זכויות בנחלה חקלאית בהחלטת מנהל מקרקעי ישראל

החלטה זו עומדת בנגוד להחלטה 1155 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 6.7.08 הקובעת בסעיף 7.4 כי: "נחלות במושבים אשר יוקצו ע"י המינהל החל מיום אישורה כדין של החלטה זו וישווקו עם הזכויות הקיימות והעתידיות למגורים והזכויות, באם קיימות, לתעסוקה לא חקלאית וכן השימושים החקלאיים בנחלה והכל בהתאם לכללים שיקבעו ע"י המועצה לאחר שיונחו בפניה המלצות ועדת המשנה". לפיכך, החלטה 863 למעשה עומדת בנגוד להחלטות הגוף אשר נמצא מעל המנהל, מועצת מקרקעי ישראל.

...

מאחר ונקבע, כי לתובעים, כיום, אין כלל זכויות במקרקעין בנחלות, הרי שאין מנוס מקביעה כי יש לפנות את המקרקעין מכל הנמצא עליהם – להרוס את הבניינים, ולהשיב את המצב לקדמותו.

סופו של דבר התביעה נדחית.

תביעת התובעים 1-5 נדחית.

המבקשים יוצאים כנגד החלטת האספה הכללית מיום 20.1.15, שקבעה כי "62 מומלצי האגודה להרחבה ב' יהיו שמות שיינתנו על ידי בעלי הנחלות הקיימות". היתערבות בהחלטות המושב מושב לימן הוא "מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ". על פי סעיף 2(2) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995 (להלן: "תקנות האגודות השיתופיות"), "מושב עובדים" מוגדר כ"אגודה חקלאית שהיא ישוב נפרד, שמטרותיה כוללות ארגון ההתיישבות של חבריה, קיום שתוף באספקה, בשיווק ובעזרה הדדית, וניהול חיי הקהילה בישוב כמפורט בתקנון האגודה".

"נחלה" – קרקע חקלאית בגודל שקבע שר החקלאות ופיתוח הכפר בהתייעצות עם הרשות לתיכנון ופיתוח במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, המיועדת למתיישב לצורך מגוריו ופרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או יפותח בה. "קרקע חקלאית" – קרקע שנמסרה למטרת פעילות חקלאית, לרבות מגורים ותעסוקה של אגודה, חבריה ו/או בעלי זכויות בנחלות, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי הרשות.

...

אני מקבל את טענת המבקשים, שאין לקבל פתרון זה, הכרוך בפגיעה ו"חיתוך" מגרשי המגורים של המבקשים, בעוד שלבעלי הנחלות לא נגרמה פגיעה כלשהי בחלקות המגורים שלהם, חלקות א', בכל ההליכים שננקטו עד כה (הליך הכפלת מספר הנחלות ושני הליכי הרחבה), כפי שעולה מחקירת המצהירים מטעם המושב.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מוחק את התובענה כנגד רמ"י ומקבל את התובענה נגד המשיבים האחרים וקובע כי ככל שהמושב ירשם כ"אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית" ויוכיח זאת לרמ"י, כך שהקצאת מגרשי המגורים בהרחבה ב' במושב תהיה בפטור ממכרז, מתבטלת החלטת המושב על זכות ההמלצה למגרשי מגורים בהרחבה ב', ועל המושב להחליט החלטה אחרת, שתיתן זכות המלצה גם לתשעת בעלי הזכויות במשקי העזר ובבתים המקצועיים, כך שכל אחד מהמבקשים 1-2, 3-4, 5-6, 7-8, 9-10, 11-12, 13-14, 15 ו-16 יוכל להציע מועמד מטעמו, עליו ימליץ המושב בפני רמ"י להקצאת מגרש בהרחבה ב' במושב, ובידי המושב להתנות זכות זו בהשבת חלק יחסי מסכומים ששילמו בעלי הנחלות לקבלת זכויותיהם בשטחים הכלולים בהרחבה ב', ככל ששילמו.

המבקשים ישלמו לרמ"י הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בנצרת ה"פ 18273-06-19 בן צבי ואח' נ' נווה אטיב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' בפני כב' השופט הבכיר שאהר אטרש המבקשים: .1 אריה בן צבי .2 הילה בן צבי ע"י ב"כ עוה"ד מרדכי כהן ואח' המשיבות: .1 נווה אטיב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ .2 סקי בחרמון בע"מ .3 חוות רוח נווה אטי"ב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ .4 נ.מ. נווה אטי"ב בע"מ משיבות 1 – 4 ע"י ב"כ עוה"ד רמי אבידע ואח' .5 מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ע"י פרקליטות מחוז צפון - אזרחי פסק דין

החלטה 1296, מיום 6.11.2013 של מועצת מקרקעי ישראל שדנה בהחכרת אתר החרמון לאגודה (להלן: "החלטה 1296") קובעת, בין היתר: "תנאי לחתימת חוזה החכירה הנו כי בעלי הנחלות בנווה אטי"ב, הנוכחיים ואלה שיתקבלו בעתיד, יהיו שווי זכויות וחובות באגודה ובכל נכסיה, לרבות בחברה. האגודה לא תהיה רשאית לשייך את המניות בחברה או בכל חברה אחרת הקשורה לאגודה ואשר מבצעת פעילות באתר לחלק מחברי האגודה בלבד. האגודה תהיה רשאית לגבות תשלום מהחברים החדשים בגין השקעותיה ברכוש האגודה והשתתפות בהון האגודה בהתאם להחלטות המועצה ונהלי הרשות במועד ההצטרפות לאגודה" (ראו: סעיף 1 (ו') להחלטה נספח ג' לכתב התשובה של רמ"י).

דין תביעת בני הזוג להקצאת נחלה בשטח 60 דונם להדחות גם מטעם זה, כאשר חוכר קרקע חקלאית חייב להתגורר בנחלה, לנצלה ולעבדה ברציפות ובקביעות למטרות שלשמן הוחכרה הקרקע (ראו: סעיף 7 להחלטה מספר 1 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 17.5.1965 כיום - סעיף 8.2.3 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל; עדותה של גב' איריס בעמ' 35 ש' 30-29 לפרוט'; בג"ץ 244-00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, (29.8.2002); ה"פ (מחוזי-ירושלים) 38060-04-18 קול נ' רשות מקרקעי ישראל,( 1.7.2019)).

...

משכך, מתייתר הצורך לדון בהן, ודינן להידחות.

סוף דבר דין התובענה להידחות.

אני מחייב את המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיבות 4-1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ וכן מחייבם לשלם, יחד ולחוד, סך 10,000 ₪ למשיבה 5.

מארג הזכויות האמור מוסדר בפרק 4.16 לקובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל.

מקובלות עליי טענותיו של בא כוח הסוכנות בעיניין זה במסגרת סיכומיו וביניהן טענתו לפיה ההיגיון שעומד בבסיס עניין המלצת האגודה במושב או בקבוץ בהרחבה, בנגוד לאיוש או העברת זכויות בנחלה חקלאית, נכון גם לגבי יישוב קהילתי וטענתו, כי אין הבדל בעקרונות ובסוג הזכויות המוקצות לאותם משתכנים.

בע"א 8223/99 ניר ברוך נ' עזריאל – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ פ"ד נו(3), 742 נקבע, כי עיקרון השויון צריך להיות נר לרגליה של האגודה בבואה ליישם את החלטות המנהל בנושא הרחבת היישוב.

אציין, כי ברע"א 10623/02 כפר חיטים- מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' שי ביין, פ"ד נז(2) 943 נקבע, כי כאשר היישוב מיישם את החלטות מועצת מקרקעי ישראל הוא מחויב לעקרונות הסבירות והשוויון, ואולם ההבחנה בין בנים של חברי המושב לבין המשיבים, בייחוד בנסיבות המקרה דנן, היא הבחנה מותרת, שכן הבנים הממשיכים מתחייבים להיות חברי המושב, אשר הם אלו הנושאים בנטל חובות האגודה השיתופית, ורצונו של המושב לשמור על קיומו והמשכיותו ועל מספר חבריו הנו רצון לגיטימי.

...

אינני מקבלת את עמדת בא כוח העותר לפיה מדובר במיצוי הליכים.

שוכנעתי, כי קיימת הצדקה עניינית לכל אחד מהקריטריונים וכי הם לא נקבעו באופן שרירותי או מטעמים פסולים אלא כדי לסייע ליישוב בהשגת צרכיו ומטרותיו במסגרת ההרחבה.

בנסיבות אלו, העתירה נדחית.

ההסתדרות הציונית היא זו שמנהלת את ספר הזכויות והחובות לגבי כל המתיישבים והאגודה במושב רמות וזאת מכוח הרשאה של מנהל מקרקעי ישראל ובהתאם להסכם שמתחדש מדי 3 שנים כנהוג במיגזר החקלאי.

מדובר בחייב המתנהל באופן מחדלי ביותר בהליך מזה תקופה ארוכה, הוא אינו מתמיד בתשלומים לקופת הפש"ר וכעולה מדיווחי הנאמנים מאז חודש מרץ 2022 לא הועברו כספים כלל לקופת הפש"ר ואין ליתן יד להתנהלות זו. יובהר כי אין בידי החייב נכסים אחרים פרט לנחלה ואין מקום להסתמך על זכויות שאינן נימצאות בידיו בשלב זה, לרבות טענות לזכויות בדירת אמו הגב' צביה קלי שהיא בכלל בחיים! אציין עוד כי ניתנו לחייב הזדמנויות אנספור להתנהל בהליך, לתפעל את הנחלה, לנהל עסק חקלאי אך החייב ניצל לרעה החלטות שיפוטיות שניתנו, יצר חובות, עשה שימוש לא חוקי באספקת מים, לא שיתף פעולה עם הנאמנים, לא העביר הכנסותיו תחת שבט הבקורת עד שבסופו של יום הורה בית המשפט על הפסקת ההיתר לנהל עיסוק שכזה, דבר שלא הפריע ככל הנראה לחייב להמשיך ולנהלו גם לאחר מכן.

...

אשת החייב גם היא מצויה בהליך פש"ר ומקובלת עליי עמדת הנאמנים כי הגם שהזכויות בנחלה רשומות על שם שני הצדדים, הרי שאין מניעה לפעול למימוש הנכס.

סבורני כי הדרך להשיא את התמורה במכר הנחלה היא באמצעות הליך פומבי של מכירה וקבלת הצעות כאשר בסופו של יום יתנהל הליך התמחרות וההצעה הגבוהה מכולן תזכה.

בכל הנוגע לדיור חלוף וכאשר החייב גר בגפו, ונוכח גילו, סבורני כי הותרת סך של 450,000 ₪ להבטחת דיור חלוף לכל ימי חייו הינה קביעה סבירה ביותר בנסיבות העניין וכך אני קובע.