זכויות בעלות ופינוי נכס במחלוקת

כך גם לגבי השאלה באשר לתשלום 100,000 ₪ לידי המנוחה עפיפה כתמורה לרכישת זכויותיה, שכן אף הכרעה זו נידונה במסגרת הכרעה בתוקף הסכם המכר כחלק מן המחלוקת לגבי הזכויות בנכס, ומשכך הכרעה בשאלה זו הייתה דרושה אך למטרה אחת והיא לגבי זהות הבעלים בזכויות בנכס.

בנוסף הכרעה בשאלת תשלום התמורה, כפי שקבע בית המשפט השלום, היתה בבחינת "למעלה מן הצורך" בשאלת זהותו של הנכס, הגם שזהותו של נכס יכולה להיות שאלה הדרושה לשם הכרעה בתביעת הפינוי, בין היתר לשם מתן צו פינוי מדויק, הרי במקרה שלפניי המחלוקת עלתה לאור טענת התובע (הנתבע שם) לגבי תחולת הסכם המתנה על הנכס בו הוא מתגורר (הנכס שעומד כיום במוקד המחלוקת שלפניי).

...

מסקנה: אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם המתנה התייחס לבית בקומת הקרקע על כך ניתן ללמוד מעדותו של עו"ד מטאנס, וכן מן המש"ח (הצהרה לרשויות מיסוי מקרקעין) ממנה עולה כי הבית מורכב משתי קומות וכי מושא המתנה היא קומת הקרקע.

אני מקבל תביעת הנתבע ונותן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו הנתבע קיבל את מלוא הזכויות בקומת הקרקע ללא יוצא מן הכלל (כולל שטח האדמה שמסביב לקומת הקרקע) עפ"י הסכם המתנה וכי זכויות אלה תרשמנה בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבע ועל שמו בלבד.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ .

תמצית המחלוקת לפניי תביעה לפינוי נכס המצוי בקומת הקרקע ברחוב הלבנון 4 בירושלים, הידוע כחלקות 50, 51, 52 ו-57 בגוש 30047 (הנכס).

זאת בהתאם להלכה המושרשת שלפיה "הרי זה עיקרון הידוע בדיני חכירה, והוא בעל תחולה כללית שאין אדם יכול להחזיק בנכס מכוח הענקה מפלוני ויחד עם זאת לכפור בזכותו של פלוני להעניק לו את הנכס. כלפי המעניק מנוע המוענק מלכפור בזכותו ולטעון לזכות צד שלישי." (ע"א 350/75 נסים נ' פאשה, פ"ד ל(1) 99, 104א' (23.9.1975); וראו גם: רע"א 7735/09 קסאר נ' כהן (29.9.2009); וכן, ע"א (מחוזי י-ם) 3519/09 ח'יאט נ' אלמעאיטה, פסקות 8-6 (24.3.2010); ע"א (מחוזי י-ם) 42783-04-12 חמאד נ' אלנסארי, פסקה 6 (15.11.2012)).

כאן יש לציין כי בד בבד עם שמיעת ההוכחות בתיק זה הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות על-ידי המנהל המיוחד של עמותות הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס ואוצר החסד קרן שמואל שבה התבקש להורות על ביטול הסכם לשכירות מוגנת שנחתם עם התובעים ביום 16.11.1994, להורות על פינוים מחלק הנכס שעוד תפוס על ידם וכן להשיב תקבולי דמי שכירות משנה שגבו וחוב דמי שכירות וארנונה (ראו: הבקשה למתן הוראות שצורפה להודעת הנתבעים מיום 23.12.20).

...

בין אם עניין לנו בתביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ובין אם בתביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, אלה אינן נדחות בשל טענת הנתבעים כי אין לתובעים כמחזיקים זכות טובה בנכס (ראו במקרה דומה לענייננו במובן זה שטענות כלפי זכויות המשכיר שהוא דייר מוגן בנכס הועלו על-ידי שוכר המשנה: רע"א 1798/16 מוחמד חפאז אבו אלדבעאת נ' אלג'עברי (14.3.2017)).

סוף דבר לאור כל האמור התביעה מתקבלת כך שעל הנתבעים 4-1 לסלק ידם מן הנכס ולהשיב את החזקה בו לידי התובעים כשהוא פנוי מכל אדם או חפץ.

אשר למועד הפינוי, משנתתי דעתי לטיב הפעילות שמבוצעת בנכס על-ידי העמותה, ולמשך הזמן שנדרש לה לפינויו בעבר על-פי טענתה שלה, אני מורה כי פינוי הנכס והשבת החזקה בו לידי התובעים יושלם עד יום 12.4.22.

ברקע לבקשה מחלוקת בנוגע למקרקעין הידועים כחלקות 228, 229, 230 ו-251 בגוש 6455 בהוד השרון (להלן: המקרקעין), בעיניינם פורסמה למתן תוקף תכנית מפורטת הר/13/19/1000 המורה על איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים למגרש אחד שייעודו מסחר ועסקים (להלן: התכנית).

כן יצוין כי ביום 10.10.2021, במענה לבקשת הבהרה שהוגשה מטעם כונס הנכסים בעיניין מועד פינוי בעלי הזכויות במקרקעין, הבהיר בית המשפט כי מועד פינויים של המבקשים הוא עם השלמת החלק המזרחי של המגדל (היינו, השלב הראשון), בהתאם להוראת סעיף 18 לתכנית, בעוד שיתר בעלי הזכויות אינם זכאים להשאר במקרקעין.

...

החלטה השוללת את המשך הפעילות העסקית במהלך השלב השני של הפרויקט, מהווה תקיפה עקיפה של הוראות התכנית ועל כן דינה להידחות גם מטעם זה. עוד נטען כי אין בהחלטות שניתנו לאחר פסק הדין כדי לשנות ממסקנה זו. לשלמות התמונה יצוין כי ערעורים על פסק הדין הוגשו על ידי מבקשים 5-2 לבית משפט זה, והם עודם תלויים ועומדים.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

לא רק שלאורך פסק הדין הובהר כי הכוונה לתום השלב הראשון, ולא רק שזו המסקנה המתבקשת מקריאת הוראת סעיף 18 לתכנית, אלא שהבהרה בעניין זה ניתנה כבר ביום 10.10.2021 וההשלכות של הקביעה האמורה חודדו זה מכבר בהחלטות שניתנו ביום 22.6.2022 וביום 6.7.2022.

בנסיבות אלו, דין טענות המבקשים – להידחות.

העובדות הצריכות לעניין איפרגן הנו בעל זכויות חכירה של בית מגורים צמוד קרקע המצוי ברחוב קהילת ניו ג'רסי 9 בעיר ראשון לציון, הידוע כגוש 7282 חלקה 209 (להלן: "הנכס").

בין הצדדים התגלעה מחלוקת הנוגעת למועד פינוי הנכס; לא אאריך בתאור פרטיה, אציין רק, כי אין חולק כי איפרגן פנה לסונדרס ובקש לדחות את מועד הפינוי (שקבוע היה ליום 10.8.2021) ועשה כן באמצעות הודעת וואטס אפ שנשלחה לסונדרס ביום 4.5.21 (נספח י"ח לכתב ההגנה מטעם סונדרס) שזו לשונה: סונדרס כותב לאיפרגן: "לאור בקשת המוכר לדחות את מועד מסירת הדירה הוסכם כי מועד המסירה ידחה ליום 30.8.2022 ובהתאמה ידחה המועד לבצוע התשלום האחרון בסך 1,100,000 ₪, כך שישולם במועד המסירה, דהיינו ביום30.8.2022." זה בסדר? ואיפרגן משיב: "מאושר". לטענת סונדרס מועד פינוי הנכס נדחה, לבקשת איפרגן, בשנה, לאוגוסט 2022, ומשכך היה עליהם לשלם את יתרת התמורה במועד זה, כפי שעשו.

...

ודוק; העובדה כי הן עו"ד קריכלי והן הגב' שחתות מעידים על כך שאיפרגן ביקש מעו"ד קריכלי להכחיש כי הגב' ויוויאן חתמה על הנספח להסכם, מחזקת את התרשמותי, לפיה, איפרגן אינו ירא ממסירת עדות שאינה אמת ומשום כך אף עלה בדעתו לבקש מעו"ד קריכלי לעשות כן. לסיכום פרק זה; העובדה שאיפרגן בחר שלא לזמן את רעייתו להעיד, ובכך להימנע מהבאת עדות שיכולה היתה (אילו היה ממש בגרסתו), לפגום במהימנותו של עו"ד קירכלי ולחזק את מהימנותו הוא, יש בה בכדי לפגוע פגיעה ממשית במהימנותו ולבסס את החזקה, לפיה, אילו היתה מגיעה הגב' ויויאן איפרגן להעיד, היתה תומכת דווקא בגרסת עו"ד קריכלי.

סוף דבר תביעת איפרגן לביטול פסק הדין מחמת מרמה נדחית בזאת והסעד הזמני שניתן לעיכוב ביצוע פסק הדין בטל.

על מנת לאפשר לאיפרגן זמן התארגנות ראוי לאיתור דיור חלופי, אני מורה כי על איפרגן לפנות את הנכס לא יאוחר מיום 1.11.2023.

כפועל יוצא מכך חלוקים הצדדים גם על תנאי פינוי המקרקעין, דהיינו האם זכאי הנתבע לפיצויים בגין פינויו מהנכס.

בעיניין זה ראו ע"א 1156/02 עבד אל סלאם חיר נ' אלון לידאי (נבו 11.05.2003) (ההדגשה אינה במקור):‏‏ "בר רשות שהורשה להתגורר בנכס ללא תמורה והרשות בוטלה אינו זכאי, איפוא, לפיצויים מכוח הדין עבור ביטול הרשות; אולם, יכול שיהיה זכאי לפיצויים מכוח הסכם מפורש או משתמע בין בעל המקרקעין לבין בר הרשות. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך היתחשבות בשיקולים של צדק. כך נאמר כי: "לא בכל מקרה, בו ניתן רישיון ובעל הנכס מבקש לבטלו, דורש הצדק את המשך קיומו של הרישיון, ויש מקרים בהם ניתן, למשל, להסתפק בתשלום פיצויים, כפי שיש גם מקרים, בהם אין הצדק דורש אפילו את תשלומם של פיצויים כלשהם; אף הפוכו של הדבר הוא הנכון, היינו, יש נסיבות, בהן תשלום פיצויים בעקבות סילוק ידו של בעל הרישיון הוא דוקא שיכול לנגוד את תחושת הצדק" (דברי הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז) בע"א 496/82 רוזן נ' סלונים, פ"ד לט(2) 337, 342; זאת ועוד, טיעוניו של הנתבע באשר לזכותו לקבלת פיצוי בגין פינויו מהמקרקעין נדחים בזאת.

...

כפי שפורט בהרחבה מעלה, איני מקבלת את עמדת הנתבע לפיה הוא מחזיק בזכות כלשהי (לרבות רישיון מכללא) או כי הוא זכאי להחזר בגין השקעותיו במקרקעין, בשים לב לכך שמדובר במקרקעי ציבור.

בעניין זה הגעתי למסקנה לפיה יש להורות על חיובו של הנתבע בדמי שימוש החל מחודש יולי 2020, הוא המועד בו נשלח מכתב ההתראה מטעם התובעת.

סוף דבר כפי שפורט בהרחבה מעלה, מצאתי לנכון לקבל את תביעת הפינוי ולהורות על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין, וזאת תוך 60 ימים לכל המאוחר ממועד מתן פסק דין זה. ניתן בזאת צו לפיו על הנתבע לפנות את המקרקעין מושא התביעה- מתחם המצוי בתחומי תכנית מתאר מקומית מס' 1358ד'- פארק דרום, וידוע כגוש 6136, חלק מחלקות 37,38,39,40 בעיר תל אביב-יפו – ולהשיבו לתובעת, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לו או למי מטעמו, וזאת לא יאוחר מיום 28.12.2023 בשעה 12:00.