זכויות דייר מוגן נגזר לאחר עזיבת דייר חולה למוסד שיקומי

התובע שובץ מיד עם שיחרורו מבית החולים אלין לגן שקומי, אליו הוסע בהסעות ולכן האב, לו חפץ, היה יכול לחזור לעבודה כבר בתקופה זו. תחת זאת העדיף לקבל דמי אבטלה וקיצבת הבטחת הכנסה ורק בסמוך לתום תקופת זכאותו החל לחפש מקום עבודה (הדבר עולה מהתמליל שצירפו התובעים).

נוכח האמור לעיל, אני סבור שהתובעים זכאים לפצוי בגין תקופת העבר כדלקמן: בתקופת האישפוז – ישולם פיצוי חודשי בסך של 6,500 ₪ ובסך הכל לתקופה של שנה (היו מספר אשפוזים קצרים גם בהמשך) סך של 78,000 ₪ כאשר בתוך האמור שוקלל שהאב עזב את עבודתו.

הקריטריונים למתן שירותים אלו ניתנים להחלטת ועדת האיבחון והם נגזרת של חוות דעת של הועדה שהקטין/האדם מתפקד ברמת מוגבלות שכלית התפתחותית (ישנם רמות שונות של מוגבלות-קלה, בינונית ונמוכה).הדרך לקבלת שירותים אלה המותנים באיבחון נעשית באמצעות לישכת הרווחה העירונית במקום בו מתגורר הקטין/האדם ומשפחתו.

לו פנה התובע כבר היום לועדת ההשמה יש להניח כי היה נמצא זכאי, בסבירות גבוהה מאד, לקבל שירות מכוח החוק במקרה דנן, השרות העשוי להתאים לתובע לאחר סיום לימודיו בחינוך המיוחד הנו מיפעל מוגן או מעון יום.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהיתחשב בחוות דעתו ובעדותו של פרופ' זייליג, על אף שאין בעניינינו חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה, וכן בהיתחשב בפגיעתו של התובע ובשעור נכותו, ובכך שבשלב זה הוא זוכה לקבל טפול פרא רפואי במסגרת בה הוא לומד (עמ' 241 בחקירתה של הגב' קדורה), כאשר חלק גדול מהטיפולים אף ניתנים במסגרת קופת החולים, אף כי לפי פרופ' זייליג קיים קושי בקביעת מועדים לטיפולים פסיכולוגיים, אני פוסק לתובע בגין צרכים שקומיים כאמור, לרבות התאמת דיור, פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 70,000 ₪.

הנתבעת הגישה שלוש חוות דעת אקטואריות עדכניות נוספות, כולן מיום 9.12.21, לגבי קיצבאות נכות כללית, שירותים מיוחדים וניידות כשבאותן שלוש חוות דעת צוין שהתובע יהיה זכאי לקבל אותן החל מהגיעו לגיל 18, כאשר בהוון הקיצבאות לעתיד ציין האקטואר, כי השתמש בלוחות הוון שבקובץ תקנות ההוון של המוסד לביטוח לאומי מספר 5027 מיום 23.4.87 שהם לוחות עבור נכים כלליים שמבוססים על ההנחה שבאוכלוסיית נכים כלליים קיים קיצור משמעותי בתוחלת חיים (להלן: "תקנות ההוון").

...

נוכח האמור טענות התובע עדיפות בעיני ולפיכך אני מורה כי לגבי קצבת ניידות יוקפא סך של 117,337 ₪.

נוכח כל האמור, אני מורה כי מסכום הפיצוי שייפסק לתובע יש לנכות קצבת ילד נכה בסך כולל של 529,028 ₪.

6 .לסיום אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקים שנובעים מהתאונה כדלקמן: א. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 2,651,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה - 331,000 ₪ ג. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר - 125,000 ₪ ד. עזרת הזולת עד גיל 21 - 791,000 ₪ עזרת הזולת החל מגיל 21 - 2,418,000 ₪ צרכים שיקומיים - 70,000 ₪ ניידות לאחר גיל 21 - 200,000 ₪ ז. נזק שאינו נזק ממון - 221,000 ₪ סה"כ - 6,807,000 ₪ בניכוי קצבת ילד נכה - 529,028 ₪ הפחתה בגין הקפאת קצבאות - 1,771,345 ₪ סה"כ - 4,506,627 ₪ סה"כ בתוספת שכ"ט עו"ד - 5,192,085 ₪ בניכוי תשלומים תכופים - 151,557 ₪ סה"כ - 5,040,528 ₪ נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 5,040,528 ₪ בתוספת אגרה והוצאות עדים.

אילו תנאים נדרשים מקרוב מישפחה של אותו דייר על מנת שתוכר זכותו להתגורר בדירה כדייר מוגן (נגזר או נדחה)? כיצד יש לפרש מגורים בדירה "ביחד", כאשר הדייר החולה לא שהה בדירה בסמוך לפטירתו? ומהי "דירה אחרת" למגורים, כמובנה בחוק הגנת הדייר? שאלות אלו מתעוררות בפסק דין זה, הדן בתביעה לסילוק יד שהוגשה נגד בנה של הדיירת המוגנת שהלכה לעולמה.

הדיירים המוגנים בהם עוסקים, בין השאר, סעיפים 20 ו-27 שבפרק א' האמור, סווגו בפסיקה כדייר "מקורי", דייר "נגזר" ודייר "נדחה". דייר "מקורי" הנו הדייר המוגן עמו נכרת הסכם השכירות המוגנת; דייר "נגזר" הנו מי שהפך לדייר מוגן מכוח סעיפים 26-20 לחוק; ודייר "נדחה" הוא מי שניכנס לנעליו של הדייר הנגזר, לאחר מותו של זה או לאחר שחדל להחזיק במושכר, לפי סעיף 27 לחוק, דהיינו ב"סבב השלישי".

מה הדין לגבי מעבר של דייר מוגן לבית אבות או למוסד שקומי? ברע"א 3666/16 פלונית נ' חברת הירקון 278 בע"מ (פורסם בנבו, 5.9.2017) (להלן: עניין חברת הירקון) נדונה השאלה הרחבה: האם עזיבת דירה על-ידי דייר מוגן, שנעשתה כתוצאה מאילוץ, המתמשך והולך, היא בגדר "נטישה" המצדיקה פינוי הדירה.

...

לפיכך, אין לטענה זו השלכה על המסקנה אליה הגעתי בנוגע ל"דירה אחרת".

אשר על כן, הנני מקבל את התביעה לסילוק יד, ומורה לו לפנות את הדירה בקומת הקרקע ברחוב יונתן 24 בחיפה עד לא יאוחר מיום 1.11.2019.

כמו-כן הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 4.8.2016, ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 17,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

הוא עמד מחוץ ליחידת דיור המשמשת למגורי המתלוננת וצותת לשיחה שקיימה עם אחד ממכריה, ניכנס פנימה וסימן למתלוננת על צוארו, סימן של שחיטה והטיח בה כי היא בוגדת בו. בין השניים החלו חילופי דברים בסופם עזבו את הבית יחדיו לכיוון מגורי הנאשם באשדוד.

(להלן: "ארוע הדקירה") האישום הרביעי לאחר המתואר באישום השלישי דלעיל, בשעה 13:00 או בסמוך לכך , בעוד המתלוננת מאושפזת בבית החולים תחת שמירה משטרתית, הגיע הנאשם למקום כשהוא נושא סכין.

ב"כ המאשימה הדגישה בנוסף את הילכת בית המשפט העליון בדבר ההחמרה המתחייבת בענישה נוכח ביצוע עבירות תוך שימוש בסכין ופגיעתן הרעה בקורבן בכלל ההיבטים וביתר שאת, תוך הפרת תחושת המוגנות בקשר הזוגי, בעת שעסקינן בעבירות שבוצעו במסגרת זו. ב"כ המאשימה אף הדגישה את חומרת נקיטת האלימות כלפי השוטר ופציעתו, במסגרת תפקידו.

כמו כן ציינה כי לא ניתן לזקוף לזכותו כל לקיחת אחריות או חסכון בהעדת המתלוננת והוריה, על כל המשתמע מכך.

ב"כ הנאשם טען כי הנזקים הפיסיים והנפשיים להם טוענת המתלוננת בתצהיר לא הוכחו ובכל מקרה אותותיהם אינם ניכרים עוד כיום, אף נוכח דחיית תביעתה על ידי המוסד לביטוח הלאומי.

עוד טען ב"כ הנאשם כי הנאשם מבקש לפתוח דף חדש בחייו ועתר לבית המשפט לגזור את דינו במידת הרחמים, על מנת לאפשר את שקומו.

בת"פ 1228/03 (שלום רמלה) נגזר דינו של הנאשם ביום 2/5/05 נוכח הרשעתו לאחר שמיעת הראיות בבצוע עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ואיומים.

...

הערעור נדחה.

אף נמצאנו למדים כי הנאשם טען כאמור, מן השפה ולחוץ, גם בעבר, כעולה מגזר הדין מושא המאסר המותנה, שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א יפו, בעת שחרב גזר הדין היתה מונפת מעל ראשו ובלא מורא, שב על מעשיו.

לאור סך כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם, את העונשים הבאים: מאסר למשך 12 שנים.

טיעוני המאשימה ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם וכן, את מידת הפגיעה הבינונית-גבוהה, בערכים המוגנים העומדים בבסיס עבירות אלו - בטחונו של הפרט, שלוות נפשו וכן, הגנה על שוטרים האמונים על אכיפת החוק ובטחון הציבור.

הנאשם שוהה, החל מנובמבר 2013, בקהילה טיפולית "צעדים", המהוה מסגרת ל"תחלואה כפולה" למטופלים המתמודדים עם היתמכרות ומחלה נפשית.

לאחר חזרתו של הנאשם למסגרת, המשיך בהתנהגותו הבעייתית וגילה עמדות נוקשות שלא אפשרו דיאלוג מקדם עד שביום 10.08.14, החליט הנאשם לעזוב את ההליך הטיפולי בקהילה.

העובדת הסוציאלית המטפלת מסרה כי קיים קשר ראשוני עם הנאשם לשם חפוש פיתרונות דיור הולמים ומיצוי זכויותיו מוטל המוסד לביטוח לאומי.

הנאשם משתף פעולה עם שירות המבחן ועם גורמי הרווחה בערייה, עובד ועושה ככל יכולתו לשקם את עצמו ולהמנע מחזרה לאורח חיים התמכרותי ועברייני.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין - הרקע המורכב העומד בבסיס ביצוע העבירות, נסיבות חייו המיוחדות של הנאשם, הודייתו במיוחס לו, כברת הדרך שעשה להיגמל מהתמכרויותיו ולהתרחק מאורח חיים התמכרותי ועברייני, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים בגין מכלול העבירות בהן הורשע: ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות השרות מיום 18.03.15.

...

העותר מוסיף כי הוא מתגורר בדירה כ – 50 שנה ואף מהטעם הזה יש להכיר בזכותו להמשיך ולהחזיק בה במסגרת הדיור הצבורי ולמצער, להמשיך ולהתגורר בה. באשר למעמדו כ"דייר ממשיך", טוען העותר כי הואיל ואימו זכאית לדיור צבורי לאחר שהתגוררה בדירה עשרות שנים, הרי שזכותו נגזרת מזכותה.

כך או כך, מוסיף המשיב, כי מעמד של "דייר ממשיך" מבשיל רק לאחר מות הדייר החוזי או מעברו למוסד סיעודי – אירועים שלא היתרחשו בעניינינו.

החלטת הועדה העליונה הלכה היא, כי בית המשפט לעניינים מינהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשקול דעתו, אלא אם זו סטתה באורח קצוני ממיתחם שיקול הדעת המינהלי (ראה עע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ [פורסם בנבו, 23.3.2014]; עע"מ 823/12 תמר קליסה נ' משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו, 8.8.2013]).

לדבריו, דייריו זקנים, חולים ותשושים המצויים בסוף דרכם.

מה דינו איפוא? האם יש 'להענישו' בשל העובדה שלא השכיל לבנות מישפחה ולא הפך אב לילדים? האם בשל כך, יש לחייבו להשלים את חייו במסגרת דיור מוגן אשר תנאיו, נכון לעת הזו, אינם הולמים את צרכיו? האם העובדה שאמו עזבה את הדירה על רקע בעיות רפואיות והוא נותר להתגורר בה אינה מעניקה לו זכות מגורים מכל סוג שהוא? מלאכת הועדה העליונה אינה קלה כלל ועיקר.

...

לסיכום, טוען המשיב כי על אף שהעותר אינו עומד בתנאי הזכאות לדיור ציבורי, אף לא למעמד של "דייר ממשיך", נהגה עמו הועדה לפנים משורת הדין כאשר אישרה לו קבלת יחידת דיור בבית גיל הזהב בלוד, כפוף להתאמתו למגורים במקום והשבת הדירה בה הוא מתגורר.

העותר אינו נכנס אפוא לתנאי הזכאות ואין לאפשר לו להמשיך ולהחזיק בה. אולם, ברשות המשיב דירות קטנות יותר, שאינן מתאימות למשפחות בעלות ילדים, וממילא, יש להעמידן לרשותם של אנשים בודדים כמו העותר.

על כן, העתירה מתקבלת באורח חלקי ובאופן שעניינו של העותר ישוב לוועדה על מנת שתבחן העמדתה של דירה קטנה לרשות העותר באזור מגוריו דהיום.