נראה כי החייב פנה להליך במועד אכיפת החיובים על פי הסכם הגירושין מקום ועל פי ההסכם נקבע כי ככל והחייב לא יישא בתשלום החובות לבנק יהב וישראכרט תהיה זכאית הגרושה לגבות את הסכומים כדמי מזונות הבן הקטין.
לנוכח כל האמור, אני סבור כי מכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי החייב פעל שלא בתום לב בפתיחה בהליכי פשיטת הרגל ,ככל הנראה, מתוך הנחה ש"ביום פקודה" יוכל לפנות להליך פשיטת רגל, באופן שיוביל לשמיטת חלקו בחוב המשותף והותרת הגרושה מול נושים אלו, ומטרת ההליך מבחינת החייב ונסיבותיו, אינה שקומו, אלא השגת יתרון לא הוגן ולא צודק מול גרושתו, במאבק הגירושין שביניהם.
...
המנהל המיוחד במסגרת הדו"ח המסכם טען שדין בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל להידחות, זאת בשל חוסר תם לב מצד החייב שעה שמבקש לרתום את הליך פשיטת הרגל לתוך הסכסוך הזוגי עם גרושתו; בנוסף, טען שנקיטת הליך פשיטת הרגל נועדה כמגן מפני הפעולות בהן נקטה גרושתו נגדו, מבלי שחל שינוי נסיבות מאז התחייבותו על פי הסכם גירושין ועד לפנייתו של החייב להליך באמצע שנת 2017.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים, אני דוחה את בקשתו של החייב להכרזתו כפושט רגל ולהלן הנמקתי:
מסגרת נורמטיבית:
מלשון הפקודה ומההלכה הפסוקה עולה כי החובה המוטלת על החייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל משתרעת על פני שתי תקופות – התקופה בה נוצרו חובותיו והתקופה בה מתנהל הליך פשיטת הרגל בעניינו (ראו: ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 והאסמכתאות שם (1.2.2011)).
יוצא אפוא כי הבעל ישלם סכום של כ 125,000 ₪ עבור החובות המשותפים בבנק יהב והאשראי החוץ בנקאי בישראכארט, והאישה תשלם סכום של 195,000 ₪ עבור החובות המשותפים בבנק אגוד ובנק הפועלים להלוואות עבור הרכב שהינן כנגד הרכב המשותף.
לעניין זה ראו: עא 3382/17 יעל צימבר נ' רועי סמט (פסקה 22) :
"כידוע, הליך גירושין עלול לכלול התדיינויות משפטיות רבות בערכאות שונות בגדרן נדונים העניינים הרבים השנויים במחלוקת בין בני זוג המבקשים להיפרד. ניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל לצורך קבלת יתרון זה או אחר בסכסוך הכללי אינו ראוי, ועלול להכביד על הליך הגירושין כולו ולהסלים אותו. משכך, אני סבורה כי יש לבחון באופן זהיר את תום לבם של אלו המבקשים להיכנס בשעריו של הליך פשיטת הרגל כשהחוב העיקרי הוא כלפי בן הזוג ונוצר במסגרת היחסים הזוגיים והליכי פירוקם."
לנוכח האמור, ובנסיבות המקרה שלפנינו, יש לייחס חומרה יתרה לחוסר תום לבו של החייב, אשר נדמה כי ביקש לרתום את הליך פשיטת הרגל לליבוי הסכסוך הזוגי בינו לבין גרושתו.
לנוכח כל האמור, אני סבור כי מכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי החייב פעל שלא בתום לב בפתיחה בהליכי פשיטת הרגל ,ככל הנראה, מתוך הנחה ש"ביום פקודה" יוכל לפנות להליך פשיטת רגל, באופן שיוביל לשמיטת חלקו בחוב המשותף והותרת הגרושה מול נושים אלו, ומטרת ההליך מבחינת החייב ונסיבותיו, אינה שיקומו, אלא השגת יתרון לא הוגן ולא צודק מול גרושתו, במאבק הגירושין שביניהם.
