זכויות גרושות לקצבאות הבעל מביטוח לאומי

אשה פרודה, שלא התגרשה מבעלה, ככלל, למעשה זכאית הן למזונות והן לקיצבת שאירים מלאה עם מותו של בעלה, אלולא סעיף 38 לחוק הגימלאות שהשווה אותה לאשה הגרושה, שלה פסק דין למזונות, וצמצם את זכותה לקיצבת השאירים לגובה המזונות בלבד, ככל שיש לה התחייבות למזונות מכוח פסק דין או מכוח הסכם בכתב.

באשר לחשש ממצבה הכלכלי של המערערת הרי שהיא ממשיכה בקבלת הקצבה בגובה המזונות, כקבוע בחוק הגימלאות, שאף תעודכן בשיעור המדד, ומעבר לכך מקבלת קצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי, וזאת מעבר לירושה של נכסי המנוח שקבלה עם פטירתו של המנוח על פי צו ירושה.

...

סיכומו של דבר, משלא הרימה המערערת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הפרידה אינה "פרידה של קבע", סברתי כי דין הערעור להידחות.

לסיכום, עמדתי היא לדחות את הערעור ללא צו להוצאות והצמדת הקצבה על סכום המזונות המעודכנים על פי המדד.

סוף דבר הערעור נדחה ברוב דעות, על דעתם של סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת יעל אנגלברג –שהם ונציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ, בניגוד לדעתם החולקת של השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ ונציג ציבור (מעסיקים) מר מיכה ינון.

עוד הגיש התובע בדיון תעודת עובד ציבור של הגב' עליזה ליבנה (עמ' 6, ש' 3-4; נ/3), שהוגשה לדבריו במסגרת תיק אחר שניהל (עב"ל 34772-02-14) וממנה עולה, כי לתובע בן נוסף יליד 1992, אשר בגינו היה זכאי לקיצבת ילדים בין השנים 1992-2010 – קיצבאות ששולמו עד לשנת 2004 (בתקופת נשואי התובע) לתובע ולגרושתו במשותף, אולם כעולה מתעודת עובד הציבור (ת/3) "חלק מהקצבאות קוזזו עקב חוב הבעל (התובע) בגל"ש" ולאחר גירושי בני הזוג, המשיך המוסד לשלם לגרושת התובע קצבת ילדים עבור הבן יליד 92' וקיצבת ילד נכה עבור הבן יליד 87'.

סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, קובעת כך: "(א) לצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי –

...

הנתבעים טענו בכתבי הגנתם, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנותה ו/או מחמת מעשה בית דין, שכן סעדים אלה נתבעו על ידי התובע במסגרת תביעות קודמות שהוגשו לבית דין זה, וכן לגופה, כפי שיפורט להלן.

סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה, שכותרתו "תקופת התשלום" קובע כי – "(א) גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב- 1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע." בהתאם, וכעולה מתעודת עובד הציבור של הגב' ליריאנה מילר, ממחלקת הבטחת הכנסה (צורפה לכתב ההגנה של המוסד והתובע ויתר על חקירת העדה, עמ' 11, ש' 8) – ניתן היה לשלם לתובע גימלת הבטחת הכנסה החל מחודש ספטמבר בלבד, ומשכך דין התביעה לתשלום גימלאות הבטחת הכנסה לחודשים יוני עד אוגוסט 2005, להידחות.

לאור זאת, לא מצאנו כל הצדקה לדון בשנית בעניין זה, לגביו קיים מעשה בית דין.

סוף דבר על יסוד כל המפורט לעיל, התביעה נדחית, על כל רכיביה, הן מחמת התיישנותה ו/או מחמת מעשה בית דין וכן לגופה.

לטענת הנתבע, היו בבעלות התובעת ובעלה בתקופות הרלוואנטיות שני כלי רכב ולפיכך לא קמה לתובעת זכאות לתשלום הקצבה.

העובדות נשוא התביעה וההליך המשפטי התובעת ילידת 1969, גרושה פעמיים ואם לילדים.

בין הצדדים הייתה במקור מחלוקת נוספת, אשר נגעה לנתונים חסרים מצד התובעת, וכן מחלוקת ביחס לתקופות קודמות בשנת 2011, כאשר נטען לבעלות על כלי רכב אחד, והוסכם כי ההלכה שנקבעה בבג"צ, בעקבות עבל (ארצי) 28956-08-11 אביבה גבירץ - המוסד לביטוח לאומי (9.11.15), תחול על התובעת בהקשר זה (ישיבת יום 19.6.17, עמוד 10 שורות 13 – 14; סעיף 27 לסיכומי הנתבע), וענינה יבחן בהתאם.

...

וודאי שבנסיבות העניין לא שוכנענו כי התובעת נהגה ברכב מנהג בעלים.

בנסיבות אלה, מצאנו כי אין לקחת בחשבון את הבעלות על הרכב בשקילת זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית.

סיכומו של דבר, מתקבלת התביעה, כך שאין להתייחס לרכב הדייהטסו שמספרו 50-125-07, לצורך בחינת זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים ינואר 2013 עד יוני 2014.

בית הדין הוסיף כי "המחוקק קבע במסגרת הסעיפים 245(א)(2) ו - 246(ב) לחוק הוראות הבאות להקל עם גרושות, אלמנות, עגונות, נשים המקבלות קצבת נכות ואחרות בכל הנוגע לגיל בו תזכינה לקבלת קצבת זקנה", אך גב' כסאברי אינה נמנית על קבוצה זו. הדבר עולה גם מפסיקת בית הדין הארצי (עב"ל (ארצי) 6540-06-10 רחל בייט - המוסד לביטוח לאומי (7.7.11); להלן: עניין בייט), בו הוסברה ההתפתחות במעמדן של "עקרות בית" בכל הנוגע לביטוח נכות וזקנה, בהיתחשב בכך שאינן משלמות דמי ביטוח.

המוסד מוסיף כי אין זה נכון כי עקרות הבית נותרות ללא כסוי בטוחי כלשהוא בתקופת הפער שבין הקיצבאות, שכן הן זכאיות לגימלת הבטחת הכנסה ככל שהן עומדות בתנאים הרלוואנטיים; זכאיות לגימלת סיעוד ככל שמצבן מצדיק זאת (וגב' שומר ז"ל אכן קיבלה בפועל גמלת סיעוד בתקופת מחלתה); ובנוסף בעליהן של גב' כסאברי וגב' אליאס (וכן בעלה של גב' שומר בחייה) מקבלים תוספת עבורה במסגרת קצבת הזיקנה המשולמת להם, עד למועד בו תהיינה זכאיות לקיצבת זקנה מכוח עצמן (גב' אליאס אף מקבלת לבקשתה את תוספת התלויים, בסך של 1,155 ₪ לחודש, ישירות לידיה, כאשר קצבת הזיקנה לה תהא זכאית עם הגיעה לגיל 70 תעמוד על 1,531 ₪).

בנוסף, כלל המבוטחים (למעט נשים שמתקיימים בהן תנאיו של סעיף 245(א)(2)(ג) לחוק), נדרשים עדיין לעמוד במבחן הכנסה (דב"ע (ארצי) נז0-278 סוזי זוהר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 411 (1999)), וככל שהכנסתם עולה על התיקרה שנקבעה לצורך כך - ייוצר גם לגביהם אותו "חלל" בין תום תקופת הזכאות הפוטנציאלית לנכות כללית לבין תחילת הזכאות לקיצבת זקנה (אם כי משמעות ה"חלל" עבורם תהא קטנה יותר בהיתחשב בהכנסה שעומדת לרשותם).

...

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט מוסטפא קאסם ונציגי הציבור גב' יפה קריספיל ומר דודי נחום; ב"ל 49962-01-14), לאחר עיון בטיעוני הצדדים (בהעדר מחלוקת עובדתית לא נשמעו עדויות), ציין כי "דעתנו אינה נוחה מהמצב המצוי אשר בו חלק מעקרות הבית הנמצאות בטווח הגילאים בתפר בין גיל הפרישה לגיל הזקנה, אינן יכולות להגיש תביעה לנכות כללית ואף לא לקצבת זקנה". על אף זאת, מצא כי אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, וככל שתישמע דעתי, הערעורים יידחו ללא צו להוצאות.

השופט רועי פוליאק אני מסכים עם קביעתה של חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, לפיה יש לדחות את הערעורים, מהטעמים המפורטים בחוות דעתה המקיפה של חברתי.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעורים נדחים ללא צו להוצאות.

הממונה הוסיף, כי החלטת המוסד לביטוח לאומי להכיר בבת הזוג לצורך קצבת שאירים, אשר היתה הבסיס להחלטתו הקודמת, אכן מהווה שיקול לטובת ההכרה בבני הזוג כידועים בציבור; ואולם, לאחר קבלת התמונה המלאה, כך קבע, קטן משקלה של החלטה זו, ואין בכוחה להכריע את הכף.

הממונה הפנה להגדרת "בן זוג" הזכאי לחלק בגימלת השאירים של המנוח, שבסעיף 1 להחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השילטון (נושאי משרה שיפוטית ושאיריהם), תשמ"א-1981 (להלן החלטת הגימלאות), שאינה כוללת "גרושה"; ציין את סעיף 18(3)(א) להחלטת הגימלאות, שלפיו תיחשב גרושה לאישתו של המנוח אם המנוח היה חייב במזונותיה או אם נוכח הממונה על הגימלאות כי נתקבל תקבול אשר היווה תחליף לתשלום מזונות, וכן את סעיף 19 להחלטת הגימלאות.

בעיניין רוזנשטראוך בדקה האישה שהיתה פרודה מבעלה, והוא ביקש להתגרש הימנה, אם כגרושה תזכה לגימלה, ומשהוברר שלא – סירבה להתגרש.

ועוד: "הטיפול השפוטי – וכמובן המנהלי – בזכויות הנוגעות לזקנה צריך להיות רגיש ועדין, ולזכור כי המשאלה 'אל-תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל-תעזבני' (תהלים ע"א, ט') תקפה בכל עת ותקפה ביתר שאת בימינו אלה, עם התארכות תוחלת החיים וצרכי הפרנסה לקשישים הכרוכים בכך." (רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שור, פסקה א' לחוות דעתי (2016)).

...

להפיס את דעת בת הזוג אציין, כי עיינתי בהסכם הממון ובכל טיעוניה, וסבורני כי לא הושגה אותה "מסה קריטית" להכרה המבוקשת בזכויותיה בהקשר דנא.

על יסוד כל האמור, ובהתחשב בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, סבורני כי יש מקום לקבוע כי המערערת זכאית לחלק בגמלה, אך תחת 33% שנקבעו בהחלטתו הראשונה של הממונה ובהתחשב כאמור בנסיבות, יהא הנתח בגמלה בשיעור 17%.

הערעור מתקבל בחלקו, איפוא, במובן שהמערערת זכאית ל-17% מתוך גמלת השאירים של המנוח.