זכויות ברי רשות מסכם משולש במקרקעין

לטענת הרשות, לכל אחד מהמושבים ישנו חוזה המעניק למושב זכויות ברי רשות במקרקעין של המדינה והחוזה הנו משולש וכולל את הרשות, הסוכנות והאגודה.

התובע אשר הנו בר רשות של אגודת משוב שובה, שהנה בעצמה ברת רשות מכוח הסכם המשבצת, כפוף להחלטות האגודה בה הוא מתגורר, ולפיכך, ועל אף האמור בסיכומיו, הוא מחוייב להם ואין לו כל זכויות במקרקעין שלאגודת משוב שובה, אין להם זכויות בהן.

...

במועד הדיון ב"כ הנתבעת 4 אמרה בפני כלהלן: "...אין לנו התנגדות לעניין הפינוי מעבר לקו הכחול כפי שמופיע בנ/2, לעניין השטח בין שני הקווים, נדון בכך ונגיש עמדתנו בתוך 30 יום...". ביום ה- 17/3/20 ניתנה החלטתי כלהלן: "...לאחר שהוגשו כל עמודת הצדדים עולה כי על פניו, ישנה הסכמה עקרונית של כלל הצדדים להצעת בית המשפט לפיה יפונו המבנים ו/או המחוברים המצויים ממערב לקו הכחול. בנסיבות אלו, תפעל הנתבעת מס' 2 לגיבוש הסדר הפשרה ברוח ההצעה והסכמת הצדדים ובשים לב לקשיים הלוגיסטיים בתוך 60 יום...". ביום 9/8/20 ניתן פסק דין חלקי, אשר בו אישרתי את הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים ואשר בו נקבע כלהלן: "....עד ליום 30/9/20 תפנה הנתבעת 1 את כל המבנים ו/או המחברים שממערב לקו הכחול בעצמה ועל חשבונה ותשיב החזקה בו לידי התובע ו/ או מושב שובה כשהוא פנוי... מאותו מועד לא תהיה לנתבעת 1 כל זכויות בשטח המפונה...". ביום ה- 9/8/20 ניתן פסק דין חלקי בין התובע לנתבעת 1 ו-2, והנתבעת 1 התחייבה לפנות השטחים שממערב לקו הכחול, הקו "החוזי". בדיון שהתקיים ביום 16/12/20 הורה בית המשפט על הגשת תצהירי הצדדים.

ביום 7/9/21 במסגרת ישיבת קדם המשפט המסכם שנערכה לאחר הגשת תצהירי הצדדים הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הם מוותרים על החקירות הנגדיות ויפעלו להגשת סיכומים כלהלן: "לאחר ששמענו את המלצת בית המשפט, אנו מקבלים את ההצעה לפיה בשים לב כי המחלוקת מושא התובענה הינה בעיקר משפטית אנו מוותרים על החקירות הנגדיות ונגיש סיכומים בכתב בהתאם למועדים שייקבעו ע"י בית המשפט...". השאלות המצויות במחלוקת האם התובע הרים הנטל להוכיח כי הנתבעת משגת גבול במקרקעין מושא התביעה, קרי המקרקעין המוחזקים בפועל על ידה שהינם השטחים אשר מצויים בין הגבול החוזי בין המושבים לבין הגבול בין החלקות על פי תוכנית התב"ע. האם התובע הוכיח כי הנתבעת מחזיקה במקרקעין מושא התביעה, שלא בהתאם לזכות שהוענקה לה, וכי הוא בעל הזכות להחזיק במקרקעין הללו? פועל יוצא יידרש בין המשפט לדון האם קו הגבול שבין שתי האגודות ( שובה וזמרת) צריך להיות בהתאם למצב התכנוני כטענת התובע או בהתאם למצב החוזי כטענת הנתבעת והאם זכאי התובע לסעד של פינוי בשים לב להסכמים החוזיים בין המושבים? האם זכאי התובע לתשלום דמי שימוש בסך של 70,000 ₪ כמופרט בכתב התביעה והאם הוכיח את גובה דמי השימוש? דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובסיכומיהם הנני קובעת כי דין התובענה של התובע הן באשר לסעד של סילוק היד של הנתבעת וכל שכן לסעד של תשלום דמי שימוש, להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, דין תביעת הפינוי שלפניי וכל שכן התביעה לתשלום דמי שימוש להידחות ואני מורה על דחייתה.

הנתבעת מחדדת ומציינת כי משבצת הקרקע של המושב הוסדרה תחילה במסגרת חוזה משולש בין בעלת הקרקע – רמ"י, שוכרת הקרקע - הסוכנות היהודית ובת הרשות - אגודת המושב, שהיא שמקצה לחבריה נחלות כברי רשות מישניים לה. (שלושתם יחד יכונו "המוסדות המיישבים").

הדבר מוצא ביטויו בסעיף 16 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1959 (להלן: "חוק המקרקעין") המקנה זכות לבעל המקרקעין "ומי שזכאי להחזיק בהם", לידרוש מסירתם מזה המחזיק בהם שלא כדין וכבר נפסק כי הוראה זו ניתנת ליישום אף בהתייחס לזכויותיו של בר רשות במקרקעין (ראה ע"א 288/81 קרן תורה ועבודה נ' אגודת בית כנסת שנת הניצחון עולי אירן, פ"ד לח(4) 533).

(וראה בת.א (רח') 4150-06 מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' ברוך שפדוב (6.1.14) שם סוקר בית המשפט את הפסיקה ומסכם את תנאי קיומה של רשות בלתי הדירה בציינו שלושה תנאים: האחד, שמדובר ברשות מפורשת ולא מכללא; השני, כי ישנה השקעה ניכרת במקרקעין; והשלישי, כי ההשקעה נעשתה ברשותו המפורשת של הבעלים).

...

סוף דבר ניתן לסכם ולומר כי התובע עמד בהחלט בנטל הרובץ לפתחו להמחיש קיומה של זכות ברורה ומוכרת בדין במקרקעין שבמחלוקת, בעוד הנתבעת מצידה אינה מציבה וממחישה זכות חוקית מנגד שיהא בה כדי להדוף את הסעד המבוקש שייעודו הגנה על "קנין" התובע.

אשר על כן, תביעה זו מתקבלת וכפועל יוצא מכך, מורה אני כדלקמן: גבולות נחלת התובע וקו הגבול בין נחלת התובע לבין נחלת הנתבעת לצורך הליך זה הינם בהתאם לממצאי המודד כספי בחוות דעתו.

אני מורה לנתבעת לחדול מכל שימוש ו/או חזקה בכל שטח מנחלת התובע וכן על סילוק ידה של הנתבעת ומי מטעמה מכל מאלו, לרבות מהדרך המשותפת, תוך הותרת השטח פנוי מכל אדם ו/או חפץ ו/או צמחיה ו/או מחוברים ו/או מיטלטלין מכל סוג שהוא.

סיכום ביניים 1 המומחה קבע מהו שטח החלקות שבבעלות הצדדים ומהו מיקום הגבול בין החלקות על פי מדידה מקצועית שביצע בשיטה הלוויינית, על פי תקנות המדידות (מדידות ומיפוי), התשע"ו-2016 (ר' עמ' 1 לחוות הדעת).

פרשת אלוני עניינה בהורים בעלי זכות כברי רשות בנחלה, מתוקף חוזה רישיון משולש עם הגורמים המיישבים (המנהל - הסוכנות - האגודה החקלאית) אשר נתנו לבנם, בהסכם מתנה, חלק מהנחלה.

כאשר הרשות מוגדרת בחוזה בו בעלי המקרקעין נותנים את הסכמתם המפורשת לשימוש או החזקה בשטח יהיה המשתמש בר רשות בלתי הדירה שלא ניתנת לביטול.

...

אשר על כן ובנסיבות אלה אני מורה על דחיית התביעה כאן כנגד הנתבע מס' 4, ללא צו הוצאות.

אני מורה על סילוק יד הנתבעים משטח הפלישה.

ניתן בזאת צו עשה כנגד הנתבעים לפיו אני מורה על הריסת הגדר הקיימת ועל הקמת גדר דומה או כל חיץ מוסכם אחר על קו הגבול בין חלקות הצדדים, כפי שסומן בחוות דעת מומחה בית המשפט, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. כל זאת תוך 12 חודשים מהיום ולא יאוחר מיום 20/1/2022.

התובע ישלם חלקו כקבוע בפסק דין זה, תוך 14 יום מקבלת דרישת הנתבעים אליו בכתב, דרישה אליה תצורף אסמכתא מתאימה (חשבון עסקה/חשבונית מס/קבלה) בדבר גובה התשלום, כל תשלום ותשלום.

עוד צויין כי מכח הסכם ההרשאה העניקה ההסתדרות הציונית העולמית זכויות לאגודה כברת רשות לעשות שימוש במקרקעין דנן במסגרת כתב התחייבות של האגודה כלפי החברה המיישבת (מערכת הסכמים הידועה כ"חוזה המשולש").

טענה שעלתה בשלב מסויים לפיה הדירה היא דירת עמידר לא נתמכה בראיות ומכל מקום נזנחה בסיכומי הנתבעים.

כך גם, בנגוד לטענת הנתבעים, הם אינם רשומים כבעלי זכויות הרשאה (בר רשות) בחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית (הוגש מכתב החטיבה להתיישבות מיום 10.3.2019).

...

המסקנה היא שלנתבעים אין זכות בדירה, או זכות אחרת, מעבר לזכות השכירות שפגה זה מכבר.

סוף דבר התוצאה היא שסעד הפינוי מושא הליך זה מתקבל.

נוכח כל האמור יישא כל צד בהוצאותיו בהליך זה. ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ב, 09 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

ראו: סעיף 22 להסכם המשולש המצורף לתיק המסמכים; אוטולנגי עמ' הינה כי כן, לאור הוראות ההסכם המשולש החל בענייננו, הזכויות שעמדו להורים המנוחים במשק הן זכויות בר רשות שאינן בנות הורשה.

דא עקא, על אף שמינוי הצדדים כבנים ממשיכים נעשה כדין על פי "שלב האישורים", נאמר מפורשות על ידי רמ"י, כי לא ניתן לרשום כיום את התובעת כבעלת זכויות "בר רשות" במשק לצד בן זוגה לשעבר (השלב השני) מפני שאין מדובר בבני זוג המהוים תא משפחתי אחד וכל רישום מעין זה עלול להוביל לפיצול הנחלה הנוגד את מדיניות הקרקעית החקלאית של מועצת מקרקעי ישראל.

העביר זכויותיו במשק לנתבע 1, התובעת אף לא טענה כלל שהמשק או חלקו שייך לה, וצמצמה תביעתה לבית המגורים בלבד" (סעיף 23 לסיכומי האב המנוח, נספח 12 לתצהיר התובעת), "אין מחלוקת כי הסבא הסכים לבניית הבית על חלקתו" אלא ש"הנתבע 2 ואישתו בוודאי שלא הסכימו וגם לא יכלו להסכים שהקרקע עליה עומד הבית תעבור לבני הזוג.

...

(1999) 814 ,797 ( 53 לפסק הדין; ע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ"ד נב( על כל פנים, אף אם לא ניתן לראות במתנת הבן הממשיך מעין מתנה מתפתחת כאמור לעיל, ואף אם נוכח מחיקת תביעת האם המנוחה מחמת חוסר מעש נסבור כי לא התבררו די צרכן טענותיה להתנהגות מחפירה כלפיה מצד התובעת, הרי גם אז סבורני, כי בנסיבות דנן עמדה לאם המנוחה הזכות לבטל את התחייבותה ליתן מתנה, ולו בשל ייחודה של ההתחייבות ליתן מתנה לאחר המוות, השונה במהותה מהתחייבות רגילה למתן מתנה בחיים.

הסכם בית הילדים אם לא די לנו בכל האמור לעיל על מנת לדחות התביעה דנן, הרי שניתן להוסיף וללמוד על וויתורה המפורש של התובעת על זכויותיה כבת ממשיכה בנחלה כולה, עם חתימתה על הסכם בית הילדים, לו ניתן תוקף של "פסק דין חלקי אשר סיים את הדיון בסוגיות אלו" כפי שנקבע 22 מפורשות על ידי כבוד השופט גרינברגר בפסק דינו מיום 28.3.12 (תמ"ש 26312-97 סעיף לפסה"ד); גרסת הנתבע לפיה הסכם זה נועד למעשה לסיים את כלל המחלוקות שהיו בין הצדדים בנוגע למשק כולו באותה עת - מתיישבת עם הראיות שבפני, כפי שאבאר.

לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית.