זכויות גרושה בפנסיה מצה"ל של בעלה: חלוקת רכוש

החייב הוסיף שאין עסקינן בחוב מזונות, אלא בהתחייבות חוזית שנבעה מהליך חלוקת רכוש בין הצדדים כאשר החייב הסכים לשלם לפנים משורת הדין את הסכום האמור מתוך חמלה לנושה ורצון לסיים את היחסים ביניהם.

המנהל המיוחד הפנה לכך שסעיף 21.1 להסכם המתוקן לא רומז על המחאת זכות משום שאין בלשונו כל התחייבות או הסכמה מפורשת או משתמעת מצידו של החייב להמחות לנושה את זכותו לפנסיה צבאית ומכאן שיש לדחות את טענותיה של הנושה בעיניין זה. המנהל המיוחד הוסיף שהמחאת הזכות הנטענת אף לא עומדת בתנאי סעיף 97 לפקודה הן משום שאין רישום תקף שבוצע אצל רשם המשכונות והן משום שאינה עומדת ברמת הפרוט הגבוהה הנדרשת בפסיקה כדי שההמחאה תיחשב לספציפית.

זאת מאחר שמלשונו הברורה של סעיף 4 להסכם המתוקן עולה שתשלומי המזונות אינם הסדר מזונות אלא הסדר תשלומים חוזי אשר לא זכאי לקדימות בהליך זה. עסקינן בסכום של 3,500 ₪ אשר נקבע שישולמו לנושה כחלק מהתחשבנות רכושית בית הצדדים תוך שנקבע בהמשך הסעיף "למרות שהסכום האמור אינו בגדר מזונות...". כלומר הצדדים עצמם הגדירו את ההיתחייבות כהתחשבנות רכושית ולא כחוב מזונות.

הסכמת הצדדים לסווג את התשלום כדמי מזונות יפה למצב בו מדובר היה בחייב סולבנטי המעוניינים להקנות לגרושתו כספים נוספים מעבר למחויב בדין.

הסעיף הרלבנטי להסכם מכוחו הנושה טוענת להמחאת זכות הוא סעיף 21 להסכם הגירושין אשר קבע כדלקמן: "בנוסף למזונות הקטין (...) הבעל ישא במזונות האשה עד לפרישתו לפנסיה, בגיל 67, בסכום של 5,500 ₪ וזאת החל מיום 5.6.04.

הסכום ישולם עד הגיעו של הבעל לגיל 67 (כולל) שנים".

...

טענות המנהל המיוחד: המנהל המיוחד טען שיש לדחות את הבקשה.

נוכח האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

אמנם הגרושה טענה כי עוד קודם לכן התכוון הגרוש לפרוש מצה"ל. ולראיה- פגישה שקיים באגף כוח אדם לבדיקת זכויותיו הפנסיוניות.

שהרי מטבע הדברים לפני פרידת בני הזוג יש דברים רבים העומדים על הפרק שצריכים הכרעה הלכתית ומשפטית זה ביחס לחיוב בגירושין וביחס לחלוקת הרכוש, ואף אחד אינו יודע בדיוק כיצד יתנהל ויסתיים הליך משפטי, ואם כדי לחסוך את ההליך והסיכונים הכרוכים בו, מגיעים הצדדים להסכם, והרי גם בנדון דידן עלה עניין הגירושין עוד קודם לארוע בו הוחתם הבעל לשעבר על הסכם הגירושין, אך קודם הגילויים שגילתה האישה, הצדדים לא הגיעו להסכמות.

האם מישהו מעלה בדעתו שבעל נורמאטיבי בפרט במעמדו של הבעל (התובע) הנידון היה מעדיף לנהל הליך משפטי ולהתדיין בערכאה שיפוטית מול אישתו (הנתבעת) בהליכי גירושין המקובלים, בו יוצא כל הרפש במלוא קלונו באולם הדיונים ואינו נשאר בין כתלי בית הדין, פשוט שהבעל היה עושה הכל לגמור את הסיכסוך בינו ובין אישתו בשקט והכי מהר שאפשר וכל זה כמובן כדי למנוע הדלפה של מעשיו המכוערים שעלולים להגיע לאוזני מפקדיו בשירות הצבאי, ואולי אף להפוך לשיחת רכילות פיקנטית של חבריו בשירות הצבאי.

...

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את תביעת הגרוש לביטול ההסכם, משום שהתובע השתהה זמן מרובה קודם לתביעה.

מסקנה: לא ניתן לבטל את הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף פסק דין בתאריך 22/5/2012.

לכן, התביעה לביטול ההסכם נדחית.

לדעת המיעוט: התביעה נדחית.

שאר טענות הצדדים שהם: איזון כולל של הזכויות לרבות טענת הבעל לשעבר לחלקו בזכות השכירות הציבורית וטענת האישה לחלקה בפנסיה של הבעל לשעבר והן טענתה לכתובה – ידונו במקביל בפני ביה"ד, מבלי לעכב ו/או להפריע להליך מכירת המשק.

לפיכך המשק שהוא ירש מהוריו והועבר אליו פיזית לאחר 85' שייך רק לו ולא הייתה לו כוונה לשתף את הגרושה בנכס הזה [.

] בשל מצבו הנפשי וגם כתוצאה משחרור ממאסר של עשרה חודשים וגם מבעיות נפשיות שנוצרו לו בצבא הביאו אותו ללחצים שהוא [לא] עמד בפניו ולכן אלצו אותו לחתום על ההסכם.

ככל שהבעל לשעבר וב"כ טוענים שאין לאשה חלק במשק, למרות הרישום על שמה, עליהם להעלות טענות אלו ולברר את זכותו הבלעדית של הבעל לשעבר במסגרת הדיון על חלוקת רכוש.

...

גם טענה זו דינה להידחות.

גם טענה זו דינה להידחות, שכן אי אפשר לקבוע שיש פגם חוקי או מוסרי בהסכמה מרצון לחלוק נכס עם אשתו בשעת גירושין, גם אם לא היו לה זכויות בו בעבר, כ"ש כאשר נרשמו הזכויות על שמה, וכ"ש כאשר לא הוכח כלל שהסכם זה נכפה עליו בכוח.

מסקנה ביה"ד מבין אל לב הבעל לשעבר וקשרו הרגשי והנפשי העמוק למשק הוריו.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 84720/7 בבית הדין הרבני באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב גדעון שריון – אב"ד, הרב ציון לוז-אילוז, הרב מאיר כהנא התובעת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר ניסים אדרי) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד דן מלכיאלי) הנידון: חלוקת רכוש – המשכורת הקובעת בפנסיה תקציבית פסק דין

לדברי האקטואר, על אף שהתחשיב בחוו"ד הראשונה נעשה על פי כל הכלים המקצועיים המדויקים, "יש לשאול מהו מנגנון ההצמדה הראוי לחישוב עליית שכר הבעל מיום הפירוד ועד יום הפרישה." מסקנתו היא: "שיטת ההצמדה הנכונה והמדויקת במקרה דנן היא להצמיד את הקצבה המגיעה לבעל לשעור עליית השכר הקובע לפנסיה שלו בצה"ל, מכיוון שהפנסיה המשתלמת לו היא נגזרת מהשכר הקובע של הבעל במועד פרישתו." [ההדגשות שהיו במקור – הושמטו.

על ניסוח זה "שנצברה לבעל", יש לשאול שתי שאלות: האחת, מדוע בחרו הצדדים להשתמש בשורש צ.ב.ר. בהתייחס לפנסיה תקציבית, אשר, טכנית, איננה צבורה במקום מסוים אלא עומדת לזכותו של הבעל מכוח החוק? זאת בנגוד לפנסיה הצוברת, אשר כשמה כן היא, אכן צבורה בקרן מסוימת וממתינה עד למועד היגמלה בהגיע העובד לגיל הפרישה, ועל כן הלשון "נצברה" מתאימה לה בדיוק.

ואכן, בסיום הסעיף הנ"ל בחוו"ד השניה, מחשב האקטואר את חלקה של האישה בפנסיה של הבעל, לפי האופן שהציע: "ולכן קצבת הפנסיה המגיעה לאשה ממועד פרישתו של הבעל מה-1.8.2013 מסתכמת ב: 3,631 ₪ עד הגיע הבעל לגיל 67 (מחושב ע"י הכפלה של 2,885₪ ב-23,024₪ וחלוקה ב-18,293₪) ". כלומר, טכנית, האקטואר אינו מחשב מחדש את גובה הקצבה של הבעל, את הנכויים, ואת חלקה של האישה על פי המשכורת הקובעת החדשה, אלא פשוט מכפיל את תוצאת חישובו בחוו"ד הראשונה, בשיעור עליית השכר של הבעל.

ולמה ייגרע חלקה של אישה שלבעלה פנסיה צוברת מזו שלבעלה פנסיה תקציבית? התשובות המתבקשות הן, שהגרושה אינה שותפה בבעלות על גופו ועל כוח עבודתו של הגרוש שלה, וששכר עבור עבודה שוטפת אינו ״פרי״ של שנות עבודה קודמות.

...

כך היא דרכנו בכל הסכסוכים שבאים לפנינו לפתוח בהליך זה, כהדרכה של תורה, ורק אם מתברר שאין מנוס אחר אנו פונים ל"יקוב הדין את ההר.

" בשני האופנים הללו מדובר בסופו של דבר בהכרעה שיפוטית שנעשית בהובלת בית הדין וניתנת לאכיפה ככל פסק דין אחר.

אשר על כן, על אף שלדעתי וכפי שהסכימו חברי ההרכב כולו שעל פי הדין הצרוף אין לאישה חלק בפער המדובר, אנו מורים וממליצים לבעל לשעבר לנהוג לפנים משורת הדין, וכפי יכולתו ובהתאם לצרכיו בגידול הילדים תוך כדי התחשבות במצבה הרפואי של האישה לשעבר.

החוק לחלוקת חסכון פנסיוני מקנה לבן זוג לשעבר, בהתקיים תנאים מסוימים, זכות עצמאית לקבל את חלקו מקיצבת הפנסיה של בן הזוג החוסך, בהתאם לשעור שנקבע בפסק הדין שהסדיר חלוקת הרכוש בין בני הזוג, ישירות מהגוף המנהל או המבצע את הסדר החיסכון הפנסיוני.

יתכן שגם פסק דין הגירושין המקורי בין בני הזוג יצר חיוב ישיר בין המעסיק למשיבה בקביעה כי: "הסכומים (הגימלה –לא במקור –ע.ב) יועברו, עד כמה שניתן ישירות ממקום עבודתו של הבעל, ובהיעדר אפשרות-ע"י הבעל עצמו. הבעל מתחייב להעביר לידי האישה את זכויותיה עפ"י הסכם זה במלואם ובמועדם". אין לראות הכספים שצריכים להשתלם מידי חודש כ-"חוב" בהתאם להגדרתו בחוק חידלות פירעון אלא כחיוב מתחדש מידי חודש בחודשו, שעומדת למשיבה זכות עצמאית, לקבל את חלקה, ישירות מהגוף המשלם, ולא מדובר בחוב שטרם הגיע מועד פרעונו כאמור בהגדרת חוב.

לא נעלמה מעיני הפסיקה אליה הפנה ב"כ המערערת ממנה הוא מבקש ללמוד כי הסדר איזון המשאבים שנעשה בין בני הזוג מקנה למשיבה זכות אובליגאטורית ולא קנינית, ברם הפסיקה אליה הפנה ב"כ המערער (בג"ץ 8347/09) נתנה בהתייחס למצב בו הגרושה בקשה לחייב המעסיק/משלם הפנסיה (צה"ל במקרה שם) להמשיך ולהעביר לה את חלקה, במצב בו תשלום הקצבה שהגיע לגרוש הופסק נוכח מאסר בפועל שהושת עליו.

...

בשים לב לכל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם הוצאות משפט למשיבה בסך 3,000 ₪.

אני סבורה שהיה מקום להגשת בקשת רשות ערעור, שכן נושא הבקשה אינו נמנה על הנושאים המפורטים בסעיף 349 לחוק חדלות פרעון, כך שאין לראות בהחלטה שנתנה פסק דין.