בחוק זכויות רכישה נקבע, כי דייר בדיור צבורי זכאי לרכוש את דירת הדיור הצבורי שבה הוא מתגורר, בתנאים הקבועים בחוק זה.
בסעיף 1 לחוק זכויות רכישה, נוסחה הגדרת הזכאי לרכוש את דירת הדיור בציבורי:
""זכאי" – מי שמתגורר כדין או על פי חוזה, תקופה של חמש שנים רצופות לפחות, בדירה ציבורית, ואין ולא היו בבעלותו, או בבעלות קרובו, מהמועד שבו חתם על חוזה להשכרה ציבורית, דירה או מקרקעין אחרים, ששוויים עולה על 350,000 שקלים חדשים;"
...
אמנם, בחקירת המצהירים עלו נקודות כאלה ואחרות שלגביהן ציינו העדים כי העובדות אינן זכורות להם, אולם אין בכך לטעמי בכדי להוביל למסקנה שמדובר בעדויות מופרכות, אשר אין לתת בהן כל אמון.
על יסוד כל האמור, אני קובע שעלה בידי הנתבע לבסס, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, את המסקנה שהתגורר בדירה במועד הקובע ועד לפטירת האם ז"ל.
בשולי חלק זה אני מוצא לנכון להעיר למעלה מן הצורך, לעניין מסמכים רשמיים רבים שצירף הנתבע לתצהירו, הכוללים את כתובת הדירה ככתובתו, ושהנתבע טען כי הם מוכיחים את טענתו למגורים בדירה בתקופה הנדרשת, כי מוגבל המשקל שניתן לייחס להם בהיבט זה. סע' 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 קובע כי רישום המען במרשם האוכלוסין ותמצית הרישום הינם ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום.
תוצאה
על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת ואני מורה לנתבע לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ, עד ליום 1.2.2024.
