אמת, התובעת טענה כי מר טנוס איבד את זכותו המוגנת כי לא שילם דמי-שכירות.
באומדנה, המתחשבת בכך שפיצוי ממוני נפסק כאמור, אני מעמיד את הרכיב הזה על סך של 15,000 ש"ח.
חוב כספי לרשות-הפיתוח באמצעות עמידר
אי-הפקעתה של הזכות לדיירות מוגנת בשל אי-תשלום של דמי-שכירות אין משמעו כי המנוח הופטר מתשלום כזה.
...
אני מקבל, לפיכך את קביעותיו של שמאי-הנתבעת ואציין כי שומתו הלכה כברת-דרך לקראתו של התובע, במובן זה שראתה את המרפסת הפתוחה, שלא כמו השמאי מטעמו של התובע, שוַות-ערך לשטח מגורים לכל דבר וענין, ללא הפחתה.
בת"א 33712-06-10 נדחית התביעה נגד נתבעים 5-2 ונגד נתבע 7 (גורמי-העירייה והשליח).
בתוך 30 ימים מיום ההמצאה כאמור, תשלם כל אחת מנתבעות 1 ו-6 לתובע הוצאות בסך 2,500 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורכת-דין בסך 21,000 ש"ח. עד אותו מועד ישלם התובע לנתבעת 2, עיריית לוד, שכר-טרחה של עורך-דין בסך כולל של 21,000 ש"ח.
דרך כלל מחייב הייתי את התובע בהוצאות משמעותיות לאוצר-המדינה בשל חריגה, בהחלטה מודעת ותוך העמדתו של בית-המשפט לפנֵיה של עובדה מוגמרת, מהיקפם המותר של הסיכומים.
