זכויות האישה בדירה על פי חזקת השיתוף

בתמצית טענו, כי בהתאם להוראות החוק, למערערת לא מוקנות זכויות בדירה, ולחלופין, לא מוקנות לה זכויות בדירה על פי הילכת השתוף.

עצם קיומם של חיי נישואין ממושכים אינו יוצר שתוף קינייני, גם אם מלווים הם בגידול ילדים: "לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שתוף בדירת מגורים מכוח דין כללי, שאם תאמר כן, נימצאת מכניס בדלת אחורית את חזקת השתוף" (פרשת אבו רומי, בעמ' 183).

כמו כן, יש להדגיש כי בפרשת בן צבי, התחרות הייתה בין זכויות בלתי רשומות של האשה בדירת מגורים מכוח הילכת השתוף לבין התחייבות לרישום משכנתא.

...

מאחר וסוגית התשלומים האמורים לא נתלבנה, די הצורך, לפני בית משפט קמא, אנו מורים על החזרת התיק לבית משפט קמא, על מנת שיאפשר לצדדים להציג לפניו את מלוא האסמכתאות הקשורות והנוגעות לתשלומים שבוצעו לאחר שנת 2006 ובגין הלוואת המשכנתא שנטלו המערערת ובעלה מבנק ירושלים, לרבות זהות המשלם.

לנוכח התוצאה אליה הגענו אנו מורים גם כי ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין תעמוד בעינה עד לקבלת הכרעת בית משפט קמא כמפורט בסעיף 56 לעיל.

כמו כן, אנו מחייבים את המשיבים 2 , 3, 4, 6 ו-8 לשלם, ביחד ולחוד, למערערת הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 10,000 ₪ (כולל מע"מ), וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו.

במסגרת תביעה רכושית בין הצדדים, התקבלה חוות דעת אקטוארית, ולפיה סך חובות התובע (בקיזוז הרכב וזכויות פנסיוניות ואחרות) 188,414 ש"ח. סך זכויות האשה לאיזון מיידי לפי האפשרות הראשונה - 111,882 ש"ח. על פי החוק האשה צריכה לחלוק עם התובע במחצית זכויותיה דהיינו 55,941 ש"ח. בקשתה של הנתבעת להוציא את החובות מכלל האיזון.

עוד טוענת האישה כי הבעל נטל עשרות אלפי ש"ח מחשבונו כדי לשפץ דירה שקיבל בירושה, ולכן אין עליה החובה להתחלק בחוב זה. כמו כן התובע החליף רכבים והתחייב בכספים ללא ידיעת או הסכמת האשה.

הפסיקה העניפה הדנה בשאלת חלוקת החובות בין בני זוג נידונה בעיקרה בהקשר לחזקת השתוף, החלה על זוגות שנישאו לפני שנת 1974.

כפי שבא בפסק דין רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ: "אכן, כפי שמטרתה המרכזית של הילכת השתוף בזכויות הנה להבטיח חלוקה צודקת ושוויונית של הזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים, כך מטרתה המרכזית של הילכת השתוף בחובות הנה להבטיח חלוקה שווה וצודקת של החובות שנצברו במהלך החיים המשותפים." אולם כאמור, כל אלה נידונו בעיקר בהקשר לחלוקת החובות בין בני הזוג על פי הילכת השתוף.

...

  עמדת פרופ' רוזן-צבי, בספרו חוק יחסי ממון, 345-343 הינה: "במסגרת הלכת השיתוף זכאי בן-הזוג בזכויות כבר במהלך הנישואין, אך נושא גם במכלול החבויות. בהסדר איזון אין כל שיתוף במהלך הנישואין. לכאורה אין בני-הזוג נהנים האחד מרכושו של האחר ואין גם כל אחריות הדדית לחובות. השיתוף מתחיל ונגמר למעשה באותו הרגע. ממילא אין כל טעם וסיבה לגרום לכך שהסדר שיתוף דחוי, המתקיים לראשונה עם פקיעת הנישואין, יחול לטובתם של הנושים בלבד. איזון הפסדים לא ייצור איזון משאבים בין בני-זוג אלא איזון בין נושים לבין בן-זוג. לא נראה לנו כי זו הייתה כוונת המחוקק.

המסקנה האמורה מתבקשת גם מלשונו של סעיף 6(א) לחוק, הדן במנגנון האיזון וקובע לאמור: "לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שווים". מהתיבה "החובות המגיעים ממנו" המוסבת על בן הזוג ולא על נכסים כאלה או אחרים, אנו למדים שכל החובות, להוציא אלה שהוחרגו (כמבואר לעיל) הינם בני-איזון.

לכן סה"כ על האשה הנתבעת להעביר לתובע 90,941 ש"ח. לכאורה היה מקום להורות על חלוקת כל זכות במועד הבשלתה כפי האפשרות השנייה שבחוות הדעת האקטוארית, אולם, מאחר שהאפשרות הזאת עשויה לסרבל מאוד את המנגנון של חישוב הזכויות, לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לחלוק פי האפשרות הראשונה ועל כן עליה להעביר עד כ"ח בטבת תשפ"ב (1.1.2022) 50,941 ש"ח. ולאחר מכן בתשלומים חודשיים בסך 1,000 ש"ח ב 40 חודשים הבאים.

) 614 ,596 ( ע"א ששון נ' ששון , פ"ד נט ( עוד קבעה הפסיקה כי נטל ההוכחה בדבר דוקטרינת "כוונת שתוף ספציפי" בנכס חצוני , מוטל על הטוען לכוונת השתוף, וכאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו ובהתאם למקרה 3 665 ( הקונקרטי.

אומנם דברי כבוד השופט רובינשטיין התייחסו לקיומה של חזקת השתוף, אולם הגיונה יפה גם כאן ולעניין זה קבע כבוד השופט דנציגר בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' פלוני, פורסם ביום 26/12/2012 כי: "חשוב לציין- לעניין דירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין כי תחת

..ואכן, ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהיתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו "גן של ורדים" בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתיחסות לחזקת השתוף, במיוחד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה".ב בעיניין הנידון וחרף טענות האיש לפיהן כבר משחר נישואיו חווה ריחוק בלתי מוסבר מצד האשה בכדי לבסס הטענות בדבר משבר וריחוק בחיי הנישואין.

( (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 22-28 אם כן וחרף לחצים שהופעלו על הנתבע מצד הוריו להבטיח זכויותיו ועל אף שידע מה משמעות אי עריכת הסכם ממון וידע שעלולה לעלות טענה ביחס לזכויות האישה בדירת המגורים ודי בהוכחת כוונת שתוף בדירה, בחר שלא לעשותו.

...

משכך, אני קובעת כי הוכח קיומו של "דבר מה נוסף" אשר יש בו בכדי להעיד על כוונת שיתוף ספציפית והגעתי לכלל מסקנה כאמור, כי היתה כוונת שיתוף ספציפית בדירת המגורים של הצדדים ואני דוחה את טענות הנתבע לעניין זה וקובעת כי הזכויות בדירה שייכות לשני הצדדים באופן שוויוני.

אומר כבר עתה כי טענת האיש בעניין להידחות, שעה שלא הוכח כי אכן הסכומים נלקחו בנטו ולא בברוטו, מה גם שנרשמו הכנסות בלבד.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי התובעת היא בעלת מחצית מהדירה, דהיינו חלקה של התובעת 50% בזכויות בדירה וחלקו של הנתבע 50% בזכויות בה. אשר לסעד של פירוק שיתוף, הואיל ורק בעל זכויות רשום רשאי להגיש תובענה כאמור, אזי ככל שעומדת התובעת על תביעתה זו, תתכבד ותפנה בהליך נפרד לבית המשפט.

למעלה מן הכל, בעת לקיחת המשכנתא ביום 3.5.18 נתבקשה האשה לחתום על טופס שאין לה דרישה לעניין זכויות בזה הנוסח: "הנני מוותרת בזאת כלפיכם על כל זכות המקרקעין הנ"ל ו/או על כל התחייבות שהיא של הלווה כלפי הקיימת (אם קיימת) לזכותי עלפי כל דין לרבות על פי חזקת שתוף כלשהי ו/או לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג ו/או ע"פ הסכם ו/או כשותף ביחסי ממון כלשהי וכי לא אטען כנגדכם בכל זמן שהוא טענות לזכות כלשהי לגבי המקרקעין הנ"ל או כל טענות כלשהן בקשר ליצירת השיעבוד האמור עריכתו רשומו תקפותו תנאיו ומימושו על ידכם." סעיף 1 להצהרה מלמד כי ויתור האישה נעשה לא רק כלפי הבנק אלא כלפי הבעל: "לא ניתנה ולא קיימת כלפי התחייבות כלשהי של הלווה והממשכן בין מכח הסכם ובין מכח דין בקשר למקרקעין". יצויין, כי הדירה התקבלה חדשים ספורים קודם מועד הקרע ביום 17.11.19.

ובהתייחס לטענת האישה לחלק בין ירושה עצמה לתמורתה - יופנה לע"א 686/85 מערבי נ' מערבי, פ"ד מ(2) 631 (1986), נקבע כי אפילו במקרה שנקנה נכס לאחר נישואין באמצעות מימון בלעדי של תמורת נכס אחר שנרכש לפני הנישואין (בנגוד למקרים בהם חלק מהמימון נעשה באמצעות כספים משותפים), בהיעדר הוכחה לכוונת שתוף בנכס, לא תחול חזקת השתוף: "ההלכה, כי חזקת השתוף, לא חלה על נכסים שרכש אחד מבני הזוג לפני נישואין וללא קשר עימם, אלא אם הוכחה כוונת שתוף בראיה פוזיטיבית של ממש, יפה גם לגבי נכסים שנרכשו במקומם מתוך כספים שאינם אלא תוצאה ממימוש זכויות שהיו קיימות בידי אחד מהצדדים לפני הנישואין". עוד ראה תלה"מ 39884-06-18 : "כאשר מדובר בדירת ירושה, הרי שעסקינן בנכס חצוני שלא חל עליו הסדר איזון המשאבים בחוק יחסי הממון, כל עוד לא הוכח אחרת ע"י התובעת. עניין זה קבוע בסעיף 5(א)(1) לחוק  יחסי ממון בין בני זוג, המחריג מכלל הנכסים בהם ייעשה איזון, נכסים שאחד מבני הזוג קיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

...

. אינה נכס ישיר שירש הנתבע מאמו המנוחה, אולם שוכנעתי כי הדירה ב..

דעתנו כי החוק נתן לגורם השיפוטי שיקול דעת רחב בפסיקה זו. כבר מצאנו שופטים בבתי המשפט שחישבו כל אחד לפי דרכו, הבנתו והשקפתו.

וראה בענין זה פס"ד ביה"ד הרבני נתניה 824780:"לאור האמור, מאחר שהוראת החוק הפשוטה, התואמת גם את גישתו של המשפט העברי איננה מכירה במוניטין אישי כנכס לצורך עריכת איזון המשאבים – לפיכך תביעת התובעת נדחית." על נדון היוון הזכויות אם לשלמם כעת או במועד מימושן ראה לרה"ג מיכאל עמוס שליט"א בספר שורת הדין חי"ז עמ' שעב שמסיק:" מכל האמור עולה שיש לדחות את תביעת הבעל לחייב את האשה בתשלום מיידי של מחצית זכויותיה העתידיות". לאור האמור ביה"ד פוסק כי: ביה"ד דוחה את בקשתה של האשה לאיזון הדירה בנתיבות.

כל סכום משכנתא ששולם בפועל ממועד הנישואין, בין אם שולם ע"י צד אחד או ע"י שני הצדדים, בהתאם להסכם הממון, מחציתו יחשב לטובת נ' ומחציתו לטובת א', ויחושב באחוזים בהתאם לשווי הדירה, נכון למועד ההסכם לפי מחיר של 2.2 מיליון ש"ח. בית הדין מבהיר כי האמור בסעיף 5 כוונתו – שהחלק שנשאר בקרן המשכנתא, ככל וישולם – הרי שיתחלק בחלקים שוים בתורת זכות בין הצדדים לפי האמור בסעיף 3 להסכם.

לעניין זה נפנה לתמ"ש 32491-05-10, השופט זגורי: "מתוכן הסעיף עולה, כי כספי ירושה שמקבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, אינם נכללים במסגרת האיזון, אלא שכידוע, אם מגלה בעל כספי הירושה את רצונו לערבב, למזג ולהטמיע הכספים הנבדלים האמורים בנכסים המשותפים או בחשבון משותף, הרי שיש ומכוח דיני השתוף הכלליים הופכים הכספים למשותפים. דומה אפוא, כי סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע חזקה ראשונית, כי כספי ירושה לא יהוו חלק מבסיס האיזון. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה מכוחו של דין ספציפי זה או אחר (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002), תמ"ש (ת"א) 20950/96 משה גלילי נ' רות גלילי, תמ"ש (ת"א) 21850/96 תגר שמואל נ' תגר פדידה, תמ"ש (כ"ס) 22780/05). לעניין מסקנה שיפוטית כי הטמעת כספי ירושה בחשבון משותף ושימוש בהם, מצביעה על שתוף ראו: תמ"ש (י-ם) 1622/06, פרופ' שיפמן; "ואף על פי כן – שתוף בנכסים", משפטים כ"ו (תשנ"ה – תשנ"ו, 399, 404-406).

בעיניין הכתובה - האשה היא זו שתבעה גירושין, והואיל ומדובר בנישואין קצרים ביותר (שלוש שנים ושלשה חד', עד למועד הקרע), מבלי להכנס לכל הטענות שהעלו הצדדים אך בהיתחשב בחומר שלפנינו (כתבי הטענות והתסקיר), סביר להניח שבית הדין היה מפשר בחיוב הכתובה, מאחר ושאלת הגורם לגירושין, אינו חף בדרך כלל מספקות, ובכל מקרה לא היה מעמיד את הכתובה מעבר לסכום של 120,000 ש"ח. כך שאם ניקח את הסכומים שמקבלת האשה בהתאם לחוק יחסי ממון או הילכת השתוף (מחצית מהסכום שהיה בחשבון הבנק קודם הנישואין – כ – 75,000 ש"ח וכן כ 52,000 ש"ח עבור הזכויות של הבעל), שני הסכומים הנ"ל הנם כ – 127,000 ש"ח, וכמובן מעל 120,000 ש"ח. והואיל ואין "כפל מבצעים", והואיל והבעל ישלם לאשה סכומים כאמור בהתאם לחוק יחסי ממון, ואילו על פי ההלכה היה פטור מסכומים אלה, הרי שעניין הכתובה אינו רלוואנטי לדיון.

...

המשכנתא נכון למועד הקרע עמדה על סך של 368,248 ש"ח. כך ששווי הדירה נטו עומד על סך של 2,261,752 ש"ח. ומכאן חלקה של האישה בדירה הינו 232,508 ש"ח. החישוב שערך ב"כ האישה, והגיע למסקנה שחלקה של האישה 12.32% הינו חישוב לא נכון, ואינו תואם לדו"ח האקטוארית, שניתן בדיוק בהתאם לפרשנות בית הדין.

בקשת הבעל נדחית, מהטעם שעל אף שכספים שצבר הבעל לפני הנישואין, הוחרגו מאיזון משאבים, בהתאם לסעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, כאשר כספים אלה נכנסו לחשבון המשותף, בין אם ע"י הכנסה לחשבון משותף ובין אם ע"י הכנסת בן/בת הזוג לחשבון הנפרד, הפכו כספים אלה למשותפים.

לעניין זה נפנה לתמ"ש 32491-05-10, השופט זגורי: "מתוכן הסעיף עולה, כי כספי ירושה שמקבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, אינם נכללים במסגרת האיזון, אלא שכידוע, אם מגלה בעל כספי הירושה את רצונו לערבב, למזג ולהטמיע הכספים הנבדלים האמורים בנכסים המשותפים או בחשבון משותף, הרי שיש ומכוח דיני השיתוף הכלליים הופכים הכספים למשותפים. דומה איפוא, כי סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע חזקה ראשונית, כי כספי ירושה לא יהוו חלק מבסיס האיזון. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה מכוחו של דין ספציפי זה או אחר (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002), תמ"ש (ת"א) 20950/96 משה גלילי נ' רות גלילי, תמ"ש (ת"א) 21850/96 תגר שמואל נ' תגר פדידה, תמ"ש (כ"ס) 22780/05). לעניין מסקנה שיפוטית כי הטמעת כספי ירושה בחשבון משותף ושימוש בהם, מצביעה על שיתוף ראו: תמ"ש (י-ם) 1622/06, פרופ' שיפמן; "ואף על פי כן – שיתוף בנכסים", משפטים כ"ו (תשנ"ה – תשנ"ו, 399, 404-406).