זכויות במשק עזר לפי צו ירושה

פתיח לפנינו בקשתה של גב' רותי כרמלי (להלן: המבקשת), לסעד זמני, אשר יורה להחזיר אותה לעבודה בחברה המשיבה, עזרא - למשק ולקיבוץ בע"מ (להלן: המשיבה או החברה), שהיא חברה משפחתית, שהוקמה ע"י הוריה המנוחים של המבקשת ויש לה חלק בה, לפי צו ירושה.

המבקשת טענה שהיא עובדת אצל המשיבה מעל 40 שנים, אך, לא פרטה תפקיד או תוכן של עבודתה [תצהירה, לתמיכה בבקשה, סע' 1], לבד מאמירה כללית, בהמשך התצהיר [סע' 15], כדלקמן: "מאז פטירתה של אימי בשנת 2010, ולמרות כל ההליכים המשפטיים שהתנהלו מאז וממשיכים גם כיום, המשכתי לעבוד בחברה עזרה למשק ולקיבוץ [כך במקור] אני וכל יתר אחיי. יצוין כי כבר לאחר פטירת אימי הם נתקו אותי מהקודים למחשבים ולמרות זאת המשכתי לעבוד על בקרה פקוח סחורות יוצאות ונכנסות וזאת עשיתי עד היום." על אף שלגירסת המשיבה, מפי האח המנהל, המבקשת "עובדת במקום כ-7 שנים" [תצהיר התגובה, סע' 12], נראה, שאין חולק, על כך שהמבקשת ביצעה במשיבה תפקיד פקידותי [שם, סע' 11].

על פי צו הירושה, היות ויש 5 אחים (כולל המבקשת) - יש לכל אחד מהם 1/5 מכלל עיזבון האם המנוחה; משמע, לענייננו - המבקשת זכאית ל-20% ממניות המשיבה.

...

למבקשת טענות רבות כנגד כל האחים שלה, אך, לא מצאנו לנכון להיכנס אליהן כעת, כאשר לא כל יריעת המחלוקת בנדון נפרשה לפנינו, וטוב שכך, שהרי - לא אנו הערכאה להכריע בטרוניות בקשר לחלוקת חברות משפחתיות ונכסים של העיזבון, ולא לנו לקבוע - אף לא לכאורה - האם המשיבה עמדה במטלות שהוטלו עליה, בהחלטות משפטיות שניתנו במסגרת ההליכים שם, אם לאו.

הבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 15.10.17; ותביעה עיקרית הוגשה ביום 22.10.17, בסך 252,804 ₪, ובה עתרו לקבל: "צו עשה קבוע, פיצויים על פיטורים בחוסר תום לב, הלנת שכר, דמי הבראה, נסיעות, מתנות לחג, פרמיות, נייד." דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות המבקשת, מצד אחד, ולטענות המשיבה, מצד שני, אנו סבורים, שאין בנסיבות מקרה זה הצדקה לחריגה מהדרך המקובלת, כפי שהותוותה בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, ולפיה - גם אם פיטורים היו שלא כדין - ואיננו קובעים כעת שכך היה במקרה זה - "דרך המלך" להתמודד עם כך היא דרך הפיצוי הכספי ולא דרך אכיפת יחסי עבודה, בכלל, ובחברה משפחתית קטנה, בה המבקשת נמצאת בסכסוך מתמיד עם יתר אחיה, בפרט.

סיכום לאור כל האמור, במצטבר, דעתנו היא, כי - לכאורה - לא נפל בהחלטת הפיטורים פגם המצדיק התערבות, בה על-ידי מתן "צו עשה" זמני.

הואיל והמבקשת עבדה בחברה המשיבה שעות מועטות בשבוע, כעבודה צדדית, בנוסף לתפקידה כמורה במשרד החינוך, במשרה מלאה, ובשים לב ליחסים העכורים של המבקשת עם יתר האחים, לרבות עם האח המנהל, שאין דיבור ביניהם - גם מאזן הנוחות תומך במסקנה, שאין מקום להורות על השבת המבקשת לתפקיד במשיבה.

הבקשה לסעד ביניים - נדחית, אפוא; בהתחשב ביחסים המשפחתיים - הוצאותיה יובאו בחשבון עם מתן פסק-דין סופי.

המערערים הנם יורשי המנוחים מכלוף עמר, אשר נפטר בשנת 2010, וסימי עמר, אשר נפטרה ביום 20.6.16 (להלן, יחד - "המנוחים").

בשנת 1983 קיבלו המנוחים מגיאה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן - "האגודה") זכויות שימוש במשק עזר מס' 103 במושב גיאה (להלן - "המשק").

עם פטירת המנוחה, פנתה האגודה לבית המשפט וביקשה צו זמני במעמד צד אחד, אשר יאסור על המערערים לתפוס חזקה או שימוש בבית, וזאת לאור טענתה, כי עם פטירת המנוחים כל הזכויות במשק ובבית הבנוי בו שייכות לאגודה וקיים חשש, כי המערערים ישתלטו על הבית שלא כדין.

מבחינת עקרונות אלה עולה, כי אין מקום להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו הראשונה של בית המשפט קמא מיום 4.9.16, לפיה הצוו הזמני שניתן, האוסר על המערערים לתפוס חזקה או שימוש בבית יוותר בתוקפו.

...

בית המשפט קמא הוסיף, כי הבקשה מהווה בקשה לצו מניעה בהעדר הליך עיקרי מתאים ומבלי שהוגשה בקשה לסעד זמני, ועל כן לא ניתן להעתר לה. מכאן הערעור.

לטענתם, אין להיעתר לבקשה לסעד זמני כאשר היא זהה לסעד העיקרי בהעדר נסיבות יוצאות דופן, אשר אינן קיימות במקרה זה, שכן יש בכך כדי לייתר את הדיון בתיק העיקרי.

סוף דבר, החלטת בית המשפט קמא מיום 18.9.16, לפיה האגודה רשאית לפנות את חפצי המנוחה מהבית מבוטלת.

תביעה לפסק דין הצהרתי וצו עשה בדבר זכויות התובעות במיגרש 104 במושב "גיאה". רקע עובדתי גב' שרי קליין ז"ל, ילידת 1924, הייתה בעלת הזכויות במשק חקלאי 81 במושב "גיאה". גב' קליין ובעלה המנוח, מר מיקי קליין, התיישבו במושב "גיאה" עם עלייתם ארצה בשנות החמישים, התקבלו כחברי אגודה ועסקו בחקלאות.

היא אינה יורשת על פי צו הירושה, שמה לא עלה ולא הוזכר בשום קונסטלציה, גם לא זו שמאמצות התובעות.

בהחלטה התיר בית המשפט פתח לאפשרות כי "יעלה בידי היורשת להוכיח כי המצג ההתנהגותי והעובדתי שהתקיים בתקופה שלאחר חתימת ההסכם במהלך שנת 1983 ועד לפטירתה של המנוחה בשנת 2009 היה אחר והוא עשוי לשמש בסיס לטענה כי למנוחה היו לפחות זכויות כמתיישבת במשק העזר ועם פטירתה, רשאים היורשים לעתור כי יחול בעיניינם סעיף 20(ה)(3) לחוזה המשבצת". ההחלטה מתייחסת מפורשות לתקופה שעד לפטירת המנוחה בשנת 2009 ולזכויות הורשה של משק עזר.

...

זכות לקבלת מגרש בהרחבת המושב אין בידי לקבל את טענת התובעות כי לתובעת זכות בנכס נשוא המחלוקת מכוח זכות לקבלת מגרש בהרחבת המושב.

יצוין עם זאת כי ככל שתהיה בעתיד הקצאה נוספת של מגרשים על פי המלצות של המתיישבים, וככל שאחי התובעת טרם מימש את הזכות להמליץ על מתן מגרש לבן משפחה, והוא מעוניין להמליץ על התובעת, מצופה כי יתאפשר לתובעת לקבל מגרש בהרחבה, בכפוף לעמידה בכל התנאים המתחייבים באגודה וברמ"י. סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעות ישלמו לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ ולנתבעת 2 בסך 15,000 ₪.

במכתב זה נאמר כי, לא ניתן להסדיר את הבניה אשר הוקמה במשק העזר לאור מכתב של הוועדה המקומית מיום 11.2.07 אשר קבעה כי לא ניתן לאשר תשריט חלוקה למגורים שלא בהתאם לתב"ע (מכתב הוועדה המקומית לא צורף).

הנתבע, מר אריס גד, ירש את אמו המנוחה, הגב' צילה אריס ובתאריך 3.6.1986 עפ"י צו ירושה מתיק עזבונות 580/86, הנתבע הפך להיות היורש היחידי של גב' אריס ומכוח עובדה זו הפך להיות החוכר ובעל הזכויות בחלקה.

...

הנני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבע להשתמש במבנה המערבי למגורים.

התביעה נדחית.

בהתחשב בתוצאה אשר למעשה דוחה את התביעה, ולאור התנהלות התובעת כמתואר לעיל, הנני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בשיעור 10,000 ₪.

המבקשים אינם חייבים לשלם למשיב הפרישי הצמדה עבור התקופה שבין מכירת החלקה הנ"ל ב-7.3.2008 לבין מועד עריכת חשבון דמי ההסכמה ב-16.6.2010 ולפיכך, על המשיב להשיב להם סכום זה אשר שילמו לו. למען שלמות התמונה אציין, כי בתובענה טענו המבקשים, כי אינם חייבים לשלם למשיב מס ערך מוסף בגין דמי ההסכמה ולכן על המשיב להשיב להם את סכום המס ששלמו לו, אולם בסיכומים חזרו בהם המבקשים מטענה זו. א. על פי המרצת הפתיחה, המבקשים הם יורשיהם של הוריהם המנוחים, משה ודרורה עורותא (לשעבר פלר) (להלן:- "המנוחים") אשר היו החוכרים של החלקה מ-1973 ועד מותם וזאת בהתאם לצוי ירושה (נספחים א1 ו-א2 לתצהיר המבקש).

משכך, המנוחים והמבקשים כיורשיהם, הם בעלי זכויות בשטח של כ - 5 דונם עליו קיים בית המגורים (להלן:- "חלקת המגורים") המוחכר במסגרת חוזה חכירה של משק עזר ושטח של 15 דונם ("חלקה ב'") מכוח חוזה המשבצת עם אגודת קמה.

...

משנהנו המנוחים בפועל לאורך כל השנים מזכויות בנחלה, אין לאפשר להם כיום להחזיק במקל משני קצותיו ולזכות אותם בהנחה הניתנת בתשלום דמי ההסכמה לבעלי זכויות במשק עזר.

כפי שנכתב בסיכומי המבקשים "זכות החכירה בחלקה נרכשה על ידי החוכרים ב - 1937 או לחלופין בכל מועד אחר לפני 1.1.45." משלא המציאו המבקשים כל ראיה לצורך עריכת חישוב דמי ההסכמה בהתאם לתמורה הקודמת, דינה של הטענה להידחות.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה.