זכויות בעלי במקרקעי נפקדים ביהודה ושומרון

בנוסף אציין, כי היתחשבות במעשיו, וליתר דיוק במחדליו, של מי שטען כי רכש זכויות מבעל הזכות המקורי, הנפקד, נעשתה גם ביחס להסדר תקנת השוק, המעוגן בסעיף 17(א) לחוק נכסי נפקדים (ראו למשל: ע"א 6912/98 רבאח נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד נח(2) 870, 878-877 (2004) (להלן: עניין רבאח); עניין מרעי, פסקה 9; ת"א (מרכז) 1794-08-07 אג'מיל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 170 (12.4.2010) (ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בע"א 6355/11 אג'מיל נ' מינהל מקרקעי ישראל (4.2.2013)).

לא מן הנמנע, כי המונח 'עסקה' אינו כולל בהכרח יסוד קינייני, ותחת כנפיו יחסו גם התחייבויות אובליגאטוריות להקניית זכות במקרקעין (לעניין זה, ראו הגדרת המונח 'עסקה' בסעיף 1 לצוו בדבר עיסקאות במקרקעין (יהודה ושומרון) (מס' 25), התשכ"ז-1967, הכוללת מיגוון רחב של עיסקאות, לרבות עיסקאות בעלות אופי אובליגאטורי: "פעולה כלכלית, או אחרת, במזומנים או בכל דרך אחרת, בתמורה או שלא בתמורה, לרבות הסכם בדבר עשיית עסקה ועסקת שכירות בבתי עסק ובבתי מגורים בתחום העיריות או המועצות המקומיות" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'); וראו והשוו: דויטש – קניין כתווית, עמ' 307; דויטש – כרך א, בעמ' 505).

...

לגישתי, עצימת עיניים זו שנמשכה לאורך השנים נושאת משקל משמעותי בבואנו לבחון את תום ליבו של הממונה בענייננו וזאת גם בהנחה – שאינה מקובלת עלי – ולפיה, כעמדת כמה מחבריי, מועד השתכללות "העסקה" לעניין סעיף 5 לצו הוא בשלב מאוחר יותר (הסכם ההרשאה האחרון משנת 1997 או מועד כניסת התושבים הראשונים של מצפה כרמים לתמונה בשנים 2000-1999).

המסקנה המתבקשת בעיניי מן העובדות המפורטות לעיל היא כי הממונה לא עמד בדרישת תום הלב ברף הגבוה משום שבאותו שלב הוא ידע כי קיימים קשיים כאלה ואחרים ביחס לתא השטח שבו ממוקם היישוב כוכב השחר ושבו ישב "מצפה כרמים הישן". לכן, משהתעורר הצורך להעתיק את מיקומו של מצפה כרמים ממיקומו המקורי למיקום חדש במסגרת "הסכם המאחזים", ניתן היה לצפות שכדי להפיג את החשש לחריגה מצו התפיסה, תיעשה בדיקה מעמיקה ויסודית בטרם יועתק היישוב.

לפיכך, אין בעיניי מנוס מן המסקנה כי אין מדובר ברשלנות אלא בעצימת עיניים של ממש.

דיון והכרעה לא מכבר עמד בית המשפט העליון בהרחבה, מפי כבוד הנשיא (בדימוס) אשר גרוניס, על הוראותיו העיקריות של חוק נכסי נפקדים וזאת בהקשר לשאלה האם נכסים המצויים במזרח ירושלים, שבעלי הזכויות בהם הם תושבי איזור יהודה ושומרון, הם נכסים נפקדים כמשמעם בחוק נכסי נפקדים (ע"א (עליון) 5931/06 דאוד חטאב חוסין נ' שאול כהן (15.4.2015)) (להלן: עניין חוסין).

כלומר קרקע הנתונה לאפוטרופוס על נכסי נפקדים דעתנו היא כי היא אינה יכולה להצביע על "יכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה". בנסיבות העניין לא הייתה לתובע יכולת קונקרטית להפיק מהקרקע הכנסה בשל "מניעה להפקת ההכנסה מטעמים שאינם תלויים בו". טענה אחרת היא לא יותר מאפשרות מסופקת ותיאורטית, כלשון בית הדין הארצי לעבודה, אם לא כזו שכלל לא קיימת.

...

טרם חתימה מצאנו להתייחס בקצרה לטענת התובע כי אין להיסמך כלל על הערכת השווי שביצע השמאי כודדי לנוכח העובדה, כי הנתונים שהיוו בסיס להערכה נאספו על ידי שמאי אחר שעובד עמו, מר עומר סרחאן, וזאת על אף שלא הייתה קיימת מניעה ביטחונית כי מר כודדי עצמו יגיע לשטח.

בנסיבות אלה איננו מקבלים את טענת התובע כי מדובר בעדות שמשקלה אפסי.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הרינו קובעים כמפורט מטה.

"בתקופה העות'מאנית בוצע הרישום בשיטה הישנה. במסגרת הרישום של אותה תקופה לא נעשה בירור מלא של זכויות המקרקעין והזכויות של תושבי האיזור נרשמו בסדר כרונולוגי. כך שכל רישום הפנה לרישום קודם תוך הפניה לדף ולעמוד הרלוואנטי בספרי השיטריות הקודמים. הרישום לא כלל רישום גאוגרפי בדמות מפה וגבולות חלקה, אלא תואר רק באופן מילולי." בג"ץ 1299/11 צורים 2000 בע"מ נ' ראש המינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון (5.4.2012), סע' 3.

כאשר מביטים בתמונה המשתקפת מהתצרף שנוצר מהמידע שהוגש, ההסתברות שהחלקות שבמחלוקת אינן חלק מנכסי ההקדש עולה על רעותה ובכל מקרה, ההסתברות שנכסי ההקדש נמצאים גם בחלקות שבמחלוקת אינה עולה על ההסתברות כי הדבר אינו כך. הערה וסיכום לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תיקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2.9.2018); רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור טענות המדינה הנסמכות על חוק נכסי נפקדים (ההקדש מדגיש כי אינו טוען שנכסים שהוכרזו כנכסי נפקדים אינם כאלה אלא כי הנכסים שהוכרזו כנכסי נפקדים נמצאים במקום אחר וכי ההקדש עצמו מעולם לא נחשב כנפקד); הטענות בעיניין חלקת שומה 25; אי דרישת ההקדש לבעלות בחלקת רישום 51 (והיחס בין בעלות במעבר לבין מה שבנוי מעליו); השאלה האם זנדל היה גם מודד; טענות (של שני הצדדים) הנסמכות על או מתייחסות אל תשריט עמידר מ/3; קיום חוסרים או אפילו טעויות בלוח הזכויות; ציון בהסכמי שכירות של עמידר משנת 2017 כי הבעלות היא במחלוקת; היתייחסות פרטנית לשלבי חידוש רישום (עמ' 30 ש' 18 – עמ' 31 ש' 13; עמ' 118 ש' 27 – עמ' 119 ש' 7); ועוד.

...

גם כאן רואים כי שולבו בעבודה הנחות מהנחות שונות על מנת לסייע בהשגת המסקנה המבוקשת.

אמנם, מדובר בראיה לכאורה בלבד ומקובלת עלי טענת ההקדש כי לא ניתן לראות ברישום זה משום חזות הכל.

סוף דבר: הבעלות בחלקות 46 ו-47 בגוש רישום 7118 (חלקות 26 ו-27 בגוש שומה 7019) תשאר רשומה על שמה של רשות הפיתוח.

הובהר כי קיימת בעייתיות בעובדה שבעל המקרקעין, לא עבר בפועל למדינת אויב, לא עזב את מקום מגוריו - אך עדיין ביחס להוראות החוק, הפך הנכס בו הוא מחזיק, לנכס נפקד (זאת כאמור מאחר והנכס נמצא כעת בתוך שטח מדינת ישראל, בעוד בעליו עומד באחת מהחלופות שנקבעו בחוק באשר לנפקד).

מאחר ופסק הדין ניתן רק בשנת 2015, בעוד היו נכסים דומים שהוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים, עוד עובר למתן פסק הדין - דן בית המשפט באופן בו תוחל ההלכה החדשה; מסקנתו הייתה כי פסק הדין יחול רק באופן פרוספקטיבי, כלומר על מקרים בהם עדיין לא נעשתה כל פעולה לפי החוק, לגבי נכס במזרח ירושלים, שבעל הזכויות בו הוא תושב איו"ש. בית המשפט היתייחס לשאלה שיכולה להתעורר והיא מהי - "פעולה לפי החוק". בית המשפט הבהיר כי הכוונה היא לכל הפעלת סמכות לפי החוק, אשר נתונה לבקורת שיפוטית ובתנאי שיש לכך תעוד בכתב.

המבקשים בתובענה הם יורשיו ואף הם, כולם, תושבי יהודה ושומרון ונושאי תעודת זהות של האיזור.

...

בהמשך לכל האמור - אני מקבלת הבקשה לסילוק על הסף ומורה על מחיקת התובענה.

רקע והליכים קודמים התובע 2, אזרח ישראל, תושב כפר קרע שבוואדי ערה, הוא מנהלה של התובעת 1, חברה הרשומה אצל רשם החברות ביהודה ושומרון, והבעלים של 90% ממניותיה (בת זוגו היא הבעלים של 10% הנותרים).

יתר הזכויות במקרקעין שייכות לנתבעים 1 – 8 ולנתבעים 14 – 26 ו- 28, כולם תושבי איו"ש, וכן לאנשים נוספים, אשר לטענת התובעים הם בגדר נפקדים, והממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש (הנתבע 12) בא בנעליהם.

...

דיון והכרעה טענות מקדמיות אין מחלוקת שצו המניעה הזמני ניתן בהעדר התייצבות של מרבית הנתבעים, אשר גם לא היו מיוצגים באותה עת, ועל כן, ועל מנת ליתן להם יומם בפני בית המשפט, ומבלי להיכנס לשאלת קיומה או העדרה של המצאה כדין, אני סבורה שיש מקום לקיים דיון מחודש בבקשה לסעד הזמני, לאחר שניתנה לנתבעים אפשרות לשטוח מלוא טענותיהם.

לסיכום בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתביעה של אזרח ישראלי לפירוק שיתוף במקרקעין הנתונים תחת שליטה ישראלית באזור איו"ש, אף אם חלק מהנתבעים הם תושבי איו"ש, ואף אם חלקם הגישו לאחר הגשת התביעה, תביעה מקבילה לפירוק השיתוף בבית המשפט בג'נין.