העובדתיות והמשפטיות שיש לתת עליהן את הדעת, לצורך קביעת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה כ-"דר רחוב". אשר להשלכות הנוגעות להיבט הפרוצדוראלי – הרי שהן אמורות להתבטא במאמץ האקטיבי הנדרש מן הרשויות האמונות על כך, להביא למיצוי הזכויות של "דרי הרחוב". הדבר נכון גם בנוגע לרשויות הנוטלות חלק בהליך משפטי, המצריך בנסיבות אלה אימוץ סדרי דין או קביעה של כללים ראייתיים מותאמים לסוג אוכלוסייה זה ולמהות הזכות.

הנשיא יגאל פליטמן עיינתי בפסק הדין החשוב ורחב ההיקף של חברתי השופטת נטע רות, ומקובלת עלי תוצאת הדברים הן לעניין תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שמחודש יוני 2012 ועד לחודש מרץ 2013 בעילה של "דר רחוב", והן לעניין דחיית הערעור לתשלום גמלת הבטחת הכנסה "כהורה יחיד". עם זאת, אין דעתי כדעתה לעניין תשלום קצבת ילדים, כאשר לטעמי, אין הצדקה להחזרת הדיון לבית הדין קמא בסוגיה זו, ואבאר דבריי: הכלל בנוגע לתשלום קצבת ילדים כי הדבר מחייב הגשת תביעה לגמלה.

קביעה זו של בית הדין מקובלת עלי.

סוף דבר לאור כל האמור אנו קובעים כך: הערעור הנוגע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שחודש יוני 2012 ועד לחודש מרס 2013 בעילה של "דר רחוב", מתקבל בחלקו, במובן זה שפסק דינו של בית הדין האזורי הנוגע לעילה זו יבוטל והעניין ישוב לבית הדין האזורי לצורך השלמת הבירור העובדתי והמשפטי, בהתאם לאמור לעיל.

סעיף 13(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 העוסק באופן הבירור של תביעה לגימלה קובע כי "תביעה לגמלה תוגש למוסד לביטוח לאומי; עובד המוסד לביטוח לאומי שמינהלת המוסד הסמכה אותו לכך יברר את התביעה ויחליט אם תשולם הגימלה ובאיזה שיעור תשולם". סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה הדן בתקופת התשלום קובע כי "גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגמלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע". תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים") קובעת שאם "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע....". כלומר, המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת נתבע הוא בתוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה.

בטרם נפנה לבחון אם התובע הוכיח את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה בהתאם להנחיות נציין כי בעיניין קרינסקי[footnoteRef:22] (התובע בהליך זה) עמד בית הדין הארצי על הקשיים הכרוכים בהסדרים שנקבעו ומתח ביקורת על כך על שמעמדם של "דרי רחוב" טרם הוסדר בחקיקה ראשית ועל תוכן ההנחיות - ההגדרה שניתנה, איכות ויעילות הטיפול, אופי הטיפול והיקפו.

...

בנסיבות אלה, דין תביעת התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש אפריל 2013 ועד חודש פברואר 2014 – להידחות.

] בנסיבות אלה, משהנתבע שילם לתובע את הגמלאות בצירוף הצמדה ומשאין זכאות לתשלום ריבית בגין האיחור בתשלום הגמלאות - נדחית תביעת התובע לתשלום ריבית.

סוף דבר התביעה נדחית.

הזכות לחופש עיסוק – לבסוף, מתעוררת השאלה האם פשיטת יד היא גם בגדר משלח יד הנופל לגדרה של הזכות לחופש עיסוק (ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 34772-02-14 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (10.9.2017)) שנסב על שאלת זכאותו של דר רחוב להבטחת הכנסה).

...

על כל פנים, כמותה, גם אני סבור כי סעיף 2(ב) לחוק העונשין אינו חל למפרע, ואני מצטרף לנימוקיה בעניין זה. גם שאלת ההסמכה אינה מעוררת לטעמי קושי.

המציאות מלמדת אפוא כי לעתים אין מנוס מהטלת קנס ומציווי על מתן התחייבות כספית, הכל כמובן בשיעור אשר הולם את נסיבות העניין, העושה והמעשה.

כאמור, אני מצטרף למסקנה שאליה הגיעה חברתי השופטת ברק-ארז, גם לעיקרי נימוקיה, לפיהם דין הערעורים להידחות, וזאת בכפוף להערות שלעיל.

ביסוד הבקשה וכמפורט בכתב התביעה, נטען כי המשיבים 1-3 פעלו שלא כדין עת הטילו עיקול על חשבון הבנק של המבקש, אשר משמש לשם קבלת קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, קצבה שהנה הכנסתו היחידה ועל פי הדין אינה ניתנת לעיקול.

הוא דר רחוב משנת 2018 (הוצג אישור מהלישכה לשירותים חברתיים מיום 22.9.19 בעיניין זה- נספח 5 לבקשה) ומתקיים מקיצבת הבטחת הכנסה חודשית בסך של 1,657 ₪ (נספח 3לבקשה).

כן צירף המבקש לבקשתו תדפיסי חשבון בנק מהם עולה, כי נכון ליום 1.6.20 חשבונו מצוי ביתרת זכות זניחה של 84 ₪ בלבד (נספח לתשובה, ר' גם תדפיסים שצורפו לבקשה), וכי ההפקדות היחידות המבוצעות לחשבונו הן מהמוסד לביטוח לאומי (קצבה).

...

ואולם, לא די בכך כדי להביאני למסקנה כי כבר בשלב זה, ביסס המבקש טענותיו לפיהן ההליך מגלה עילה באופן שמצדיק, כשלעצמו, פטור מאגרה, כלפי כלל המשיבים.

לסיכום, ומהטעמים המפורטים לעיל, על משקלם המצטבר, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם את האגרה עד ליום 30.8.20, שאם לא כן יימחק ההליך.